למה לעוז לא מגיע פרס נובל לספרות?
הכתיבה של עוז מגלמת את הגזענות הצבועה של האליטות האשכנזיות, ובספרים שלו אין מקום למזרחים, דתיים, מתנחלים או מצביעי ימין. דעה
עמוס עוז. צילום: אריק סולטן
- מדליית ערד: בורסות ההימורים מצביעות על עוז בתור הזוכה
דוגמא לקו התפר בין האליטות לבין ההמונים מופיעה למשל בספרו עטור השבחים "סיפור על אהבה וחושך", שעליו זכה בפרס גתה:
"אבל ניכר היה איזה קו דק, סמוי, שחצץ בין שלוש-ארבע השורות הקדמיות, השורות שנשמרו לאינטליגנטים נשואי הפנים, ותיקי מערכות בית"ר, עסקני התנועה הרוויזיוניסטית, מפקדיו לשעבר של ארגון האצ"ל, שהיו כמעט כולם יוצאי פולין וליטא וביילורוס ואוקראינה, לבין ההמון הספרדי, הבוכרי, התימני, הכורדי והחַלַבִּי שאכלס את כל שאר חלקי האולם.
"ההמון הלוהט הזה הצטופף ביציעים, במעברים, לאורך הקירות ואף באולם המבוא וברחוב, ברחבה שלפני אולם אדיסון. בחלק הקדמי דיברו דיבורים לאומיים-מהפכניים רווי תאוות-תהילה-וניצחון, ציטטו את ניטשה ואת מנצוני [...] ואילו מאחורי שלוש-ארבע השורות של אנשי "המעגל הפנימי" געש והמה ים רחב של מאמינים נלהבים: מלאי דבקות ואמונה הצטופפו שם בעלי מלאכה וירקנים ופועלים, בהם חובשי כיפות [...] יהודים קשי יום בבגדי עוני, רוטטים מרוב צדק, חמי-לב וחמי מזג, נוחים להשתלהב ונוחים להריע בקול" (עמודים 476-477).
ספרות שמרנית ולאומית
החלוקה הבינארית הזו לעשיר-עני, מאופק-חם מזג, אשכנזי-מזרחי, חילוני-דתי, משכיל-מפגר לא מופיעה רק בספר עטור השבחים "סיפור על אהבה וחושך", אלא גם בספרים אחרים. חלוקה זו מאפיינת את ציור הדמויות (הקולוניאלי) הלוקה של עוז.
מבקרים רבים בימינו, ואני ביניהם, לא מקבלים את הדיכוטומיה שמחלקת את העולם לשחור ולבן. אלא דווקא מבקשים להקשיב לספרות שבאה מן השוליים, לזו שכותבת מתוך רעב מטפורי ומחדשת את המרכז של התרבות. כך נבחרה לפרס נובל (1993) הסופרת השחורה טוני מוריסון, שאיתגרה את ההנחות הלבנות שעמדו בבסיסה של החברה האמריקאית.
עמוס עוז - גם כסופר וגם כדמות ציבורית שבוחרת לייצג את תנועת העבודה, הקיבוצים
והאליטות -מחזק בספריו הנחות שמרניות שמתייגות אוכלוסיות שלמות ואשר בתוכה הן אינן יכולות להכיר את דמותן.
האם ישראל מייצרת ספרות שמרנית אשר מחזקת את הסיפר (הנראטיב) הלאומי שלה? מדוע דווקא ספרות לאומית שכזו מקבלת הכרה עולמית, למרות הדחייה שלה את הנרטיבים המתחרים בשדה התרבותי וההיסטורי? האם ניתן לדרוש מספרות דרישה אתית, סוציאליסטית, רב-תרבותית, בשאלות של חלוקה, ייצוג והכרה?
תהיינה התשובות אשר תהיינה, מכתבי ביקורת על כתיבתו של עוז כבר עושים דרכם לוועדת הפרס שבוודאי תחשוב היטב לא רק על היוקרה והסטטוס בדמות הפרסים שקיבל הסופר, אלא גם על הדרך בה הוא מייצג אוכלוסיות ומשימתו הספרותית האתית.
על הכותב
מתי שמואלוף הוא משורר, חוקר תרבות ופעיל חברתי
נא להמתין לטעינת התגובות
