"מסודרים" לא מבריקה אבל משרתת את המטרה
"מסודרים" עונה על הדרישה הפשוטה של אדם שחוזר עייף מיום קדחתני ומבקש לעצמו שעה של קריסה מול הטלוויזיה. אז מה אם התוכנית עצמה לא מבריקה. וגם: צריך להפסיק לתפוס טרמפ על "פולישוק"
מסודרים צילום: יח"צ קשת
הנה הוא כבר בפתח המתנ"ס, אוסף ילד או שניים או יותר מהחוגים. אז גם יתבשר ששוב אחד מהם, או שניים או יותר, השתוללו בשיעור והוא צריך לחתום על פתק. הוא כבר בבית. אוכל, אמבטיות, ונשיקת לילה טוב לפרחחים. אי שם לקראת תשע או עשר הוא מתפנה לקריסה מול הטלוויזיה.
הדבר הבא שכמעט מתבקש מאליו לכתוב הוא שבן האנוש הרצוץ הזה יגלה ששוב אין מה לראות. אבל זהו, שיש. "מסודרים" היא מהמקרים הנדירים - כמעט נסים - האלה. היא עונה בדיוק על הצורך האנושי של הנרמסים במירוץ העכברים הפרברי: לקרוס מול הטלוויזיה בסופו של יום וליהנות הנאה בסיסית מבידור לא מפגר.
אפשר היה ליידות בה כמה וכמה ירידות. מול העונה הראשונה, למשל, העונה השנייה איבדה תאוצה ורעננות. כולם יודעים שההיי-טק על הפנים. שחלפו ימי הפינוקים בלי גבול והאקזיטים המטורפים. השקר שעליו התבססה הסדרה כבר שקוף מדי. גם הדרך שבה נבנים המצבים הקומיים לוקה בתזמון שלה. הפאנצ'ים, הפיתולים בעלילה, כמעט מובנים מאליהם.
צריך להיות מאוד לא מתוחכם כדי לא לדעת מראש שהתרגיל שארגנו תומר וברלד לארז החנון (כדי שזה יאזור אומץ להתחיל עם נציגת שירות לקוחות בחברת הסלולר שלו) לא ייחשף ויסתיים בקטסרופה. או כדי לא לנחש שהרומן של אבא של
גיא עם הצרפתייה הצעירה מדי לא ייגמר במבוכה רבתי. והכל נמתח על גבי עידנים במונחי קומדיות מצבים: הפרק ארוך פי שניים מאורכו של פרק מקביל ב"הפמליה" הקפריזית והקצבית - ההשראה האמריקאית המוצלחת.
במצב הנוכחי של הטלוויזיה בארץ אי אפשר להיות בררנים עד כדי כך. "מסודרים" טובה? יעילה? יושבת בול על הקיץ? אסי כהן משפריץ כריזמה על עמיתיו? דבל'ה גליקמן מקשקש בצרפתית מושלמת ומצחיק בכל הבעה קטנה? זה העיקר. אז מה אם היא לא ממש ממש מבריקה. ובכלל, יכול מאוד להיות שלאדם התשוש אין סבלנות לברק. "בסדר", זה בדיוק מה שרשם לו הרופא.
מסודרים, ערוץ 2
נודניקים, תנוחו
די לתופסי הטרמפים על גבה של "פולישוק" עזבו את הרייטינג-הנה עוד דרך, מעניינת יותר, לבדוק הצלחה של סדרה: כמות הטרמפיסטים שמצטרפים לבאזז שלה בתקווה להרוויח מההפקר כמה פירורי יחצ"נות.
פולישוק. להפסיק לתפוס עליה טרמפ. צילום: אלדד רפאלי
מאז עלייתה, אין שבוע שבו לא קופץ איזה טיפוס יבש ומלא חשיבות עצמית שתובע את עלבונו. אחד נעלב בשם כל האנשים שנושאים בגאון את השם "פולישוק". שני זועם על הפגיעה בשמם הטוב - לא ידענו שיש כזה - של הפוליטיקאים באשר הם.
אתמול הצטרפה גם העיר נתניה לעגלה, אחרי שבפרק האחרון ששודר הסתבר שפולישוק מהסדרה הוא נתנייתי לשעבר. ואיך ייתכן שדמות פיקטיבית של שר מיותר וטיפש תדבק בתושבי עיר היהלומים, פנינת הים התיכון, מקום מושבם של בכירי הפשע המאורגן.
יוצרי "פולישוק" צריכים להיות מוחמאים (פרנואידים יגידו: טוב, חוכמה, לא סביר שהם אלה שיזמו את נחשול התלונות?). אין אינדיקציה טובה יותר לכך שלסדרה יש באזז, שמדברים עליה בכל מקום, שהיא נתפסת בקרב הציבור הרחב כמי שתפסה במדויק נתח מהישראליות. אבל לעשרות הנודניקים והפוצים שיושבים ממש עכשיו ומתכננים את התלונה הבאה שלהם וכבר מפנטזים איך רזי ברקאי יעלה אותם לשידור (המאבטחים? היועצים הפוליטיים?) צריך לומר: לכו תשתו משהו קר, ותנוחו.
נא להמתין לטעינת התגובות
