סוף שבוע בבלוק
במהלך סוף שבוע שבילתה ב"הבלוק", בדירה מעוצבת עד הפרט האחרון, הגתה נועה רובין בסיבה מדוע "הבלוק" לא הרשימה במיוחד את הקהל הישראלי. עניין מוזר כשחושבים עד כמה אנחנו אוהבים שיפוצים, סידורים, קניות באיקאה והרכבת מדפים

זה קרה כמה שבועות אחרי שראיתי את הפרק הראשון של "הבלוק" והכרזתי שאין סיכוי שמישהו יתמכר לזוועת העיצוב הזאת, כי לצד שבירת הקירות ורכישת מנורות הרטרו אין בתוכנית הזו גיבורים אמיתיים של תוכניות מציאות. אין תככנים, אין זוממי מזימות ואין שוחרי שלום להתאהב בהם. גם שרירים אין, גם לובשות ביקיני לא שוכנות בבלוק. בקיצור, שיממון טלוויזיוני שבא להחליף את "הישרדות" בימי הקיץ. חם אבל לא לח מספיק ואין אפילו נוף לים.
באותו סוף שבוע ננעלתי בבלוק האח הגדול, לבדי בבניין הדירות הריק עם שומר נחמד בכניסה וריח של צבע, כל זאת לצורך כתבה שתתאר את תחושותיי כמי שזכתה להתגורר ב"הבלוק" מבלי לשלם הון עתק, להשתתף במכירה פומבית או לפגוש פנים מול פנים את שרה ועופר, חס ושלום. שוכנתי בדירתם הצבעונית של גל ואסף, הכוללת נוף לרחוב מזא"ה, מרפסת עם ניחוחות מדרך מנחם בגין וקצת מיהודה הלוי ושנדליר בצבע טורקיז.
הדירה אמנם הייתה מאובזרת עד הפרט האחרון, אבל הטלוויזיה לא הייתה מחוברת, לא לכבלים ולא ללוויין, ולכן נאלצתי להתמודד עם ההתמכרות לתוכניות ריאליטי ושאר ירקות טלוויזיוניים זולים, ממש כמו "הבלוק". במסגרת העיוורון הטלוויזיוני, חקרתי את הסט בו צולמה "הבלוק" והגיתי ביני לבין עצמי בקונספט שלא כל כך הצליח בארץ, אך באוסטרליה, מולדתו, הפך ללהיט פריים טיים.
מדוע "הבלוק" נדחקה לשולי הפריים טיים שלנו? הרי יש בה את כל מה שישראלים אוהבים - משפצים זועמים, רהיטים צבעוניים סטייל איקאה (אבל בלי לחכות בתור), שופטים אכזריים שיודעים לתת ביקורת, זוג שבא מהעם (קיקו ומורין), זוג הומואים תל אביביים (גל ואסף), זוג צפונבונים מעוררי אנטגוניזם (שרה ועופר) וזוג שמורכב מדוגמנית/מועמדת בתחרות מלכת היופי וגברבר עם ניחוח מאפיונרי לא ממומש (שני ואייל). ויש גם שניים חמדמדים כאלה - שכולנו נורא נצחק מהבדיחות שלהם ונגיד מול המסך "יו, איזה מתוקים" (מאיה ואלעד). לכאורה, ליהוקים מושלמים להפליא.

הבעיה של "הבלוק" הייתה כנראה העובדה שהגיחה על מסכי ערוץ 10 זמן קצר לאחר שהסתיימה העונה השנייה של "הישרדות". אחרי אריק ונטע-לי התככנים, שסיפקו דרמה אחרי דרמה, עם או בלי התערבות ההפקה, שבוע אחר שבוע, "הבלוק" נראתה פתאום חיוורת. במקום משימות בלב ים קיבלנו במשך שעה וחצי אנשים שוברים קירות ורוכשים שיש למטבח. במקום טוויסטים מפתיעים ומחוללי רייטינג, צפינו בריבים די חיוורים על חלוקת עבודה בצביעת החצר או שיפוץ חדר המדרגות ובמקום בנות בבגדי ים, ראינו את שרה פיליפ נסיכת הקרח כשהיא מפנה גבה לכל יושבי "הבלוק"
שלא כמו "רצים לדירה" ההוא, שהיה גדוש בתככים לצד משימות מפרכות ומעייפות, "הבלוק" נח בעצלתיים על משבצת השידור של שבת בערב בלי להותיר חותם מעניין. ממש כמו בסוף השבוע שלי ב"הבלוק", התוכנית עצמה הייתה כל כך רגועה וחסרת דרמות, עד כי לעיתים היה נדמה שהיא לא רלוונטית, מעין פינה שבועית למכורים בלבד, אבל לא כזו שמדברת לכולם. וזה דווקא מוזר – כי רבים מאיתנו מכורים לשיפוצים, לצביעת קירות, לאיטום גגות ולבחירת רהיטים ויותר מכך, רבים מאיתנו חולמים על דירה מעוצבת במרכז תל אביב.
גמר "הבלוק" ישודר מחר (ה') בערוץ 10, 21:40