יוצרת הסרט: אני אישה וטרנסג'נדרית
גוון הייוורת, שנולדה כבן והפכה לאישה, חושפת בסרט ישיר וכן את חייה. מהילדות המאושרת בקנדה ועד הניתוח, מהגירושים מבת הזוג ועד הלמידה ללכת על עקבים-המצלמה של הייוורת לא מוותרת
גוון הייוורת צילום: טיף פלאוורס
ברגישות וכישרון אין קץ היא חושפת את הגלגול שלה, מצילומי ארכיון מרהיבים מילדותה, התבגרותה, הנישואים, ועד ההחלטה על השינוי, התפנית וההשלמה.
הסרט ישיר בהרבה מסרטים אחרים שנעשו בנושא: האם מבכה את השם שהשתנה, האב לא מבין איך איבד את הבן שאהב, והאישה תוהה איך האיש שהכירה הוא בעצם אישה.
ועם כל זה, אין שמץ טרגדיה. ההפך. במסגרת פסטיבל הקולנוע הגאה, בו תציג את סרטה, תקיים הייוורת גם סדנה לטרנסג'נדרים ותנסה להפוך אותם לבמאים עצמאיים ואופטימיים. "היה לי חשוב לאזן את כל הסרטים הטרגיים שכולם מכירים", היא אומרת. "לא רציתי רק לחנך את הקהל, אלא גם לבדר אותו".
נראה שאין לך הרבה כעס על העולם.
"ונקובר, המקום שבו גדלתי, והבית שבו חייתי, היו מקומות חמים ובטוחים. גם בילדותי, למרות הסוד הנורא שרציתי להסתיר, לא סבלתי רוב הזמן. כשמחפשים סיפורים על טרנסים מתמקדים בדרך כלל בנקודות טרגיות, מקשרים את זה לאונס וכל מיני דברים כאלה. נדיר למצוא סרטים על טרנסים מתפקדים, ואני יכולה להגיד לך שאני מכירה טרנסיות שעובדות כרופאות, מתכנתות, יוצרות ותסריטאיות, ובכל זאת אין לאף אחת מהן ייצוג של ממש".
ככלל, הייוורת לא מוכנה לשתף פעולה עם סטריאוטיפים. באחד מקטעי הסרט היא נראית בשלבים הראשוניים של השינוי, חבושה בפאה מוגזמת ואיפור כבד, מדדה על עקבים גבוהים ומועדת. בתוך זמן קצר היא משילה את התחפושת ונשארת כפי שהיא: אישה פשוטה ועדינה, נטולת מניירות וגינוני דראג.
את מגדירה את עצמך כאישה?
"כן, אבל נדמה לי שכבני אדם מורכבים לכל אחד מאיתנו יש כמה תגיות שהוא יכול לקחת איתו. יכולה להיות אישה שחורה, או לסבית או אישה לבנה, אז אני אישה וטרנסית".
יצא לך לחשוב מה היה קורה אילו היית נשארת בן?
"סביר להניח שהייתי שותה יותר. אבל למזלי זה לא קרה. אני יכולה לחשוב מדי פעם על כך שבטח הייתה לי משפחה עם ילדים משלי, אבל מה שיש לי היום הוא היכולת לבטא את עצמי כפי שאני".
הסרט מתקרב לסיומו עם טיפול בהלם: שוטים ישירים במיוחד חושפים את היוורת בעירום מלא, רגע אחרי הניתוח שהפך אותה לאישה. אזור חלציים מלא בכתמי דם מתחלף באזור וגינלי רגיל. כך, מבלי להוסיף דבר מלבד חיוך גדול, פתרה הייוורת את עצמה משאלה מציקה במיוחד. כשאני שואל מתי החליטה לחשוף את עצמה בצורה כה ישירה, היא שוב מחייכת.
"זה באמת לא קל, וישנו אלמנט ההלם לצופה, ומצד שני, אני עומדת שם ומחייכת. היה לי חשוב שזה יהיה חלק מהסיפור, מההקשר הנכון. כשיוצרים סטרייטיים עושים סרטים על טרנסים הם מציגים את הגוף באופן שיש בו מהפטישיזם. רציתי להחזיר לעצמי את הבעלות על הגוף שלי, וזאת נראית לי דרך ראויה".
כמעט עד סוף הסרט לא רואים אותך כפי שאת היום. למה חיכית?
"בהרבה מאוד סרטים של טרנסים אתה יכול לראות את הדמות המרכזית כשהיא כל הזמן בפרונט. יש שם בעיה קלה של דמויות שמרוכזות בעצמן. נורא רציתי לעשות סרט שלא מסתכל מהפנים החוצה, אלא להפך. זה נכון שברוב הסרט רואים אותי בכלל כבחור, אבל זה נובע בעיקר מהעובדה שבאתי לעשות סרט על החיים שלי, ולא רציתי להשמיט את החלק הזה בשום צורה. יכול להיות שאם אעשה סרט המשך, מה שכנראה לא יקרה, אז יראו אותי כפי שאני היום".
"היא הנער שהכרתי", רביעי , 21:00, סרטי סדנת הקולנוע לטרנסג'נדרים, שבת, 19:00, סינמטק תל אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
