ראשי » תרבות » מוזיקה » סינגולרגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

סינגולר: שובו על איש המערות

לי בירן חוזר לאייטיז, מיטל הוכמן מושלמת מדי, המרפסות ממשיכים לבסס את מעמדם כרוקנ'רול אמיתי ולוקץ' מוכיח שהוא אחד האמנים המגניבים בשטח. ישי ויסמן עושה לכם סדר באוזניים

אין לי מושג למה הישראלים אובססיביים למוזיקת אייטיז. מה יש בתקופה הקיטשית הזאת שאנחנו לא יכולים להפסיק להאזין לשיריה הסכריניים? לא יודע. לירון אשבל, סמנתה פוקס וזיגמונד פרויד הפתרונים. לי בירן, זמר ויוצר צעיר, שאפילו לא היה בתכנון באותם ימים מצא לנכון לחדש את השיר "On My Own" בגרסת דאנס-מועדונים. הקאבר מגיע בכדי לקדם מופע אלקטרוני חדש שלו עם DJ עמיאד, שמגיש בין היתר תוכנית לילה ברדיו דרום.

למי שלא בקיא בחומר - "On My Own" (או בכינויו המוכר יותר באייטיז "Sometimes I wonder") אשר בוצע על ידי ילדת הפלא המתוקה ניקה קוסטה בת השבע, היה להיט היסטרי בשנות השמונים המוקדמות, וקולו הרך והנשי של ליבי מתלבש היטב על הקלאסיקה הטראשית ומביא לה פרשנות עכשווית בעוד הביטים, הלופים והסינטים של DJ עמיאד משלימים את העבודה ובונים לפזמון עיבוד קצבי ורקיד.

זה די ברור שהשיר יהפוך לסוג של להיט אבל על התרומה שלו לעולם המוזיקה המקומי יהיו חילוקי דעות. כי בסופו של דבר גם אם הוא עשוי היטב, עדיין מדובר במחזור מסחרי של קיטש דביק כמו סוכריית גומי וסוכריות, כידוע, עושות חורים בשיניים.

מה עוד? במנהרת הזמן יתרגשו עד דמעות, אני פחות.

מורה לפיתוח קול הופכת לזמרת, נשמע כמו קטע חזק. ובעצם מדוע לא? (ואתנצל מראש על הקלישאות), אבל למה שהסנדלר ילך ייחף? זכותו ללכת על כל הקופה. מיטל הוכמן (31, ילידת ירושלים), היא מורה לפיתוח קול שבין היתר מלמדת את עלמה זהר להשתמש במיתרי גרונה כמו שצריך. ואז החליטה הוכמן להראות לתלמידיה שהיא גם יודעת דבר או שניים על שירה והוציאה כמה צפוי - שיר, סנונית ראשונה מתוך תקליט בכורה שיקרא "בנועם".

הסינגל "הוא לא ישוב", הוא שיר טוב והוכמן גם שרה נהדר אבל המושלמות הזאת והיופי שבביצוע ובעיבוד לא מרגשים כל כך. לטעמי. חסר לי החספוס, הכאב, הטעויות שיכולות להוביל לדברים מדהימים וזה לא קיים אצלה. השירה מושלמת מדי כמו פרסומת לזמרה, ואולי זה הלחן השבלוני של תומר יוסף שלא משתווה למילים היפות (שהוא כתב), ואולי אני סתם פלצן מעצבן. אבל לא התרסקתי מהשיר. חמוד, נחמד, חביב, לא יותר מזה.

מה עוד? נחכה בסבלנות לשירים הבאים כי כישרון לא חסר לגברת.

לפני כשנתיים כשיצא אלבום הבכורה של להקת המרפסות הם נחשבו לשוס רציני. בגל"צ הקדימו את אשר לא קרה והכריזו על הלהקה כ"הדבר הגדול הבא". שדרני רדיו דיברו על "משינה 2" והסינגלים שיצאו  ("אשת המחר", "נגמר הלילה" ו"מלכת הדבורים") היו נהדרים. אבל כמו תמיד דיבורים לחוד ומעשים לחוד. השירים המצוינים לא הפכו ללהיטי ענק, למרות שכישרון אדיר תמיד היה שם. למה? זה באמת לא משנה, כי להקה לא נמדדת באלבום אחד וגם לא בשניים. לוקח זמן לבנות קהל, רפרטואר וצבע ייחודי.

לשמחתי, הם לא הרימו ידיים ו"חיפשתי משהו אמיתי" הסינגל הראשון מאלבומם השני מראה שהחבר'ה מהמרפסת רק השתכללו והשתדרגו בזמן שחלף. למה אני עדיין חושב שיש להם את היכולת לגדול ולהפוך להרכב דומיננטי בתעשייה? פשוט מאוד, כי יש להם חומר נהדר (סוג של שעטנז פופ-רוק עם הרבה קלידים ואלמנטים אלקטרונים מגניבים) וסולן עם גרון נדיר שמשייט במגוון מטורף של טונים. אז בינינו, זה רק עניין של זמן עד שהפריצה תבוא. והיא תבוא.

מה עוד? להיט אחד, זה כל מה שצריך בשביל להפוך מהבטחה לקיום ובכלל בחיים. להיט אחד!

יחסינו עם הטורקים לא מדהימים במיוחד כרגע ויש שיגידו שהם אפילו על הפנים. אבל זה לא אומר שההשפעה המוזיקלית שלהם עלינו פחתה. להפך, היא רק גדלה והתעצמה. אם פעם היו מייבאים קסטות מטורקיה בסיטונאות ואז מעברתים את הלחנים ללהיטים של עופר לוי, משה כהן, יוסי עדן, או זהבה בן, היום פשוט לוקחים את הסגנון והצבע הטורקי ונותנים לו פרספקטיבה ים-תיכונית - מקורית ולא חקיינית כמו פעם.

שי ראובני וצ'ולי זכאי עשו בזה דוקטורט (נהדר, אגב) באלבומים האחרונים של קובי פרץ, תמיר צור הכניס את סטייל הדאנס הטורקי והבגלמות לעיבודים של ליאור נרקיס ("ערב טוב לך"), ועכשיו רביב בן מנחם (האיש והאגדה שאחראי למגה-להיט "ריקוד רומנטי") מעיף את ליאור פרחי 100 דציבלים קדימה עם "יש לי אותך". השיר המזרחי הכי מגניב שיצא בחודש האחרון. כבוד.

העיבוד והלחן נותנים בראש כאילו רוחם של כוכבי הפופ הטורקיים טארקן, סרדר אורטק, אמרח ומוסטפה סנדל ריחפו באולפן בזמן ההקלטות. מה נגיד ונאמר? להיט, להיט, להיט!

מה עוד? בחפלה, בחפלה, כולם רוקדים בחפלה.

מי שמתמצא בסצנת ההיפ-הופ האלטרנטיבית בישראל כבר מכיר מזמן את השם איתי לוקץ' (הידוע גם בכינוי הבמה "איש המערות"). ראפר צעיר בן 25 משכונת צהלה בתל אביב ששיריו עוסקים בנושאים כמו: אוכל, פלייסטיישן, כיפים, חיי "הפשע" בשיכוני צהלה ושוב אוכל. אני לא חושב שיש אמן שהצליח לבטא בכזאת בהירות והומור את חייהם של בני המעמד הבינוני הגבוה המפונקים והמשועממים - הנערים הנצחיים שמעבירים את ימיהם במשחקי פלייסטיישן סוערים וסעודות בבית הפנקייק. אני לא מקל ראש בטקסטים הומוריסטים ויודע שהסאב טקסט ומה שבין השורות מרמז על ביקורת צינית ואינטליגנטית.

בסינגל החדש "מוכרת אשליות", לוקץ' דווקא לא מצליח למקסם את יכולותיו. הבריחה לעיסוק הבנאלי בבחורה נאה פלוס שנכנסת למועדון לילה ומשגעת את כל הגברים לא מוציאה ממנו את המיטב. דווקא החומרים היותר מתריסים על סקס, סמים ופלייסטיישן שעסק בהם בעבר עשו את העבודה טוב יותר. מה שכן, יש שיפור מדהים ביכולת השירה שלו לעומת אלבום הבכורה, וגם ההפקה המוזיקלית ברמה בינלאומית. כך, שבהחלט השיר מעורר תיאבון לקראת האלבום השני "פלטינה".

מה עוד? "בית הפנקייק, שבע ורעב המקום שאני אוהב". קאלט, נשאר קאלט והמבין יבין.

דודו אהרון - "כסף ואלכוהול": נסיך נשאר נסיך, גם כשהוא שר על אלכוהול וכסף. ציון: 3 כוכבים וחצי.
 

המדרגות - "ממשיך מחדש": הם חזקים ביותר בקטע שלהם. המוזיקה המסורתית מעולם לא נראתה סקסית כל כך. ציון: 4 כוכבים.

אברהם טל - "מחוזקים לעולם": הפלצטים שלו הורגים אותי אבל השיר טוב. צפו בקליפ פה משמאל. ציון: 3 כוכבים וחצי.

אוריאל שאלתיאל - "אני מודה": לחן חזק, עיבוד מפרק, זמר מעולה עם קול אדיר, אבל מה לעשות? המילים בינוניות מינוס ומורידות את הרמה של השיר. וחבל. ציון" 2 כוכבים.

אורטל אופק - "מאמינה בניסים": יש בה משהו מיוחד ביוצרת המופלאת הזאת. לא מבין, איך היא לא פרצה עדיין. ציון" 3 כוכבים.

רעות יהודאי - "נוסעת על הכביש": תמיד טוב לסיים עם טעם טוב בפה. שיר מקסים וזמרת נהדרת. ניפגש בשבוע הבא. ציון: 4 כוכבים.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

סינגולר

רועי בהריר מאזין בשבילכם לסינגלים החדשים שיוצאים ועושה לכם סדר באוזניים

לכל הכתבות של סינגולר