ביג בן: "אורח לרגע" מצוינת
הסדרה של ערוץ 8 משובחת ויש להקרינה אצל הזכייניות הגדולות, שבחים לגל אוחובסקי, דב אלבוים ויואב גינאי והרגל שתי הנשיקות על הלחי דוחה. מנחם בן עם תובנות השבוע
בהמלצת אשתי ובתי הצצתי בסדרת הסרטים "אורח לרגע" בערוץ 8, ונלכדתי בקסם טלוויזיוני גדול. כל אחה"צ של יום החג השני בראש השנה לא הפסקתי להסתכל ברצף של שבעת פרקי הסדרה, שביימה תימי לוי-סלע וערכה שירי קלינמן. אני מבין שהסדרה שודרה לראשונה כבר בחודש שעבר, ומשודרת עכשיו גם ב-V.O.D וכבר הספיקה לצבור כמה שבחים. אז גם אני מצטרף.
צריך רק לקוות שמישהו מזכייני ערוץ 2 או 10 רכש אותה להקרנה. ממש פנינה גנוזה בין כל הקלקולים הטלוויזיוניים שאנחנו אוכלים כל הימים. מדובר בשבעה סרטי תעודה אינטימיים על תיירים צבעוניים למיניהם המגיעים לארץ, כשכל סרט מוקדש לתייר אחר ולהרפתקאותיו בארץ הקודש.
בין השאר, שחקן בריטי הומו,
איך זה שתחושת העלבון הרוחנית המתמדת שהרגשתי תוך צפייה ב"מחוברות", מלכת מבקרי הטלוויזיה שלנו, נחסכה ממני הפעם לחלוטין, על אף שמדובר בסרטים די דומים באופיים הפרטי והחשוף? אין מה לעשות. זה משהו בטעם הבסיסי של היוצרות, ואולי גם עצם הבינלאומיות הזאת, שמרחיבה את התודעה ואת הנועם. מטוס גדול ממריא מבעד לדמעה שקופה.
במהלך החג ראיתי כמה מראיינים משוחחים עם זמרים וזמרות, גל אוחובסקי עם עידן רייכל, למשל, דב אלבוים עם אחינועם ניני (אינטלקטואלית נשית נדירה, עם כל טעויותיה הרוחניות), יואב גינאי עם אתי אנקרי, והאמת? כולם, כל המראיינים, עשו את זה נפלא (אתם רואים? אני אובייקטיבי).
כל כך הרבה יותר מעניין מהשיחות הפוליטיות והליצניות הממלאות את המסך בשאר ימות השנה. וכדי להיזכר כמה זה גרוע, הייתם צריכים לראות את סיון רהב מראיינת במוצאי החג בחנופה גדולה ודוחה את אריה דרעי בערוץ 2.
ואגב דרעי: בהחלט מדאיג שהפרומו לתוכנית הראיונות החדשה של אברי גלעד כלל פרצופי גברים בלבד. ומן השטנץ המוכר. אותו דרעי, למשל. כמה אפשר?
אני מבין שכבר אי אפשר לשנות את זה (גם אני מוצא את עצמי עושה את זה, ומרגיש קצת אידיוט), אבל הרגל שתי הנשיקות שפשה במקומותינו בשנים האחרונות דוחה אותי. למה ההסתערבות הזאת? למה לא נשיקה אחת (חמה, אם רוצים)? האם נהיה כערבים, שמספר הנשיקות שלהם הוא על פי מעלות הכבוד? שבע נשיקות בין ערפאת לאסד, למשל, או משהו כזה.
שנת תש"ע. גם ישועה וגם כמעט עשר. כלומר, רגע לפני הישועה השלמה, ואפילו ירד גשם אמיתי. והעולם, שיום-יומיים קודם עוד השפריץ עלינו אנטישמיות עם דוח גלדסטון וכל השאר, פתאום התחיל לחבק אותנו מחדש. בין השאר, בגלל תועבות אחמדינג'אד (זה מה שעמיחי כתב פעם: "והרשע לפי תומו הציל את המצב"). איזה יופי. מצד שני, אני לא שוכח את אזהרת ויזלטיר: "הו משיחי שקר קלילים,/ צאו מתוך האגרטלים,/ זמזמו דברי תנחומים/ באוזניים עצבניות!/משיחי שקר קטנים,/ שחקו לפנינו/ במשחק הנה-ימים-באים".
מזל טוב. התפצלנו לשניים. מעכשיו יופיע טור הספרות "קו המשווה" בנפרד מ"ביג בן", ושוחרי הספרות (אבידן שנא את המושג הקשיש הזה) לא יצטרכו עוד לעבור בשדרות נינט ואוחובסקי כדי להגיע לרח' אלתרמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
