ידיד הציבור: האסכולה של מארק בלוך
מארק בלוך, מחשובי ההיסטוריונים המודרניים, פונה לא רק לאנשי מקצוע
הדובר הראשון הוא הבלגי אנרי פירן, והשני הוא הצרפתי מארק בלוך. שניהם מדור ההיסטוריונים ששינו את פני המקצוע, ושיחה זו היא תמצית הדיאלקטיקה בכתיבתו ובחייו של בלוך.
.
ב-1929 ייסד בלוך עם לוסיאן פבר את כתב העת Annales d ' histoire economique et sociale, שהעניק להיסטוריה החברתית המודרנית את שמה: "אסכולת האנאל". הרעיון המרכזי של האסכולה הוא שילובם של "האנשים הקטנים" במקצוע כמושאי מחקר.
כך, במקום לבדוק כיצד עוררו מעשיו של לואי ה-16 את כיבוש הבסטיליה ב-1789, תיבדק הפאניקה שאחזה בבעלי האחוזות באזורים הכפריים של צרפת והחשש מפני התקוממות איכרים. במקום לכתוב היסטוריה לאומית של צרפת כולה, תיכתב היסטוריה מקומית של כפר קטן, דוגמת מונטיו.
"הרהורים של היסטוריון" הוא מעין המשך ישיר ל"אפולוגיה על ההיסטוריה או מקצועו של ההיסטוריון", ספרו החשוב של בלוך על המתודולוגיה ההיסטורית. ב"הרהורים", המורכב משישה מאמרים והרצאות, מוסף בלוך להסביר מהם כלי העבודה של ההיסטוריון, מה החומרים שהוא מתמודד עימם, מהם המכשולים שעליו להיזהר מהם, ומעל הכול: מה אפשר להפיק מההיסטוריה, ולמי זה טוב בכלל?
הקהל שלו בהרצאות לא מורכב בהכרח מהיסטוריונים, ניתן למצוא בו גם כלכלנים, שוחרי תרבות ואף תלמידי בית ספר. לכן לרוב הוא נעזר בדוגמאות פשוטות מהיומיום כדי להמחיש את המעשה המחקרי ואת חשיבותו. זהו ערכו המוסף של הספר גם לקוראיו במאה ה-21, וזוהי אחת מתרומותיו החשובות של בלוך לקירוב ההיסטוריה לעם ולאנשים הקטנים.
אך יותר מאשר קירב את ההיסטוריה לאנשים הקטנים, הוא קירב את עצמו, כאיש קטן, להיסטוריה המתהווה. בלוך, היהודי, שלחם בשורות הצבא הצרפתי במלחמת העולם הראשונה, התנדב להילחם גם במלחמת העולם השנייה, אף שכבר היה בן 53 כשפרצה.
לאחר ההפסד לגרמניה ויתר על חייו הנוחים כאיש אקדמיה והצטרף לרזיסטנס. חלק ניכר מרעיונותיו שאב מתחושות אחוות הלוחמים בחזית, ומאמרו שעוסק בשמועות שנפוצו בשוחות ושהובילו למעשי טבח נחשב לפורץ דרך. הוא לא רק כתב על ההיסטוריה של האנשים הקטנים, הוא היה ההיסטוריה של האנשים הקטנים.
"כל היסטוריה היא היסטוריה של ההווה", אמר פבר, חברו של בלוך, כלומר כל מחקר נכתב דרך עיניהם של בני תקופה מסוימת, ומושפע ממנה. ההיסטוריון המודרני של אסכולת האנאל יושב בתוך עמו, וזו הסיבה לכך שבלוך ופירן מעדיפים לצפות בבניין החדש ולא בקתדרלה הישנה.
הם יוצאים ממגדל השן אל הרחוב, אל העם, אל השוחות. הם לוקחים את האמת המחקרית שלהם עד לקצה. ואם יש צורך-עד הסוף. ב-1944 נתפס בלוך בן ה-58 על ידי הנאצים, עונה והוצא להורג. במותו, כאחרון החיילים, הביא לשיאה את ההיסטוריה שטיפח.
מארק בלוך הרהורים של היסטוריון: מבחר כתבים מצרפתית: חיים ריינגוורץ, 171 עמ' רסלינג
נא להמתין לטעינת התגובות
