מחר במעריב: ראיון עם עווד וניני
יש להן אופציה לעזוב, אבל הן להן שום כוונה כזו. התקווה מחזיקה בארץ את אחינועם ניני ואת מירה עווד, למרות השנאה וההתלהמות להן זכו. "אם כל השפויים יעזבו, מי יישאר?" שואלת עווד בראיון משותף לקראת הנסיעה, שיתפרסם מחר בסופשבוע של מעריב
אחינועם ניני ומירה עווד צילום: רונן אקרמן
"מי שהציע לי לנסוע לאירוויזיון ידע שהוא לא שולח בובה על חוט שתעשה שיר פופ", אומרת ניני; "כשהופעתי באירוע למען תושבי עזה והבאתי את אחינועם, הוציאו נגדה עצומה", מספרת עווד. השתיים כמעט נשברו מהביקורת שהוטחה לעברן מימין ומשמאל ומגלי ההתלהמות שאיימו לשטוף אותן ביחד עם השיר אל מחוץ לתחרות, אבל החליטו לא להיכנע.
הן יודעות שהן לא חיות
בעולם ורוד, ומביעות ללא הסתייגות את הרצון שלהן "להתבולל", כלומר להתערבב ולהכיר אנשים שונים וחוויות קיום נוספות, אם כי הן מוצאות בקלות את הקירבה בביוגרפיות שלהן: הסבא וסבתא של ניני גורשו על-ידי מוסלמים מתימן, ואילו אביו של עווד ומשפחתו גורשו מכפרם על-ידי קצינים יהודים ב-1948. למרות זאת, עווד לא חונכה על שנאת יהודים וניני טוענת שמעולם לא זרעו בה שנאה כלפי ערבים.
אחרי ששככה מעט הסערה הציבורית שחוללה הידיעה על השתתפותן באירוויזיון, הצליחה ניני ללבות שוב את האש, כשפרסמה ברשת חברתית מכתב שמגנה את החמאס ומביע תמיכה בתושבי עזה. Ynet
לדבריה, עיוותו את הדברים שכתבה והיא שוב עמדה במרכזה של מסכת גינוי והשמצה. "לדעתי הם
שונאים אותך יותר מאשר אותי", אומרת לה עווד.
הכתבה המלאה מחר (1 במאי) בסופשבוע של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
