אירוויזיון 2009: כל מה שצריך לדעת לפני
רגע לפני שאחינועם ניני ומירה עווד ישירו בערבית, עברית ואנגלית על בימת האירוויזיון במוסקבה, מגיש דני זאק, המומחה שלנו לענייני האירוויזיון, סקירה מלאה על כל 42 השירים שיתמודדו בתחרות השנה. למכורים בלבד
בעוד ישראל שולחת לראשונה את השיר השני בתולדות האירוויזיון המכיל ערבית, אחד האירועים החמים שמור דווקא לשבת בבוקר.
רגע לפני הגמר הגדול מתכוונים מארגני מצעד הגאווה לצעוד במוסקבה על אפה ועל חמתה של המשטרה, כשחובבי האירוויזיון מרחבי אירופה תומכים בהם.
למי שלא זוכר, רוסיה מארחת השנה את התחרות, בזכותו של דימה בילאן החתיך, שנתן הופעה מאלפת עם השיר Believe (להאמין) בשנה שעברה בבלגרד. זאת שנתיים בלבד אחרי שרקד על הפסנתר באתונה וקטף את המקום השני עם Never Let You Go (לעולם לא אתן לך ללכת).
את התחרות השנה תנחה הזמרת אלסו, שהביאה לרוסיה את המקום השני בתחרות שהתקיימה בסטוקהולם בשנת 2000, עם השיר Solo (סולו). לצדה ינחה איש הטלוויזיה הרוסית איוון אורגנט.
בדיוק כמו בשנה שעברה, גם הפעם לא תהיה זאת כתבת הימורים. רבות הכתבות על האירוויזיון בהן הכותבים מציגים את ההימורים שלהם. אני לא טוב בהימורים. בשנה שעברה הימרתי בצורה בלתי מחייבת על שלוש מדינות. אחת מהן זכתה. השתיים האחרות הגיעו נמוך מאד.
כל כך הרבה שינויים עוברים על התחרות מדי שנה, לרבות שינוי בדמוגרפיה של המצביעים, בשיטת ההצבעה ובשיבוצם בחצאי הגמר. לכן, אני מעדיף להביע את דעתי על כך שיר ושיר (ומותר לכל אחד מכם לחשוב אחרת, על טעם ועל ריח...), תוך כדי סקירה, מאשר להמר ולטעות אחר כך. הפעם בלי הימורים. רק נספר לכם שהמהמרים האירופים, אלה ששמים כסף על השירים, הימרו על נורבגיה כזוכה.
בשנה שעברה השיטה של שני חצאי גמר הוכיחה את עצמה. ההצבעה
שם, בגמר כאשר כולם מצביעים בבת אחת, חזרנו להרגיש את ההצבעה הצפויה, המשעממת והמקוממת: ברית יוון וקפריסין, ברית רוסיה ובלרוס וכמובן כל אחת ממדינות המערב שמצביעות לטורקיה, ליטא או סרביה - תלוי איזה מיעוט מאוחד יותר בשליחת מסרונים.
כדי להשתלט על התופעה, החליט איגוד השידור האירופי להחזיר את השופטים המסורתיים, ולתת להם 50% מהשקלול הסופי של הניקוד בכל מדינה ומדינה. חבל שהם לא מקבלים 100%, שהתוצאות יהיו צפויות פחות. כמו פעם, שהיה כיף לראות את התחרות. בינינו, הרבה יותר קל להאשים שמונה שופטים באנטישמיות מאשר מדינה שלמה, שבדרך כלל יש בה קהילה יהודית גדולה.
שיר מס' 1: מונטנגרו, אנדראה דמירוביץ' - Just Get Out Of My Life (פשוט צא מחיי)
"כולם אומרים שאהבתך היא כמו כלא/ כולם מנסים לסייע לי לצאת לחופשי/ כולם מדברים על כל הדברים שאליהם אני מתגעגעת/ ובשל כל הסיבות שלהם אני חייבת להסכים/ זה מסוכן מדי כשאנחנו נוגעים/ ואני אוהבת אותך הרבה יותר מדי/ צא מחיי, מותק".
את השיר השנה כתבו שועלי האירוויזיון הגרמנים ראלף זיגל וברנד מיינונגר, אולם משום מה הם בחרו לחתום בשמות הבדויים פיטר מאץ' וגונטר יוהנסן. לא ברור מדוע. שיר קליט וחמוד, עם טוויסט חמוד בסיום. לא נפלתי מהכיסא.
שיר מס' 2: צ'כיה, להקת צועני.סי-זד - Aven Romale (קדימה, בני רומה)
"קדימה, בני רומה/ אם אתם באמת רוצים להבין אותנו, רק שירו איתי/ אָדָה דָדָיְי, קדימה, בני רומה/ אני יכול לגרום לכם לשיר באמת כמו צועני: אָדָדָדָה אָדָדָדָה/ קדימה, בני רומה/ אם אתם באמת רוצה להבין, רק שירו איתי: אָדָה דָדָיְי/ קדימה, בני רומה/ אני באמת יכול לכם לגרום להרגיש כמו צועני/ מוסיקה היא נס, קצב הוא ראי, זה נכון".
בני רומה הוא השם שבו הצוענים מעדיפים להיקרא, והוא נחשב תקין פוליטית. השיר עצמו באנגלית ורומאנית. בעיניי מדובר באחד השירים המיותרים השנה. שיר נוראי, מעיק ולא משעשע כלל. גם גימיק שמתיימר לשעשע צריך להיות גימיק איכותי, לא זול.
שיר מס' 3: בלגיה, פטריק אושן - Copycat (חקיין)
"שם למטה בממפיס, טנסי/ ישנו בחור שנראה בדיוק כמוני/ לובש את אותן נעלי זמש כחולות/ שר את אותם שירי בלוז ישנים/ הוא חקיין, מנסה לגנוב את נשמתי/ אבל הוא שמן מדי בשביל רוק'נ'רול".
למה הטלוויזיה הצרפתית של בלגיה שולחת שירים באנגלית? האם נטשתם לגמרי את המורשת הצרפתית של האירוויזיון? וגם אם החלטתם לעשות את זה, למה זה תמיד צריך להיות עם השירים הכי זוועתיים שאפשר? מה מיוחד בשיר הזה? עוד שנה שבלגיה לא תעלה לגמר ותבכה על אפליה.
שיר מס' 4: בלרוס, פטר אלמיפוב - Eyes That Never Lie (עיניים שלעולם לא משקרות)
"נדדתי בגפי, הפכתי לאבן/ איבדתי את שפיותי כשהגעת לחיי/ הברחת את הצער, הפכת לילה ליום/ ריפאת את כל כאבי, באמצעות עינייך, שלעולם לא משקרות/ כל חיי חיכיתי/ חשבתי שלעולם לא אעוף/ אז הבטת וראית את כנפיי/ עם עינייך, שלעולם לא משקרות".
ברוסיה הלבנה לא מנסים לשנות סגנון, וגם השנה מקווים שהרוק יביא להם את הכרטיס לגמר. את השיר עצמו אני מאד אוהב, ויחד עם הבלונד של הזמר יש לו סיכוי.
שיר מס' 5: שבדיה, מלנה ארנמן - La Voix (הקול)
"אתה יכול לשמור סוד?/ אתה יכול לשמור סוד?/ אני מאוהבת בך/ אתה יכול להבטיח משהו?/ אתה יכול להבטיח משהו?/ הישאר נאמן לנצח, הו.../ אבל אני לנצח שלך/ אני אוהבת אותך, אהובי, כשאני שומעת את קולך/ אני אוהבת אותך, חיי הם לעולם לא בלעדיך/ אני חיי את חיי למענך, בשבילי זה היקום/ אני אוהבת אותך, אהובי, כשאני שומעת את קולך".
בשנה שעברה ציפינו כולנו ששרלוט פרלי תזכה עם Hero (גיבור), אך להפתעתנו היא נאלצה להסתפק במקום ה-18.
השנה מגיעה אלינו מלנה, שמקווה שהשילוב בין אנגלית בסגנון פופ שבדי מתקתק וצרפתית בסגנון אופרה יביא לשבדיה הצלחה גדולה יותר.
אישית, אני לא מוצא שום דבר בשיר הזה, אבל לא אתפלא אם הוא יתברג אי שם בעשיריה הראשונה.
שיר מס' 6: ארמניה, אינגה ואַנוּשׁ - נוֹר פָּר - גָ'ן גָ'ן (ריקוד חדש - יקיריי)
"אינך יכולה לראות, איננו חופשיים/ מקובעים כעץ באדמה הקדושה/ עם הצליל שלי, חייבת תמיד להיות מסביב/ אני רוצה לרקוד, אל תעמדי, אחות, תני לי את ידך/ כולם, הזיזו את גופכם, אנחנו רוקדים ריקוד חדש/ כולם, חייבים להיות מוכנים, לקפוץ עם הריקוד החדש/ כולם, הזיזו את גופכם, אנחנו רוקדים ריקוד חדש/ כולם, חייבים להיות מוכנים, לקפוץ עם הריקוד החדש".
במדינות ברית המועצות לשעבר לוקחים את הביטוי "סוסים מנצחים לא מחליפים" קצת רחוק מדי. בשנה שעברה הגיעו הארמנים למקום הרביעי עם השיר קֶלֶה קֶלֶה, והביאו השנה משהו שהולך בדיוק על אותו רעיון - מוסיקה ארמנית עדכנית עם מילים באנגלית, וצמד מילים ארמניות קליטות שחוזרות על עצמן, עד שבא לך לשחרר את העניבה.
אבל בדיוק כמו ארווין ממלחמת המפרץ ב"זהו זה!", אתה מגלה שזה הצוואר שלך ולא עניבה. אתה פשוט נחנק. לארמניה היה עד היום שיר ראוי אחד, וזה היה השיר הראשון שייצג אותם, Without Your Love (ללא אהבתך) של אנדרה. מאז הם שולחים רק אשפה, וחבל.
שיר מס' 7: אנדורה, סוזן ז'אורז'י - La Teva Decisió - Get A Life (החלטתך - להשיג לעצמך חיים)
"את חייבת להשיג לעצמך חיים", זה מה שאתה אומר לי/ אבל אני אעדיף למות, אם אתה לא בפנים, איתי/ אני הולכת להשיג לעצמי חיים, הסוג שנועד לשניים/ אני יודעת שיש רק (תקופת חיים) אחת, אני רוצה לחיות אותה איתך".
אני אישית אהבתי יותר את הגרסה המקורית של השיר, שבו הייתה במה גדולה יותר לשפה הקטלונית. הגרסה הסופית מכילה יותר מילים באנגלית. מה לעשות? אני מתגעגע לימים בהם כל מדינה הייתה חייבת לשיר בשפתה. ועדיין, שיר חביב שאני מאחל לו הצלחה.
שיר מס' 8: שוויץ, להקת חיפושיות האהבה - The Highest Heights (הגבהים הגבוהים ביותר)
"אני מטפס על עץ, כה גבוה ואדיר/ אני רואה את העולם פשוט מתחת לשמיים/ החולומות שאני חולם, הם לוקחים אותי גבוה/ הו, זה תמיד שווה לנסות/ האם תתפסי אותי אותי כשאני נופל? הו, כן/ מהגבהים הגבוהים ביותר מכולם? הו, כן".
ששמו של השיר לא יטעה אתכם. שיר בינוני, לא מרגש ולא ראוי לעלות לגמר. שוב שיר באנגלית ממדינה שדוברים בה שתיים מהשפות היפות שבעולם המוסיקה - צרפתית ואיטלקית. במילה אחת: אכזבה. ציפיתי ליותר מהמדינה שהביאה לבמה הבינלאומית את סלין דיון, אז, בדבלין 1988.
שיר מס' 9: טורקיה, הדיסֶה - Düm Tek Tek (דוּם טֶק טֶק)
"מותק, אתה מושלם בשבילי/ אתה מנחתי מהשמיים/ זהו הסיפור הגדול ביותר/ בכל הזמנים/ נפגשנו כמו בסרט/ שאמור היה להימשך לנצח/ ומה שאתה עושה לי/ מרגיש כל כך טוב/ מלאך, אני מתעוררת/ וחיה את חלומותיי בלי סוף/ משוגעת עליך/ האם אתה יכול להרגיש את הקצב של לבי?/ המקצב הולך דוּם טֶק טֶק/ תמיד בחוץ כאילו אין גבול/ מרגיש כאילו אין דרך חזרה".
מספיק ודי! כל מה שכתבתי על ארמניה נכון גם כאן. עוד פעם שיר קליט עם מוסיקה טורקית עדכנית, רצף של מילים שנשמע טורקי ומגניב וזמרת שנראית כמו אחת שלא התקבלה לאודישן לשמש זמרת ליווי לזהבה בן. זה לא מגניב, זה רדוד!
שיר מס' 10: ישראל, אחינועם ניני ומירה עווד - There Must Be Another Way (חייבת להיות דרך אחרת)
"דרך ארוכה נעבור/ דרך כה קשה, יחד אל האור/ עינייך אומרות: "כל הפחד ייעלם"/ וכשאני בוכה, אני בוכה בשביל שתינו/ לכאב שלי אין שם/ וכשאני בוכה, אני בוכה לשמיים חסרי הרחמים/ ואומרת: חייבת להיות דרך אחרת/ והדמעות זולגות, זורמות, לשווא/ כאב ללא שם/ אנחנו מחכות רק ליום שיבוא אחרי/ חייבת להיות דרך אחרת!".
רבותיי - הגיע העת לפרגן. מאז 1991, כאשר אורנה ומשה דץ כמעט ניצחו עם השיר "כאן" של עוזי חיטמן, לא הרגשתי מיוצג כל כך במסר של שיר ישראלי. בימים בהם הממשלה והכנסת צבועות בצבעים ימניים מתמיד והפוליטיקאים הורגים את התקווה של שני העמים היושבים בציון, מתאחדות להן זמרת ישראלית וזמרת פלסטינית, לשיר בעל מסר משותף: חייבת להיות דרך אחרת.
הן לא בחרו להתעלם מהמציאות ולבחור שיר קיטשי של פיס-שלום-סלאם-פרחים-ופרפרים. הן מסתכלות בעין מפוקחת על המציאות, ואומרות: הפיתרון לא מסובך, הוא פשוט. כי לכאב ולצער אין כתובת.
כפי שאחינועם ניני אמרה בראיון למוסף סופשבוע של מעריב: גם אם הן יגיעו (ואני אוסיף, חלילה וחס), למקום האחרון, הן יגיעו אליו בגאווה.
כי לא מדובר בסתם שיר לשם גימיק, אלא במטרה לקדם את המסר והרעיון של ארגון "קול אחד", בו הן חברות - חיזוק המתונים הישראלים והפלסטינים. אחינועם ומירה, הימין יצקצק בלשונו, ואתן תייצגו בכבוד את הישראלי והפלסטיני שרוצה להוציא את המזרח התיכון מפולחן המוות של האנשים שמחזיקים בדתות ובלאומים שלנו בני ערובה. לי לא נותר אלא לאחל לכן מכל הלב: בהצלחה! بالنجاح!
שיר מס' 11: בולגריה, קרסימיר אברמוב - Ilusion (אשליה)
"תני לי, תני לי את זמנך/ הראי לי, הראי לי שאת שלי/ תני לי, תני לי את זמנך/ הראי לי, הראי לי שאת שלי/ אז אני רוצה את מגעך/ כל שאני רוצה הוא מגעך/ מותק, זקוק לך מאוד/ מותק, זקוק לך כל כך".
כשאני מבקר שיר, אני מתעמק במילים. מה לעשות - אבל למילים יש משמעות בעיניי. בשיר הזה באמת מזל שיש לחן וביצוע מעולים, שמצילים את כבודו של השיר, מה שהופך אותו בסך הכל לשיר יפה.
שיר מס' 12: איסלנד, יוהנה גודרון יונסדוטיר - ?Is It True (האם זה נכון?)
"אתה אומר שאתה באמת מכיר אותי/ שאינך מפחד להראות לי את מה שבעיניך/ אז תאמר לי על השמועות/ האם הן באמת שמועות?/ האם אלה רק שקרים?/ ליפול מחלום מושלם/ לצאת מתוך כוחל הים/ האם זה נכון?/ האם זה נגמר?/ האם השלכתי את זה?/ האם זה היית אתה?/ האם אמרת לי שלעולם לא תעזוב אותי בצורה כזאת?".
השיר כולל את השילוב המנצח, מבחינתי - עומק ופשטות. מצד אחד, השיר עמוק ונוגע, ומצד שני, הוא לא מנסה להתחכם בהשאלות ודימויים. תוסיפו לזה הופעה מרשימה של סקנדינבית בלונדינית יפהפיה, וקיבלתם את השיר השישי האהוב עלי ביותר השנה.
שיר מס' 13: מקדוניה, צמד הפעם הבאה - Nešto Što Kje Ostane (משהו שיישאר)
"אם לא את, לא היה לי למי לכתוב שיר אהבה/ אם לא את, לא היה לי דבר להתרברב עליו בפני אנשים/ אם לא את, אף חיוך לא היה נוסך את שפתיי/ אם קולך אינו מעיר אותי, יומי כולו עצוב/ כן, כן, עיניים אלו יביטו עלייך יום ולילה/ כן, כן, אני שומר על החיוך בשפתיים אלו רק בשבילך/ כן, כן, בשמחה ובצער, מה שלא יקרה יעבור/ כן, כן, אבל את מתת האל, המשהו היקר ביותר שיישאר".
נתחיל עם שני צל"שים למקדונים. הראשון: שיר פשוט ויפה, בלי ניסיונות לגימיקים מטורפים. השני: הנאמנות לשפה הלאומית. עוד נדבך בדרך להשגת המטרה הנכספת - השבת החוק המחייב כל מדינה לשיר בשפתה. תוסיפו לזה סולן עם שיער ארוך ופרוע בסגנון מאובק, ויש לנו שיר דרכים אותנטי ורומנטי. כל הכבוד.
שיר מס' 14: רומניה, אלנה ז'אורז'ה - The Balkan Girls (בנות הבלקן)
"זה הזמן שלי להשתחרר/ אני הולכת להתחיל את סוף השבוע עם טוניק ולימונית/ הבנות שלי לוקחות אותי לסיבוב/ מוכנה לחגוג ולהיראות כל כך טוב/ אני תוהה אם מעבר לזה/ יכול להיות משהו טוב יותר/ כי אני מרגישה כל כך טוב הלילה/ לא רוצה לסיים זאת בלילה הזה/ בנות הבלקן, הן אוהבות לחגוג/ כפי שאיש אינו חוגג, כפי שאיש אינו חוגג/ האור המגניב יאיר כל הלילה".
אם אני הייתי אחת מבנות הבלקן, לא הייתי מתגאה בשיר הזה. יורוטראש זול, שלמרבה החשש, יעלה לגמר כיוון שהוא יורד למכנה המשותף הנמוך ביותר. בנות, רוסלנה יש רק אחת.
שיר מס' 15: פינלנד, להקת האנשים של וולדו - Lose Control (לאבד שליטה)
"איני רוצה לחיות בשקר – בודק את שפיותי/ כי מותק, אולי אני יכול בלי – האם זו פנטזיה?/ אני לא רוצה לחיות בשקר – האם זו המציאות שלי?/ זה מסתחרר סביב יום ולילה/ אני לא רוצה לאבד שליטה, אך אני נופל/ אני פשוט לא מאמין/ מעולם
אחרי שלוש שנים של שירי מטאל מעולים אחד-אחד, חוזרת פינלנד אל הפופ השבדי.
שיר מעולה, וידאו קליפ מעולה, נותר רק לראות איך השיר ייראה על הבמה.
בסך הכל, השיר השמיני שאני הכי אוהב השנה.
שיר מס' 16: פורטוגל, להקת פרח השושן - Todas As Auas Do Amor (כל רחובות האהבה)
"לו הייתי ציור, אתה היית בד קנווס (בד לציור)/ לו הייתי גשם, אתה היית צבעי מים/ לו הייתי מלח, אתה היית חול לבן/ לו הייתי ים, אתה היית גֵּאוּת/ לו הייתי שמיים, אתה היית ענן בתוכם/ לו הייתי כוכב, אתה היית מכשף/ לו הייתי לילה, אתה היית אורו/ לו הייתי יום, אתה היית אור הירח שלו/ אני קולו של הלב/ במכתב הממוען לעולם/ אני ראי רגשות/ של מבטך העמוק/ אני השלם שבתוך המיידי/ גוף המוצע בסגנון אוהב/ אני הזמן שלא חולף/ כאשר הגעגוע חובק בי".
בשנה שעברה הצליחה פורטוגל לשבור את המנחוס, ולעלות בפעם הראשונה בתולדותיה לגמר (ובצדק) עם Senhora Do Mar (אשת הים) של וניה פרננדז'. השנה חוזרת פורטוגל לשלוח שיר אותנטי ומרגש, שגורם לך לחשוב שאתה נמצא בחוף של פורטוגל והרוח מלטפת את פניך. בהצלחה!
שיר מס' 17: מלטה, כיארה - ?What If We (מה אם אנחנו?)
"מילות חכמה, נביאים וציטוטים/ חכמים מדברים, מעשיות מהעבר/ אני מגיעה לשמיים, היכן שהם לא יהיו, באפלה/ אנו אבודים, דועכים/ מה אם אנחנו נוכל להיות חופשיים/ לאפוף את חכמתנו בזמן/ ויום אחד נראה?/ מה אם אנחנו נמצא את המפתח/ נזרוק את הקוביות, נתיר את שקרינו/ ונלמד כיצד להיות?".
זוהי התמודדה השלישית של כיארה בתחרות. ראינו אותה עם שיער קצר נלחמת ראש בראש בדנה אינטרנשיונל בברמינגהם 1998, ומסיימת במקום השלישי, רק שבע נקודות מאחורי ישראל, עם השיר The One That I Love (האחד שאני אוהבת).
בקייב 2005 היא הגיעה למקום השני עם Angel (מלאך), עם שיר יפה עוד יותר ושיער ארוך עוד יותר, אך בהפרש ניכר יותר מיוון שבמקום הראשון.
השנה חוזרת הדיווה הגדולה עם שיער ארוך יותר ועם לוק א-לה אסתי זקהיים. היא מקווה שהפעם היא תעלה מדרגה אחת נוספת, ואף אמרה כי היא מאמינה שהשיר הזה הוא היפה מבין השלושה. אני חייב לחלוק עליה. השיר מקסים, כמו כל השירים שלה. אבל ב-2005 היה לה את השיר היפה מבין השלושה.
שיר מס' 18: בוסניה הרצגובינה, להקת רג'ינה - Bistra Voda (מים צלולים)
"שאלתי כמה אנשים/ בשכונה, שם מתגוררת נשמתי/ על סוד שממני הם אומרים כי את מסתירה, יקירה/ ביקשתי שהם ישובו אלי/ הזמן ההוא, השעות הישנות, האביב/ אז האהבה היא באוויר, כך אומרים/ הולידי אותי עם שחר בחודש מאי/ רחצי אותי במים הצלולים/ אני שומר על פרח אחד, כאשר כל האחרים עוזבים/ אני שומר עלייך, כל עוד אני חי".
אחרי הפסקה של שנה, חוזרת בוסניה הרצגובינה לשלוח שירי איכות. מעניין יהיה לראות את ההופעה של השיר המקסים הזה על הבמה. אין ספק שהיותו השיר האחרון בסדר ההופעה יסייע לו לעלות לגמר. בסך הכל, השיר התשיעי האהוב עלי ביותר.
שיר מס' 1: קרואטיה, איגור צ'וּקְרוֹב ואנדראה - Lijepa Tena (טֶנָה היפה)
"הייתי ענן, נע ונד/ ולא ראיתי את השמש/ חיכיתי לך/ אלוהים שלח אותך אלי/ הפריד אותך מלבו, כדי שאוכל לחיות/ וחיכה לך שתנני לי את נס האהבה/ היי יקירה, היי יקירה/ את הופכת דמעות לכותנה/ המבט שלך לעיניים כאובות/ את מקסימה/ טֶנָה... טֶנָה...".
ח"ח לקרואטיה על הסגנון השונה מכל שירי האירוויזיון השנה. השיר מזכיר לי יותר שיר אהבה יווני, אבל רק בגלל המקוריות אני מאחל להם שיעלו לגמר.
שיר מס' 2: אירלנד, שייניד מאלווי ולהקת החיננית השחורה - Et Cetera (וכולי)
"הפעם ממש הרחקת לכת/ כל כך נמאס לי לשמוע סיפורים/ על הבחורה החדשה שמסתובבת/ אתה אמור להיות איתי/ וכאשר שמעתי את השמועה/ שנישקת אותה במסיבה/ כמו טיפשה קנאית רצתי אליך/ עדיין היית שלי/ וככה בדיוק החיים נמשכים/ עדיין אוהב אותי, אפילו היא יודעת/ אתה אומר שאתה מצטער, אבל אתה לא/ וכולי/ שמעתי את זה כל כך הרבה פעמים/ אבל אני עדיין מאמינה שבאמת רצית אותה/ העברתי את היום/ מחליטה האם אני צריכה ללכת או להישאר/ מקווה שהכאב יעבור".
וזה לא שלא היו להם שירים יפים יותר בקדם אירוויזיון שלהם, כמו השיר ?So What (אז מה?) שביצע לי בראדשו. בסך הכל: שיר בסדר מינוס. לא ראוי לעלות לגמר, לא אסון אם יעלה.
שיר מס' 3: לטביה, אינטָרס בּוֹסוּלִיס - פְּרוֹבְּקָה (פקק תנועה)
"פקק תנועה – לכולם נמאס מזה/ פנים קודרים, עצבים, אני חייב להיות הראשון שיעבור/ ועדיין קופסאות מופיעות בכל עבר/ לפתע אני רואה למעלה בחורה, קופצת על הגגות/ קופצת ישר קדימה/ ממרצדס לוולבו/ אני משפשף את עיניי, זה עשוי להיות חיזיון תעתועים/ אך עיניי כבר נפגעו/ היי, קחי אותי שם למעלה איתך/ נמאס לי לוותר/ אני רוצה ללכת על פָּגוֹשִׁים/ למעשה, דבר אינו עוצר בעדי".
לטביה החליטה לחלוק כבוד למוסקבה עם שיר ברוסית. הכל טוב ויפה, אבל מה זה השיר הדבילי הזה? מיותר, מיותר ועוד פעם מיותר. כולי תקווה שהוא ישתרך אי שם בתחתית.
שיר מס' 4: סרביה, מרקו קון ומילן ניקוליץ' - Cipela (נעל)
"הנעל הישנה שלי ראתה חצי עולם/ לאן שלא פסעתי, שם היה ביתי/ פה ושם, מזרח ומערב/ לאן שלא הגעתי, הגשתי במקום שלי/ היא לא, לא, לא רצתה אותי/ עד שהיה לי הכסף/ לא, אחי, היא לא, לא, לא, לא חשקה בי/ עד שהפכתי עשיר, לחלוטין".
והנה עוד שיר מיותר ודבילי. הדבר היחידי שאפשר לומר לזכותו של המבצעים היא שבין הגרסאות הנוספות שהם הקליטו לשירים (רוסית, צרפתית, פינית, יוונית ואנגלית), הם כתבו גם את "נעל" - השיר הלא ישראלי הראשון באירוויזיון שזוכה לגרסה עברית. בשם העם היושב בציון, אני רוצה לומר: תודה. רק בפעם הבאה תשתדלו שזה יהיה שיר יפה. ואנחנו יודעים שאתם הסרבים יודעים לכתוב כאלה שירים.
שיר מס' 5: פולין, לידיה קוֹפָּנִיָה - I Don't Wanna Leave (אני לא רוצה לעזוב)
"איני יכולה לומר את המילים שאני מרגישה כל כך עמוק בפנים/ כי כאשר העננים יוצאים, אני מרגישה לא שלמה/ אני יודעת שהשמש מאירה עלי למטה/ אני רואה זאת כעת, הגשם לא יגיע אלי/ אני רק רוצה לחיות את חיי כפי שהם אמורים להיות/ אני לא רוצה לעזוב, אך זהו גורלי/ אעטוף את זרעותיי סביב העולם/ אתה תראה שאני לא ילדה/ כי אני עומדת גבוה יותר הפעם/ לוקחת הכל צעד אחר צעד, עושה את הטוב ביותר שלי, זה נכון/ אף לעולם לא אומר שלום".
פולין למדה את הטריק. בלדה יפה, רומנטית ושקטה, זמרת בלונדינית עם קול יפה - ויש לך שיר שעולה לגמר. שיר יפה וראוי. בהצלחה.
שיר מס' 6: נורבגיה, אלכסנדר ריבק - Fairytale (אגדה)
"לפני שנים, כשהייתי צעיר יותר/ אני די חיבבתי בחורה שהיכרתי/ היא הייתה שלי, ואנחנו היינו מתוקים/ זה היה אז, אבל זה נכון/ אני לא יודע מה עשיתי/ אבל לפתע נפרדנו/ כיום אני לא יכול למצוא אותה/ אבל כשאמצא, תהיה לנו התחלה חדשה לגמרי/ אני מאוהב באגדה/ למרות שזה כואב/ כי לא אכפת לי אם אצא מדעתי/ אני כבר מקולל".
השיר בעיניי מסמל את הדור הבא של להקת הופה היי. הוא גם נשמע כמו אחד השירים שיגאל בשן ועוזי חיטמן כתבו יחד, והוא גם מנגן על הבמה כמו יונתן מילר (רק הרבה יותר נחשק וממיס ממנו). אם ההימורים יצדיקו את עצמם או לא - נדע במוצאי שבת. בהצלחה, יפיוף שלי!
שיר מס' 7: קפריסין, כריסטינה מֶטַקְסָה - Firefly (גחלילית)
"זו השאלה שמוליכה אותנו/ לאן ללכת/ זה הלא ידוע ששואב מאיתנו/ את מה שאנחנו רוצים יותר מכל/ אבל הגחלילית יושבת בפינה ונחה ולא אכפת יהיה לה אם תבהה/ אבל תאמין לי, עדיף להרפות/ אל תלך פשוט עם הזרם".
המילים מקסימות ומבטיחות, אבל הלחן והביצוע מחרידים. הפזמון חסר חיים ורדום, והחזרה עליו ממש מעצבנת. דווקא קפריסין, שניחנה בכשרונות יוונים נהדרים, שולחת את השיר הכי אנמי שאפשר היה לצפות ממנה. חבל.
שיר מס' 8: סלובקיה, קמיל מיקולצ'יק ונלה פוצ'יקובה - Let' tmou (עוף מבעד לאפלה)
"קר לי, צללים ערמומיים/ התשוקה הוצתה בתחתית/ רִיק בנשמתי הופך לטעם מר, טעם של אפלה/ עלינו לצאת מהצללים, התחבולות והמילים תן את לבך, אל ייאוש, ועוף מבעד לאפלה".
אחרי 11 שנות היעדרות, חוזרת סלובקיה אל בימת האירוויזיון, וחוזרת בגדול. דואט רומנטי ומקסים, שגם מי שלא מבין את המילים מרגיש את הריגוש שבו. בהצלחה.
שיר מס' 9: דנמרק, ברינק - Believe Again (שוב להאמין)
"הפלת את זה כל כך בקלות/ לא יכולתי כלל לעמוד/ ראיתי אותך לצדי/ את בכלל מעולם לא ראית אותי שם/ מעולם לא הייתה לי תמונה של סוף/ ואני... אני רוצה להאמין באהבה אני
כולם אוהבים את השיר הזה. כל מי שדיברתי איתו פשוט אוהב את השיר הזה.
לדעתי, למראה החיצוני של הזמר יש השפעה גדולה לעניין. כך או כך, אני אשמח מאד אם אופתע והשיר לא יעלה לגמר.
שיר מס' 10: סלובניה, מרטינה מאיירלֶה ולהקת קוורטיסימו - Love Symphony (סימפוניית אהבה)
"דמיין אותך ואותי/ אנחנו עפים מעל הים/ מרגישים חופשיים בסימפוניית האהבה הזאת/ הזמן שלנו, המקום שלנו/ איפשהו בתוך היקום/ שם אתה חולם את חלומותיך".
המלחין של השיר, אנדריי באביץ' הקרואטי, התבאס מאד כאשר התברר לו כי על פי חוקי האירוויזיון הקיימים אין אפשרות שהנגנים ינגנו את השיר בהופעה חיה. על פי החוקים הקיימים מאז שהתבטלה התזמורת בשנת 1999, האמנים ישירו חי לפלייבק מוסיקלי. כיוון שהשיר הסלובני מכיל יותר משתי דקות של נגינה, בשיר של שלוש דקות בסך הכל, הנגנים המקצועיים ייאלצו לנהוג כשחקנים, כהגדרתו של באביץ'. בכל מקרה, השיר מגניב וראוי לעלות לגמר.
שיר מס' 11: הונגריה, זולי אדוֹק - Dance With Me (רקדי איתי)
"עכשיו עם קצת מזל, אני הולך לפגוש אותך על רחבת הריקודים/ רק באמצעות הדרך שבה את זזה, את גורמת לי להתחנן לעוד/ אני בוער מתשוקה, זהו הלילה לו חיכיתי/ אל תאבדי את הרגש שלך/ אל תהיי ביישנית הלילה/ תני לקצב להראות לך/ מותק, את יכולה לעשות את זה נכון/ בסדר, הלילה".
שיר חביב, לא יותר. במקרה של הונגריה, הכל תלוי בהופעה החיה. נחכה ליום חמישי ונראה.
שיר מס' 12: אזרבייג'ן, אייסל ואראש - Always (תמיד)
"חיכיתי לך, לילה אחרי לילה/ כמו צל, נשארתי קרוב אל האור/ לפתע, אתה עומד קרוב אלי/ ואני רואה מיליון כוכבים בוערים/ את/ה תמיד במחשבתי, תמיד בלבי/ ואני יכולה לשמוע אותך קורא בשמי על הרים גבוהים/ תמיד במחשבתי, תמיד בחלומותי, אני רוצה לאחוז בך קרוב אלי, תמיד, כל הזמן".
גם השנה מנסה אזרבייג'ן למכור את עצמה כ"ארץ האש", בהצלחה רבה יש לומר. השיר קליט עם מקצב פופ לטיני משהו, ויחד עם זאת הוא עשוי היטב ולא מעצבן. בסך הכל שיר שכיף לשמוע אותו, ולכן עלייה שלו לגמר תהיה ראויה ביותר.
שיר מס' 13: יוון, סאקיס רוּבאס - This Is Our Night (זה הלילה שלנו)
"תנצח את הסיכויים, אתה תשרוד/ חזק יותר עכשיו, אתה מרגיש חי/ מתעלים מעלה, תתחיל להתקיים/ תרגיש את זה בלבך כשאתה מנצח במירוץ/ זה הלילה שלנו, עוף לפסגה, מותק/ כן, אנחנו יכולים לעשות את זה, רק חכה ותראה/ זה הלילה שלנו, זמן לשנות, מותק/ היפטר מהיָשָׁן, קח את ההגה ותהיה חופשי".
השיר עצמו חביב למדי, בוודאי לא ראוי לזכייה. יחד עם זאת, אני לא אופתע אם הקהל האירופי יתלהב מהאליל היווני שיודע לנענע אותה, וגם הוכיח את עצמו כמנחה אירוויזיון לגמרי לא רע באתונה 2006.
שיר מס' 14: ליטא, סאשה סון - Love (אהבה)
"היה לי את כל זה, כמו ילד קטן/ עשיתי את כל זה, כמו ילד קטן/ אבל הכאב שיש לי/ למען התהילה שהישגתי, היה בשביל מה?/ אם אתם באמת אוהבים את האהבה שאתם אומרים/ אתם תאהבו עם אהבה/ אז בטוח האהבה הזאת תאהב/ אז בטוח האהבה הזאת תאהב לאהוב אתכם בחזרה".
השיר דווקא מתחיל יפה. אבל אז המילה "אהבה" חוזרת שם באלף ואחת וריאציות, עד שבא לכם לזרוק נעל לעבר הזמר. חבל, כי עם קצת השקעה במילים, זה יכול היה להיות שיר יפה.
שיר מס' 15: מולדובה, נלי צְ'יוֹבָּנוּ - Hora Din Moldova (הורה ממולדובה)
"העלה הירוק של צמח האפונה (מילים משיר הורה מסורתי)/ עוד, לנתר, לנתר סביב/ בואו ונגנו את ההורה שלנו/ בואו לצעוק חזק יותר, נגנים/ שכל האנשים יוכלו לשמוע/ גם הצעירים וגם המבוגרים יותר/ לנתר, לנתר סביב, עוד/ כל הימים, כל הרוחות/ כל הרגשות שיש לך מריקוד הורה/ כל היום, בעבר וכיום/ הו, הריקוד שאתה רוצה לנגן".
אבל ניחא, זה עדיין שיר מצוין, וכמי שרוקד הורה מגיל שמונה לפחות, אני לא יכול שלא להכריז על השיר של מולדובה השיר השביעי האהוב עלי ביותר השנה.
אוסיף רק הערת ביניים למבצעת. במילים באנגלית היא הוסיפה שורה: "זהו ריקוד שמעולם לא ראיתם, מהמדינה שלי, ושמה מולדובה". עובדתית זה לא נכון. נכון שמקורה של ההורה היא מולדובה ורומניה, ומשם לקחו את זה עמי הבלקן והישראלים, ועשו לזה גרסאות משלהם.
אולם צופי האירוויזיון כבר צפוי בהורה לפחות פעמיים. פעם אחת כריקוד הסרבי, אורו, בשנה שעברה בבלגרד, ופעם שניה כריקוד הישראלי, ההורה ההיא עם ההא, שהביאה לנו מקום שני בהרוגייט 1982.
שיר מס' 16: אלבניה, קייסי טולה - Carry With Me To Your Dreams (שא אותי אל חלומותיך)
"כל שאני מבקשת הוא רגע אחד בזמן/ ללא חוטים מחוברים, ללא שרטוט גבולות/ אתה מרגיש את מחשבותי אפילו כשאתה לא כאן/ אני עוצמת את עיניי/ עוצמת את עיני ומרגישה שאתה כאן/ קח את אהבתי, קח את לבי/ שא אותי עמך אל חלומותיך/ לא, לא, אף פעם אל תעזוב/ פלא אהבה, זוהר קסום".
ההערה שהערתי למולדובה לגבי שימוש באנגלית נכונה שבעתיים במקרה הזה. הגרסה האלבנית המקורית נשמעה אותנטית, כאילו הזמרת מתחברת למה שהיא שרה. ברגע שהיא פותחת את הפה באנגלית, משהו בקול שלה משתנה, והיא נשמעת סובלת ומעיקה כאחד.
חבל שקייסי האלבנית לא לקחה דוגמה מאולטה בוקה, שבשנה שעברה עלתה לגמר לאחר שבחרה לשיר באלבנית, ואמרה בעצמה שהיא לא הרגישה מספיק אותנטית ומספיק בטוחה בעצמה באנגלית.
שיר מס' 17: אוקראינה, סבטלנה לובודה - Be My Valentine (תהיה האהוב שלי)
"אתקשר אליך בטלפון, חיתוך הדיבור שלך חדגוני/ לא רוצה להיות לבד, כי אני מטורפת – בּוֹם/ מותק, מותק, אתה כל כך משובח/ תהיה, תהיה האהוב שלי/ מותק, מותק, אתה כל כך משובח/ תהיה, תהיה האהוב שלי".
לאוקראינה לא נמאס. המדינה הזאת הורסת את האירוויזיון, ומישהו צריך להגיד את זה. מאז שנת 2006 הם מביאים שירים גרועים, זמרות זולות שמבצעות אותם ועוד מקבלים על כך ניקוד גבוה מכל השכנות. נקווה שהשנה, עם השפעת השופטים, סופסוף ילמדו אותם לקח.
שיר מס' 18: אסטוניה, להקת סימפוניה אורבנית - Rändajad (הנוודים)
"בלהט המדבר, החול נושב כמו שלג קפוא כקרח/ הלילה בקרוב פורש את כנפיו/ משאיר דבר מלבד הרוח כדי שתלווה את הנוודים/ זו הדרך, הם נודדים מיום אחד לבא אחריו/ זו הדרך, הם נודדים מיום אחד לבא אחריו/ זו הדרך, הם אורגים משעול בלתי נראה/ לפניהם, עד שתעזו לקחת את הסיכון".
כל הכבוד לאסטוניה. אחרי 11 שנים של שפת נכר, אני אזכה שוב לשמוע באירוויזיון את השפה היפהפיה ממשפחת השפות הפינו-אוגריות. מעבר לצלילים הנקיים, השיר עצמו עמוק וסוחף והביצוע מקורי ומרענן. בהצלחה!
שיר מס' 19: הולנד, להקת המגבעות - Shine (להאיר)
"הזמן עכשיו הוא לעשות שינוי/ הזמן הוא לצדנו/ האהבה תגרום לנו לזהור באפלה/ אז פתחו את לבכם/ האם אתם מוכנים להתחלה חדשה לגמרי?/ אנשים, תנו לאורכם להאיר/ תנו לחושך לדעוך/ תצעדו לתוך יום בהיר יותר/ אל תשכחו את נושא העולם שלנו היום/ תנו לאורכם להאיר/ אולי התשובה היא רק השיר הפשוט הזה/ תנו לכולם להאיר יחדיו/ למנוע מהעולם להשתבש/ תנו לאורכם להאיר".
המגבעות היא אחת הלהקות הפופולריות והוותיקות בהולנד, שכל הופעה שלהם ממלאת אולמות. גם בגילם המתקדם הם מוכיחים שעדיין אפשר לפזז על הבמה כמו היי-פייב, ולשיר שירים מתקתקים ומלאי תקווה.
אני קורא לזה - היופי שבפתטיות. הם אולי פתטיים כשהם מופיעים ככה על הבמה, אבל לא אכפת להם, הם לא שמים על אף אחד. אני כל כך אוהב את זה. אני אוהב את זה עד כדי כך שהשיר ההולנדי הוא השיר השני האהוב עלי ביותר השנה.
בגמר הגדול, שיתקיים במוצאי שבת, ישתתפו 25 מדינות. עשר מדינות יעלו מכל חצי גמר. מקום נוסף מובטח לרוסיה, המארחת. ארבעה מקומות נוספים שמורים לארבע הגדולות - כינוי לארבע המדינות שתחנות הטלוויזיה שלהן הן המממנות הגדולות של איגוד השידור האירופי. אגב, אם איטליה אי פעם תחליט לחזור לתחרות, איגוד השידור האירופי כבר הבטיח לה שהיא תצטרף לארבע הגדולות, שיהפכו לחמש.
בשנה שעברה הכרזתי על ארבע הגדולות "ארבע הגרועות", ואכן, הן זכו להישגים נמוכים ביותר, בהן שני מקומות ראשונים. לשם כך, השנה החליטו המדינות להסיר את הכפפות ולהשקיע בבחירת השיר לאירוויזיון. התוצאות הוכיחו את עצמן, בכל מה שקשור לטעמי האישי, וכל הארבע מצאו מקום בטבלת עשרת השירים האהובים עלי ביותר.
שיר מס' 3: צרפת, פטרישיה קאס - Et S'il Fallait Le Faire (ואם זה צריך היה להיעשות)
"אם זה צריך היה להיעשות, הייתי עוצרת את האדמה/ הייתי מכבה את האור כדי שתמשיך לישון/ אם זה צריך היה להיעשות כדי לספק אותך, להקשיב לך כל לילה/ כשאתה מדבר על אהבה, גם אני הייתי מדברת על זה/ כדי שעדיין תסתכל לתוך נבכי עיניי/ כדי שעדיין תראה שם את הגדולה שבלהבות הגדולות/ וכדי שידך תדבוק בעורי כשהיא רוצה/ ואם יום אחד תעוף הרחק, אני אבוא אחריך, אם אוכל".
איש לא האמין שפטרישיה קאס, בת 43, הזמרת הכי נחשבת בעולם המוסיקה הצרפתית, המכונה "היורשת של אדית פיאף", תסכים לקחת על עצמה את הצלת הכבוד האבוד של צרפת באירוויזיון.
בטבלאות ההימורים היא ממוקמת במקום השני. מועדון חובבי האירוויזיון הישראלי בחר בשיר הצרפתי בהצבעה שנערכה לפני כמה שבועות. אישית, מדובר בשיר שמצליח לרגש אותי עד דמעות, מה שהופך אותו לשיר החמישי האהוב עלי ביותר.
שיר מס' 10: רוסיה, אנסטסיה פריחודקו -מָאמוֹ (אמא)
"פעם נוספת מחוץ לצללים, אויבי, אהבתי/ בלתי נמנע הוא גורלי, לא משנה כמה אתה מוכן/ אבל לפני שעָזַבְתָּ, עם טבעת זהב/ התארסת לי ולא הצלת אותי ממעשה הכשפים/ ולא נתת לנשמתי להיות חופשית/ אמא, ואת אמרת לי לא להשתוקק/ אמא, ובאותו הזמן לא ידעתי היכן הצרות היו/ אמא, את אמרת לי שזמן הוא כמו מים/ אמא, אמא, אמא, אהבה היא צרות".
האמת, סתם שיר. אלא שהסתם הזה הצליח לעצבן מאד את ראש ממשלת רוסיה, ולדימיר פוטין. עד שהאירוויזיון הגיע למוסקבה, בוחרים הרוסים בשיר בשפה האוקראינית. אז כדי להרגיע את הרוחות, הזמרת נאותה לשיר בית ופזמון ברוסית, אבל עדיין, רוב השיר יהיה באוקראינית.
שיר מס' 17: גרמניה, הצמד אלכס מתנועע! אוסקר שר! - Miss Kiss Kiss Bang (מיס קיס קיס באנג)
"גברת קיס קיס באנג, היא לא טיפשה/ היא יוצאת מן הכלל וכל כך מגניבה/ כשאני מרגיש את המגע של שפתיה המתוקות/ אני יודע שזוהי נשיקה של שֵׁדָה/ מיס קיס קיס באנג, בואי ותני לנו לשיר/ מיס קיס קיס באנג, עכשיו תני לנו להתנועע/ נענעי את הדבר הקטן המתוק, מתוק, מתוק שלך/ גברת קיס קיס באנג, בואי תני לנו להתנועע".
אוסקר לויה ואלכס כריסטנסן מביאים לנו שיר שונה, מקפיץ, קליט ומגניב, כזה שלקוח מתוך סרט אקשן. יחד עם מנגינה נהדרת, זהו השיר הרביעי האהוב עלי ביותר.
שיר מס' 23: בריטניה, ג'ייד אִיוֶון - My Time (הזמן שלי)
"הייתי מדוכדכת, מדוכדכת זמן כה רב/ אבל הימים האלה הלכו עכשיו/ יש לי את הרצון, הרווחתי את הזכות/ להראות לכם שזה הזמן שלי הלילה/ זה הזמן שלי, זה הזמן שלי/ הרגע שלי, ואני לא הולכת להרפות ממנו/ הזמן שלי, זה הזמן שלי/ ואני אעמוד גאה/ אין דבר שאני מפחדת ממנו/ אראה לכם ממה אני עשויה/ אראה לכולכם שזה הזמן שלי עכשיו".
השיר הזה מוכיח שכדי לכתוב שיר עמוק, אתה לא צריך מילים מפוצצות. השילוב של עומק ופשטות הוא השילוב המנצח מבחינתי. יחד עם המילים, שאני חושב שאין כמעט מישהו שלא יכול להזדהות איתם, בחרתי בשיר האהוב עלי ביותר השנה. כולי תקווה שהוא יזכה, ונתפלל: לשנה הבאה במנצ'סטר!
שיר מס' 25: ספרד, סוראיה - La Noche Es Para Mí (הלילה הוא בשבילי)
"אני שוב מביטה, עיניך כמו הר געש/ אינך בורח, האש שלך תאמר את האמת/ לא משנה אם אתה רוצה או לא, כי היום אני מצווה/ בוא וקח אותי, בוא ונענע אותי/ אני רוצה לדעת מה אתה מרגיש כלפיי/ בוא וקח אותי, בוא ונענע אותי/ אתה לא מצליח לראות שאני משוגעת עליך?/ בוא ושחרר אותי לחופשי, רק אני ואתה/ הלילה הוא בשבילי".
הספרדים באים בהפוך על הפוך. במקום זמרת ספרדיה כהת שיער, תייצג אותם בלונדה שתשיר פזמון קליט מתובל במילים באנגלית. השיר מקפיץ, מעלה חיוך על השפתיים ומגלגל בכיף על הלשון. השיר העשירי האהוב ביותר עלי השנה.
תחרות הזמר ה-54 של האירוויזיון, מוסקבה 2009:
- חצי הגמר הראשון ישודר הערב (ג') בשעה 22:00 בערוץ 1
- חצי הגמר השני ישודר ביום חמישי בשעה 22:00 בערוץ 1
- הגמר הגדול ישודר במוצאי שבת בשעה 22:00 בערוץ 1
נא להמתין לטעינת התגובות
