להט הכוחות: כריס אוונס על "פוש"
כריס אוונס הוא כבר לא רק החבר החתיך של ג'סיקה ביל ובסרט החדש "פוש" הוא יכול להזיז דברים בכוח המחשבה. בראיון הוא מספר על הצילומים המייגעים בהונג קונג, על הפעלולים שעשה בעצמו, ומסביר מדוע יכריח בבוא היום את ילדיו לקרוא קומיקס
נשים כמו האקסית, ג'סיקה ביל. "פוש" מספר על עולם עתידני שבו רודפת "המחלקה", יחידה ממשלתית חשאית, את כל האנשים עם היכולות הבלתי טבעיות בעולם. מי שמתנגד - מחוסל. אוונס ודקוטה פנינג בתפקידים הראשיים נמלטים מהיחידה שמנסה לגייס אותם לשורותיה.
כריס אוונס צילום: רויטרס
מה יש לך שמעורר מיד מחשבה על יכולות מופלאות?
"אני באמת לא יודע. זה מצחיק. זה נשמע כאילו שהם רודפים אחריי עם תפקידים, וזה ממש לא ככה. אני צריך לצוד אותם. אני צריך להילחם על התפקידים האלה, שבהם אני מגלם איש עם כוחות. עשיתי אודישנים, ובמקרה נבחרתי".
אתה בכלל אוהב קומיקס?
"תמיד הערצתי סרטים כמו'טרזן' ו'מלחמת הכוכבים'. אבל בילדותי לא קראתי ספרי קומיקס, אני לא חושב שהייתי מספיק חכם. אחרי שעשיתי את'ארבעת המופלאים' גיליתי פתאום את העולם הזה ומאוד התרשמתי. בבוא היום אני מתכוון לדרבן את הילדים שלי לקרוא ספרי קומיקס".
מה עדיף, להיות לפיד אנושי או טלקינטי?
"זאת שאלה קשה. לפיד אנושי, רק בגלל שהוא יכול לעוף. תמיד רציתי לעוף. אבל תאמיני לי, לא הייתי מוותר על להיות טלקינטי, אפשר להשיג הרבה מאוד דברים עם הכוח הזה".
אז מי זה ניק גנץ, הדמות שלך?
"אבא שלו נהרג על ידי היחידה הממשלתית שרודפת עכשיו, ובגלל זה הוא מתנגד לכוחות שלו, מסתיר אותם. הוא לא משתמש בכוחות שלו לעתים קרובות. הוא מסתתר בהונג קונג, שם הוא פוגש את דמותה של דקוטה, ונוצרת ביניהם ידידות אמיצה. היא ילדה מקסימה. ברגע שרואים אותה בסרט, ישר מזדהים איתה. יש לה יכולת ליצור מערכת יחסים מאוד משכנעת עם הדמויות שעמן היא עובדת".
צילמתם את כל הפעלולים על הסט, ולא עם מחשב. איך זה היה?
"זה עזר לנו מאוד. זה לא אותו דבר, להיות תלוי באוויר על כבל ליד מסך ירוק בסטודיו ולהעמיד פנים שאתה נלחם, או להיות בסט, על זירת ההתרחשות האמיתית. לדעתי, אפשר לראות אם הפעלולים צולמו על מסך ירוק ונערכו על ידי מחשב. זה נראה כמו משחק וידאו".
הבמאי סגר רחובות בהונג קונג בשביל הצילומים?
"אי אפשר לסגור את הרחובות, פשוט צילמנו בהם, עם תושבי המקום שעברו באזור. הם לא עשו מזה עניין. העיר עצמה הפכה לדמות בסרט. אבל צילמנו שם שלושה חודשים, וזה הרגיש כמו שלוש שנים. נורא התגעגעתי הביתה".
אז איך העברת את הזמן בין הצילומים?
"אני לא יכול להגיד שעשיתי משהו מיוחד. זה היה סרט עם תקציב מאוד קטן, אז לא היו לנו אפילו קרוואנים. מהרבה בחינות זה היה טוב יותר. היינו חייבים להישאר יחד על הסט ולחכות, זה לא שכולם רצו להסתתר בקרוואנים שלהם. כך שיצא לנו ליצור חברויות עם אנשים שאחרת לא הייתה לנו בכלל הזדמנות לדבר איתם".
נא להמתין לטעינת התגובות
