"מחוברות" היא תיעוד של זיוף
דווקא משום שהצילום העצמי מוכר כל כך, הוא כבר אינו יכול להיות אמיתי ונטול השפעה. דנה ספקטור וליאת בר-און התמכרו לתפקיד שהן מתיימרות לגלם בעולם - עד שנותרו תלויות באוויר, מחפשות בהיסטריה אחרי "אני" להשכיר, ורצות לספר לחבר'ה
מחוברות - דנה ספקטור צילום: ינאי יחיאל
כלומר: מצלמת החובבים שהאדם מכוון אל עצמו היא דימוי חזותי מוכר מאוד, רב עוצמה, שמשדר לצרכני הטלוויזיה סט שלם של ערכים. למשל: שאין פה תיווך או סינון. שמה שאתה רואה הוא מה שהיה, ישר לבטן. הכי לא מזויף, הכי הארדקור, הכי מטלטל. שזוהי חוויית הצפייה המודרנית ביותר: במקום דרמה מתסורטת ומבוימת - מקבלים תמצית מזוקקת של חייהם של אנשים כמונו, בדיוק כמונו.
כמובן, אלה אמירות מלאות זיוף. ו"מחוברות", הסדרה שמורכבת מיומני מצלמה נשיים שהחלה אמש, היא דוגמה מצוינת.
דווקא משום שהצילום העצמי מוכר כל כך, הוא כבר אינו יכול להיות אמיתי ונטול השפעה. האדם המחזיק במצלמה מודע לכך שהוא לא מתעד מציאות מזוקקת - אלא מתסרט את סרט חייו. הוא לא פולט הגיגים ספונטניים - אלא מראיין את עצמו. הוא לא מנהל עם הסובבים איתו קשרים כמו בחיי היומיום - אלא מביים אותם.
עכשיו, אם מדובר ב"אנשים רגילים" (כמו חנה רטינוב בת ה-16) - ניחא. אך כשמדובר במכורים (או במקרה הזה, מכורות) לחשיפה, קשה לראות איך התוצאה שווה משהו בתור מסמך אותנטי. להיפך: אם כבר, "מחוברות" היא תיעוד מרתק של זיוף, של חיים קפואים שמתחפשים למשהו אחר. של איך אנשים מתמכרים לתפקיד שאותו הם מתיימרים לגלם בעולם - עד שהם נותרים תלויים באוויר, מחפשים בהיסטריה אחרי "אני" להשכיר, ורצים לספר לחבר'ה - ולפחות לעשות מזה כסף.
מחוברות - ליאת בראון צילום: ינאי יחיאל
דנה ספקטור וליאת בר-און - שתי כוהנות של כתיבה נשית חושפת קרביים - כל כך שבויות בזהות שהתגבשה בסגנון הכתיבה שלהן, כל כך יוצאות מגדרן להמציא עוד ועוד פאנצ'ים מרירים-אך-כה-קסימים כמו בטור שצריך להגיש או בפוסט שצריך להעלות. עד שפתאום, מול המצלמה, צפה אמת די מביכה: הציניות החמוצה שלנו היא דבר חמדמד בעיקר בעיני עצמנו, מקסימום בעיני הקרובים לנו שנאלצים לסבול בשקט (או לקום ולברוח). כשהיא משמשת כעמוד התווך של יומני היקר - היא הופכת ללא יותר ממוזיקת רקע טורדנית ודי מעוררת רחמים לתיעוד משעמם של שגרת החיים - נוסעים מפה לשם, משכיבים את הילדה, עושים תאונה, מעשנים ושוב מעשנים.
מחוברות, ערוץ 3 הוט
איך צריך לעשות מירוץ למיליון
הגרסה הישראלית של "המירוץ למיליון" הייתה יקרה, גרפה רייטינג סביר פלוס אך הותירה טעם של פספוס, בלשון המעטה. מה לא דפק שם? בערוץ הריאליטי הקיצי של "יס" עלתה העונה הטרייה ביותר של גרסת המקור האמריקאית (שהסתיימה לפני כחודשיים) - מה שמספק חומר להשוואה ומחשבה.
ובכן, זה בעיקר הקצב. עריכה מטורפת, תזזיתית, שלא מתעכבת על פרטים. עולים למטוס? שתי שניות. באנג'י? פחות משנייה לכל קופץ. רכבת? עשירית שנייה. בלי דיבורים, בלי היכרות מיותרת עם נבכי נפשם של המתמודדים. אם תהיה עוד עונה בארץ, כך צריך לנהוג.
המירוץ למיליון, עונה 14, ערוץ יס סטארז REAL
נא להמתין לטעינת התגובות
