החמצה וכישלון בנובלה של מרימה
"המשגה הכפול" מאת פרוספר מרימה, שרואה אור בהוצאת נהר, הינה נובלה מתוחכמת ועשירה במיוחד, משום שאינה מסתפקת בתיעוד מצוקות הכישלון הרומנטי, אלא מתווה מפה פסיכולוגית מרשימה של נפש האדם
סיפור המעשה במאדאם דה-שַבֶרנִי, אשר מיד עם פתיחת הנובלה מתגלה לנו סבלה הרב מנישואיה: "זה כשש שנים הייתה ז'ולי דה שברני נשואה, ובמשך כמעט חמש שנים ושישה חודשים התוודעה לא רק לחוסר היכולת לאהוב את בעלה אלא גם לקושי לחוש הערכה כלשהי כלפיו."
תיאור פרטני זה, שיש בו מן הגרוטסקי, מציין נקודת-זמן מכרעת בחייה של ז'ולי. לאחר-מכן, מתוך מספר אפיזודות בעלות גון קומי, עולה דמותו הגועלית של בעלה, המחזקת אצל הקורא את ההזדהות המיידית עם יגונה של אשתו.
עליבות נישואיהם מתוארת להפליא בסצנה בלתי-נשכחת בה הם נאלצים לחזור יחדיו באותה הכרכרה והמחשבה על שהות משותפת מבעיתה אותם. דמותה החסודה של ז'ולי עומדת במתח עז אל מול גסות-הרוח של בעלה והזלזול הרב שהוא מפגין כלפיה. תסכולהּ של ז'ולי מנישואיה המבטיחים מסעיר אותה והיא מחליטה להיוועץ בידידתה בדבר פרידה מבעלה.
תוכניותיה של משתבשות בשל חזרתו לפריז של דיפלומט צעיר בשם דארסי. חזרתו מעלה בז'ולי זיכרונות מנערותה ובמיוחד מערב מסוים בו נוצר קשר רגשי עם דארסי, שלא היה מועמד פוטנציאלי בזמנו לנישואין. לאחר שמפגשם לא תואם את ציפיותיה, היא נקלעת בדרכה הביתה לסערה, אשר ממנה מצילהּ מי אם לא: דארסי. דיבורו הענוג על חיים משותפים מעצים רגשותיה והיא פורצת בהצהרות אהבה כלפיו ובנישוקים. עם הגיעם לביתה היא מתפקחת, נוסעת לאמה ומתוודה על חטאה.
האירוע המרכזי והחשוב ביותר בנובלה, מתרחש אפוא בכרכרה של האדון דארסי. במן וריאציה צרפתית על האביר על הסוס הלבן, מתנקזות כל תעצומות הנפש של הגיבורה אשר עתידות להביא עליה את כיליונהּ. לכאורה, אין בסיס מוצק לרגש האהבה העז שהיא חשה לדארסי: בנעוריה, היא לא ראתה בו כמועמד ראוי עבורה, וכעת הימצאותו הינה הוכחה לאושר הבלתי-מושג אליו היא כמהה.
לפיכך, הטרגדיה האמיתית של ז'ולי אינה המחסור הנוכחי באושר, כמו שהיא כניעתה להתערערות הערכים שכה הוקירה. מֶרימֶה עיצב את דמותה כאישה חזקה, אשר אינה נכנעת לבעלה, שהמיאוס בחיים משעממים מביא אותה לכדי רצון לנתק את נישואיה. אך אופייה הנשגב בוגד בה והיא מוצאת עצמה נופלת לתהום כעיוורת. ככל שכמיהתה לחיים טובים יותר מתעצמת, כך היא מאבדת שליטה על קפדנותה וחדות-מחשבתה. כל כולה נתונה לגבר זר המייצג, מעצם היותו דמות מעברה ואדם חופשי, את התהייה ההרסנית לגבי קיומם של חיים אחרים.
רמזים רבים שותל מרימה למצבה המר של ז'ולי: כרכרה לא תקינה שבעלה משאיר עבורה מסמלת את יחסיהם הרעועים; סלידתה מהימצאות בעלה בחברת
במקביל, קיים ציר עלילתי נוסף, שבמרכזו דמותו של המפקד שאטופור. המפקד עושה כמיטב יכולתו לשאת-חן בעיני ז'ולי ואינו נענה. גבר זה, עשוי היה להיות תחליף הולם לבעלה הנכלולי שכן הוא בעל מידות טובות וחשוב מכל-אוהב אותה. דארסי לעומתו, מוצג כבעל רוח חופשית והמספר אף מציג בפנינו כעובדה מוגמרת את אי-אהבתו אליה. זהו המשגה הכפול של ז'ולי – שלא משכילה להבחין בין בערה רגעית נטולת יסוד לבין אפשרות אמיתית לשינוי.
ראוי היה כי התפקחותה של הגיבורה מאשליית אהבתה לדארסי תחזירה לדרך הישר. אך עבורה, ההליכה העיוורת והלא רציונאלית שלה, בשל הכמיהה להיחלץ מהקיים, מסמלת התדרדרות מוסרית שלא תזכה לכפרה בחברת בני-אדם. סופה הטראגי של ז'ולי, אישה מלאת רגש, נובע מגודש רגשות שתועלו למקומות הלא-נכונים. וכך, תחושת החמצה מרה חותמת את הנובלה האדירה הזו.
פרוספר מרימה, המשגה הכפול, מצרפתית: מיכה פרנקל, עריכה והערות: ראובן מירן, הוצאת נהר ספרים, 121 עמודים, 59 ₪
נא להמתין לטעינת התגובות
