הזירה הלשונית: מילקשייק עם שקשוקה
צ'קצ'וקה, תוקתוקה או שקשוקה? המאכל החלבוני עתיר השומן הפך לכוכב של השבוע והמדור חוקר את מקור שמו, כמו גם את פירוש השמות בורקאס וקניידלאך. וגם: כיצד שפת התנ"ך השפיעה על כתיבתה של נעמי שמר
את הדימוי יצר, בלי שהתכוון לכך, אחד מהמייצגים המובהקים של השיטה, עורך הדין רם כספי, ששילב את הדימוי בתנועות ידיים מיומנות של דוקטור לשקשוקות.
"שקשוקה", כאמור, באה מצפון אפריקה ויש לה כמה חלופות לשוניות. במרוקאית היא נקראת צ'קצ'וקה, ובמקורות אחרים תוקתוקה, וכן הצורה שהתקבלה בישראל, שקשוקה. מקור המילה אינו ברור.
בערבית הספרותית מצוי הפועל שַקשַק, אך ספק אם זה המקור. פירושו בשפה הזו גם להשמיע קול כלשהו, כגון נאקת הגמל או צפצוף העופות; וגם לסחוט בגדים לאחר הכביסה. הפועל העברי "לשקשק" הוא רב שימושים ופירושים. בספר נחום בתנ"ך, בבניין התפעל, פירושו להתרוצץ ברעש ("ישתקשקון ברחובות"), בעברית החדשה פירושו לעשות רעש, והוא נחשב אונומטופיאה, משהו שעושה "שיק-שק", כמו הרכבת. בתלמוד הוא גם צורה נוספת של "לשכשך".
בסלנג "לשקשק" פירושו לפחוד, לרעוד מפחד. כאן יש כאן כנראה השפעה אנגלית: to shake from fear, לרעוד מפחד. אז מי שמזמין מילקשייק עם שקשוקה אולי אינו בעל טעם משובח, אבל יש לו חוש לשוני. "לשקשק ביצים", אם כך, הוא גם לרעוד מפחד, וגם לעשות שקשוקה.
השקשוקה
לא רק השקשוקה, גם מאכלים עממיים אחרים משרתים את הפוליטיקה, התרבות ועולם הדימויים הציבורי, ולהלן רשימה (חלקית, כרגיל).
אספרסו. "דור האספרסו", שם שהוא גם נזיפה לצעירי שנות השישים בישראל, שלא השתלבו בתרבות תנועות הנוער. אספרסו (espresso) הוא הקפה האיטלקי שהגיע באותה תקופה לישראל. ס. יזהר ציטט את הסופר ארתור קסטלר, ואמר בנאום בוועידת מפא"י ביוני 1960, שהדור הזה הוא כמו אספרסו: "חריף, מהיר וזול".
בורקס. תרבות הבורקס וסרטי הבורקס אינם מחמאה. אם השקשוקה היא הבלגן של חיינו, הבורקס הם התשתית, המאכל הפשוט הנאכל בנגיסות ומשמש תפריט חובה באירועים ציבוריים, יחד עם הרוגאלאך. את המונח "סרטי בורקאס" טבע אבי השיטה הקולנועית הזו, בועז דווידזון, גם הוא בלי להתכוון, בראיון עיתונאי. יש מייחסים אותו לסרטי אפרים קישון כמו "השוטר אזואלי" בהם כיכבו הבורקאסים כמזון לאורחים.
מופלטה. עוד מוצר של יוצאי צפון אפריקה, שהפך סמל להתחככות של פוליטיקאים, בעיקר אשכנזים, עם יוצאי מרוקו, וגם סמל למס השפתיים שהם נותנים כדי להשאיר את השד העדתי בבקבוק.
קניידלאך. הקניידלאך, כופתאות המצה, הם סמל יהודי לא רק לחג הפסח אלא גם לטובת הנאה חומרית שמקבלים אנשי ציבור ממעשיהם. מקורה בביטוי ביידיש: "אומר את ההגדה וחושב על הכופתאות", ובמקור הליטאי: "מע מיינט ניט די הגדה, נאָר די קניידלעך".
יד בן צבי הוציאה לאור ספר יפהפה בשם "מדרש נעמי". הספר יצא לקראת ערב נעמי שמר שייערך ביום חמישי הקרוב (6.8) במסגרת פסטיבל התנ"ך בבית גוברין. הוא נערך ונכתב בידי אברהם זיגמן, ומציג מכלול של השפעות של שפת התנ"ך על שירתה של נעמי.
אברהם זיגמן עצמו הוא סיפור ייחודי. בעבר הלא כל כך קרוב היינו שנינו חברים באותו קיבוץ, נחשון. זיגמן היה מלחין והשתתף בצוותי זמר, וגם הלחין שירים לחברה אחרת של קיבוץ נחשון, מירה מאיר.
לצד כישרונו הרב הוא שידר תמיד תחושה של אי שקט, ובשלב מסוים עזב את הקיבוץ, את מורשת השומר הצעיר ואת החילוניות וחזר בתשובה, היישר ללב חרדי ירושלים. זאת עשה כשכבר היה עורך מוזיקה בקול ישראל, ואת העבודה הזו, המופנית לקהל רחב שממש אינו הקהל שבתוכו הוא חי, הוא עושה עד היום.
זיגמן לקח שירים רבים של נעמי שמר, ציין בתוכם באמצעים גרפיים מילים ושורות שיש להם בסיס מן המקורות, ופירט בצד העמוד את המקור. חלק משיריה של נעמי שמר הם סיפורים מקראיים כמו סיפור גדעון או מיכל, ואזכורים תלמודיים כמו "ירושלים של זהב". "שבחי מעוז" נפתח ב"מעוז צור ישועתי", ארבעת האחים נשען על ההגדה של פסח.
חלק מן ההשפעות והאזכורים בשירת נעמי שמר נחבאים בטקסט והשליפה שלהם דורשת ידע והיכרות עם המקורות. והרי כמה דוגמאות מפתיעות:
"וכשהוא כמעט שוקע, והמים עד צוואר". שורה מן הגירסה השנייה של השיר "אין דבר", שהפזמון החוזר שלו לקוח ממנחם מנדל מקוצק: "אין דבר שלם יותר מלב שבור". זיגמן מביא לצד השיר את המדרש על אברהם שעמד לטבוע "עד צוואר" בדרך לעקידת בנו.
"למדינות הים הלך הוא לחפש את המחר". שורה משיר סטירי על היורדים לארצות רחוקות, המכונות "על נהרות בבל" ממזמור הקינה הידוע מתהילים, וגם "מדינות הים" מן המשנה, העוסק בענייני גט מבעל שנעלם אי שם. החלק השני של השורה רשום על שמו של חיים חפר, בשירו על הפלמ"חניק.
"אלף – אוהל, בֵית זה בַית". לשיר הילדים של שמר יש סבא רבא תלמודי במסכת שבת, העובר בזה אחר זה על פני האותיות ודורש עליהן דרשות. ההתחלה, לטעימה: "באו תינוקות היום לבית המדרש ואמרו דברים שאפילו בימי יהושע בן נון לא אמרו כמותם: 'אלף בית – אלף בינה'. 'גימל דלת – גמל דלים'. מה טעם רגלו של גמל פשוטה כלפי דלת? שאכן דרכו של גומל חסדים לרוץ אחרי דלים".
עב קטנה בכף יד איש. השורה הזו כתובה בשיר "פרדס חנה בשבת": "עב קטנה ככף יד איש, מופיעה מצד הכביש, אן סילבסטר שרה מון אמור". השורה "עב קטנה ככף יד איש" מופיעה בספר מלכים, ושם מדובר בענן קטן מאוד שהביא גשם רב.
מחר. השיר האופטימי הזה, שעדיין מקדים מאוד את זמנו, מלא אזכורים מן התנ"ך: "כאור בצהריים" על פי פסוקים מישעיהו ומתהילים; "ארי בעדר צאן ינהג" לפי חזון ישעיהו. על העתיד הטמון במילה "מחר" אומר רש"י: "יש מחר שהוא עכשיו, ויש מחר שהוא לאחר זמן". ספר לנו על זה, רש"י.
ביום ראשון (2.8) תיפתח באקדמיה לעיצוב "תלתן" בחיפה תערוכת בוגרים. הפעם התבקשו הבוגרים להציג ערך כלשהו הקרוב ללבם. גל אשכנזי בחרה בשפה העברית, וגייסה לעבודה שלה את דמויות האנימציה של הילדים הפוחחים אך שנונים מהסדרה האמריקנית "סאות'פארק".
הדמויות האמריקניות מדברות באמריקנית בסיסית שכל כולה סלנג. השפה המוזרה של מקביליהם הישראלים, לפי גל אשכנזי, היא עברית רחוב מאונגלזת. אשכנזי מקווה שהמסר יעבור, ונחזור לדבר עברית.
דינה קופמן כותבת: "עברית היא לא שפת האם שלי, והייתי רוצה לדעת האם יש בעברית מילה המתארת 'שינה מספקת', כמו שלאכול במידה מספקת הוא "לשבוע".
פועל מתאים לעניין זה אין, אבל יש הרבה ביטויים המתארים שינה מספקת: "לישון כמו תינוק" (או שנת תינוק); "לישון שנת ישרים", "לישון כמו בול עץ", "שינה עמוקה" וגם "שינה מתוקה". אחרי שינה מוצלחת אפשר אולי לומר "המתקתי שינה" .
באותו עניין כותב אורי: "כשהייתי קטן אימי בירכה אותי לקראת השינה בברכה 'חלומות פז וליל רז'. האם הביטוי הזה מקובל?
אורי לא פירט מתי היה קטן, אבל הברכה הזו הרדימה דורות רבים של ילדים. החלק הראשון שלה, "חלומות פז" נפוץ עוד יותר, ומופיע גם בשיר של מיכה שטרית ו"החברים של נטשה: "חלומות פז דינוזאור יקר/ ותדליק את הר הגעש כי הלילה קצת קר".
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך".
נא להמתין לטעינת התגובות
