סינגולר: סיכום שנת תשס"ט
לקראת ראש השנה, רועי בהריר ערך עבורכם מצעד של עשרת השירים הטובים ביותר ששמעתם או לא שמעתם השנה. מעוזי נבון ומכרים, דרך מרגול ועד נערות ריינס. וכן, גם נינט בפנים
נכון, מדובר בחולצת יד-שנייה שלבטח תמצה את הקטע שלה במהרה, ולקראת אמצע אביב 2010 כבר אי אפשר יהיה להסתובב איתה במקומות ציבוריים מבלי להתפדח. אבל מה לעשות, לפעמים קונים בגדים בלי לחשוב על מחר בבוקר. והקולקציה של עוזי נבון ומכרים לוהטת עכשיו. במיוחד החולצה הזאת. ייתכן שאפילו יש בה עוד משהו חוץ מכותנה ופוליאסטר. משהו חמקמק ועדין במיוחד, שמצלצל חרישית כמו עומק.
מקום תשיעי: נינט טייב - "אם אני אלך"
האמת היא שגם אני, כמו נינט, מעדיף לשתוק עכשיו, אחרי מטר הקטילות שהנחיתה עליה מקלדתי מיד אחרי שהסינגל הזה יצא, אבל אאזור אומץ ואודה: ייתכן שנסחפתי. זה לא שיר עד כדי כך רע. יש בו איזה קטע מעניין, שאמנם לא ממש עבר במיקס האולפני, אבל כן התגלה כשנינט ביצעה אותו חי, בגמר "כוכב נולד 7".
הסינגל השני ומוכה הגלגלצ, "מדברים", קצת מעצבן לטעמי - אבל, שוב, מערכת היחסים ביני לבין נינט עומדת כעת בבחינה מחודשת. ייתכן שגם במקרה זה עוד אשנה דעה. הנינטופור הזאת מבלבלת אותי. אחכה עם הקביעה הסופית לאלבום.
מקום שמיני: הילי ילון - "אהבה רטובה"
זו לא רק הילי ילון המעלפת, שהייתי אוכל אותה בזה הרגע. זה גם יובל מנדלסון, הגאון הילדותי שהלחין וכתב את השיר. הילי ושייגעצ הם הזוג הכי מתוק והכי מלוכלך בעולם - וכאן, במה שעתיד להיות הסינגל השני מתוך אלבום הבכורה של ילון, הם מתאימים זה לזו כמו סיבוב צ'ייסרים אחרון למשאית אשפה. הלוואי שיקימו להקה.
מקום שביעי אייל גולן - "יפיופה"
האפשרות המתבקשת, כביכול, שעמדה בפני גולן אחרי "הוזה אותך מולי" הייתה לנסות למשוך את המומנטום על ידי בלדת-על מלודרמטית נוספת, אבל הזמיר בחר דווקא להמר (כן, כתבתי להמר) על כיוון פחות צפוי, ועשה יו-טרן בחזרה למועדונים, לחאפלות, לשמח. זה עבד. לגמרי. אייל גולן גאון. אייל גולן מלך. כלומר, מ"מ המלך, עד שזוהר יקום לתחייה.
מקום שישי: המועדון - "ממשיך להסתובב"
המועדון מוכיחים שלא צריך להיות מיוחד במינו כדי להיות מיוחד במינו. כל עוד השירים עושים את העבודה והאנרגיות שמניעות אותם רעננות ומגובשות, זה בסדר גם להיות רגיל לגמרי. ההשפעות לא חושבות אפילו על לנסות להסתתר - הסטרוקס, הקילרז וארקטיק
מקום חמישי: מרגלית צנעני – "עץ ירוק מפלסטיק"
עם כל הכבוד לפרקליטי החי"ת והעי"ן, שהוציאו לאחרונה חוזה על מרגול בגין התחנפות יתר לאסכולת אוחובסקי, המלעונה הביאה פה חתיכת יציאה פלילית, שדפקה סנוקרת איכות לכל הקובי פרצים שצצו כאן לאחרונה, והבהירה להם שסודה של ארומה ים-תיכונית אותנטית רחוק מלהיות טמון רק בהתעכבות על הגייה מסורתית. יש פה גם עניין של לב, נשמה וכבל שבצדו האחד מחובר לשיר, ובצדו האחר לחיים. והחיים של מרגול, כמו השיר הזה, היו השנה דבש.
מקום רביעי: מיכל גבע - "קרח"
יש אמנם בעיה לוגית קלה בטקסט כמו "אני לוקחת את כל הקרח שיש לי במקרר, ואאכיל אותך קור-קור-קור" (קרח שמים בפריזר, לא במקרר), אבל גבע הרוקר-צפונית שרה אותו כמו מישהי שבאמת חושבת שיש לה קרח במקרר, ובאמת מתכוונת לקחת אותו משם ולהאכיל בו את היוצמח ההוא שמייבש לה ת'חיים. ובכל זאת, גם אם הקרח שלה יתברר לבסוף (כלומר, עם צאת אלבום הבכורה שלה) כמים קרירים ותו לא, היא ראויה לשבח על עצם הכוונה הבועטת והמולחנת היטב שלה.
מקום שלישי: יוני בלוך ויעל קראוס - "שיר אחר"
יוני בלוך רכיכה מעצבנת, אבל אם כבר רכיכה מעצבנת, אז שיהיה יוני בלוך. "על מי אני עובד" הוא אלבום מלנכולי וחופרני מדי. הוא לא ממש רע, אבל הוא סובל מעודף מסוים של עצבות סינתטית, ולרוב נתקע בשלב מאמצי השכנוע. יש בו כמה הבהובים של קתרזיס, אבל דרושים לא מעט "סקיפים" כדי לתפוס אותם. השיר הזה הוא אחד הבולטים שבהם. יוני ויעל עשו פה דואט מיוחד, נוגה, קליט, ילדותי ומקסים. לגמרי.
מקום שני: תעני אסתר - "הבחורה עם העיניים"
למען הגילוי הנאות, אקדים ואומר שיש לי קשר מסוים ללהקה הזאת (אחי הצעיר מפיק אותם), אבל כדאי שתדעו שאם תבחרו לקחת את דבריי בעירבון מוגבל, תחמיצו את הלהקה הטובה ביותר בארץ. באמת. הסיבה היחידה שנערות ריינס נמצאים כרגע מעליהם ברשימה הזאת היא שהשיר המעולה הזה, שמקפיץ את הרוק הישראלי בחזרה לנקודת הזינוק המעודדת שממנה הוא יצא בתחילת הסבנטיז, הוא עדיין סקיצה שעתידה להפוך לסינגל רק בעוד כמה חודשים. מה שבטוח זה שעומר בסן (בסיסט הלהקה, הבן של דני מתיסלם) ושי רוט (קלידן ומנהיג) כתבו והלחינו פה את הלהיט הבא של ישראל.
מקום ראשון: נערות ריינס - "רוצה להישאר רעב"
גם הסינגל "יום ראשון" מעולה, אבל פה מדובר כבר בבומבה של ממש לפרצוף. טקסט מוחץ על תסביך אמא, לחן מורכב ואנרגטי, עיבוד גל-חדשי בנוסח הקליק פינת פורטיס, יצירת מופת. רועי פרייליך, הסולן והמנהיג, הוא ללא ספק אחד מגאוני הסצנה הנוכחית. החיפה שהוא מביא פה מזכירה מעט ברוחה את זו שהביאו "קרח 9" בזמנם, ואף עולה עליה בכמה דרגות. נערות ריינס, בכלל, אלופים. הידד. ביי.
נא להמתין לטעינת התגובות
