פרס ספיר: האם המשחק מכור מראש?

האם ייתכן שיו"ר ועדת פרס ספיר, הלא הוא יוסי שריד, מעדיף את אחד מחמשת הספרים המועמדים לפרס? הביצה הספרותית סוערת

דני זאק | 25/5/2009 9:45 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
יוסי שריד
יוסי שריד צילום: אריק סולטן
אמנון דנקנר, רונית מטלון, איריס לעאל, אלון חילו ונורית גרץ הם חמשת המועמדים הסופיים שעלו לגמר "פרס ספיר לספרות 2009". הסופר שיזכה בפרס הגדול יזכה לא רק בכבוד ובחשיפה תקשורתית אלא בהרבה מאוד כסף, לא פחות מ-150 אלף ש"ח, לא כולל 25 אלף ש"ח מענק לעולים לגמר ותרגום לשפה זרה שהזוכה יבחר בה – עלות שנאמדת בסכום של בין 50 ל-90 אלף ש"ח. סך כל הפרסים מגיע ליותר מ-220 אלף ש"ח, שזה בהחלט סכום לא מבוטל.

אלא שבביצה הספרותית הקטנה בישראל סוערות הרוחות. אנשי ספרות טוענים כי השנה - אף יותר מבעבר
– מדובר במשחק מכור. המבקרים מצביעים על קירבה בין יו"ר ועדת הפרס, יוסי שריד, לבין צעיר המתמודדים, אלון חילו, שזכה לפני חודשים ספורים גם בפרס ראש הממשלה לספרות.

ברצוני להבהיר, כי חילו הוא בעיניי אחד הסופרים המוכשרים בישראל ולו הייתי אני בעמדת השופט, אין ספק שהוא היה זוכה בפרס הנחשק, אולם אני, בניגוד לשריד, לא מכיר את חילו באופן אישי.

אלון חילו ויוסי שריד הוציאו ספרים לאחרונה בהוצאת ידיעות אחרונות ואף קיימו במשותף מפגש בהנחיית העורכת הראשית של ידיעות אחרונות, רנה ורבין, תחת הכותרת "הסטוריה מדומיינת - הסטוריה אלטרנטיבית".

לטענת אנשי ספרות, מדובר גם בקרבה רעיונית ואידיאלוגית בין חילו לבין שריד. שניהם נוטים לצד השמאלי המובהק של המפה הפוליטית (ושוב באופן אישי, אין לי בעיה עם זה, ההפך הוא הנכון, אלא שהבעיה העיקרית שמעלה סימן שאלה היא הקרבה בין השניים), אלא גם בהיכרות הנובעת מהיותם סופרים של אותה הוצאת ספרים, ובאותו פרק זמן ממש.

במשאל של עכבר העיר לקראת שבוע הספר בשנה שעברה, התבקשו מספר סופרים להמליץ על הספרים המועדפים עליהם שראו אור בשנה החולפת. יוסי שריד, שכאמור מונה על-ידי מפעל הפיס להיות יו"ר אובייקטיבי של הוועדה הבוחרת, פרסם בהזדמנות זו המלצה חד משמעית בזכות ספרו של אלון חילו. כותב יוסי שריד בהמלצתו: "בין הספרים שראו אור השנה, הייתי בוחר בספרו של אלון חילו 'אחוזת דג'אני', בגלל העברית הארכאית כביכול, שאין טובה וערבה ממנה לאוזן ולחיך...".

במלים אחרות, יו"ר ועדת השיפוט של פרס ספיר לספרות כבר הביע דעתו במפורש עוד לפני התחרות, שהספר החביב עליו מכל הספרים שיצאו בתקופה הרלבנטית לתחרות הוא ספרו של אלון חילו.

לפיכך חייב היה שריד לפסול את עצמו מלשמש יו"ר ועדת שיפוט. "זה לא רק לתת לחתול לשמור על השמנת", אומרים אנשי ספרות, "אלא לתת לחתול לתת לחבריו לזלול חבית של שמנת על חשבון מפעל הפיס ועל חשבון הספרות העברית. זוהי יריקה בפרצוף, ואסור לעבור על כך לסדר היום".

נשאלת השאלה, לשם מה מתמודדים סופרים בתחרויות ספרותיות, אם אפשר לנחש מראש לטובת מי יפסוק השופט?  במקרה הזה יש לעשות אחת משתיים: לבטל את מינויו של יוסי שריד ליו"ר הפרס או לבטל את הבחירה בספרו של חילו כמתמודד סופי. אסור ששופט ייחשד – ולו לכאורה – במשוא פנים ובהעדפה של ספר אחד על פני ארבעת המתמודדים האחרים בתחרות.
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

דני זאק

צילום: עצמי

עורך בדסק החדשות של nrg מעריב

לכל הטורים של דני זאק

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים