"להרוג את קסטנר": קולות אחרים
סרטה של גיילן רוס על פרשת קסטנר מנסה לנהל דיון שונה, הכולל דיאלוג עם אחד המורשעים ברצח, אך מוכיח שאנחנו עדיין לא בשלים לדון Cשואה ובהיבטיה הנרחבים ברצינות ובפתיחות, לחרוג מעבר לקלישאות ולחפור בפינות החשוכות של ההיסטוריה
להרוג את קסטנר צילום: מתוך הסרט
משפט הדיבה שניהל הד"ר ישראל קסטנר נגד מלכיאל גרינוולד, המשפט שהוביל להשפלתו הפומבית של קסטנר ולבסוף להירצחו, שימש כהזדמנות הראשונה - שנים לפני משפט אייכמן - שבה הוצאה השואה מהמרתף ודובר בה בראש חוצות.
"להרוג את קסטנר", סרטה של גיילן רוס, מחייה מחדש את אותם ימים. בדרך, הוא עושה משהו דומה לראשוניות של המשפט: על רקע הנימה האחידה, הקבועה כמעט, של הדרך שבה מטפלת מדי שנה הטלוויזיה בשואה כבר כמעט 40 שנה, הוא מציף קולות אחרים.
אנחנו רגילים לצפות לשידורי שואה וגבורה מהסוג הקבוע: דיווח חדשותי שמציין בדאגה שעוד מעט כבר לא יהיו עימנו ניצולי השואה, פעיית כינור, נאום "זרוענו הארוכה תנקום" חצצי של קצין בכיר, המיית פסנתר, וסרט שואתי כלשהו שנשלף מהארכיון (והנה חידוש ראוי לציון: בערוץ 2 שודר הפעם סרט חדש וטרי, "הזייפנים"). "להרוג את קסטנר" דווקא מנסה לנהל דיון שונה, גם אם כזה שחופר בפינות החשוכות של ההיסטוריה הישראלית הקצרה.
עיקרי פרשת קסטנר ידועים: קסטנר העז לשאת ולתת עם הנאצים, ובפרט עם אדולף אייכמן, על עיסקה שבמסגרתה יחולצו יהודי הונגריה ברכבות, תמורת משאיות וציוד לחימה שישיג מבעלות הברית. כ-1,600 יהודים ניצלו, בעוד שכמעט כל יהודי הונגריה - מאות אלפים - נרצחו.
ציבוריות ישראלית לא בשלה
הניצולים המעטים מקרב הנרצחים טענו שקסטנר סגר עסקה עם השטן: קרוביו ומקורביו יינצלו, ובתמורה הוא יסתיר את מזימת הרצח משאר היהודים. גיילן רוס, שסרטה מיועד לעיניים זרות, חייבת לגולל כך, מבלי לחדש דבר, את הפרשה. אבל היא מוסיפה עליה שני נדבכים חשובים.
ראשית, היא מביאה את טענת קרוביו החיים של קסטנר (ביניהם מרב מיכאלי, שפרסמה את עיקרי טיעוניה
בטור דעה אתמול ב"הארץ") שאומרים בערך כך: קסטנר שילם את המחיר, כי לא התאים לדרך שבה ההיסטוריה הישראלית כתבה את עצמה. בהיסטוריה הזאת יש רק קורבנות שואה, ואת ישראל האמיצה והנלחמת. קסטנר, לדברי קרוביו, נפל באמצע: הוא נלחם, ושיטת הלחימה שלו כללה מגע ישיר עם האויב השנוא. ואת זה הציבוריות הישראלית לא היתה מסוגלת לתפוס אז, ואינה מסוגלת היום.
מיכאלי. קסטנר שילם את המחיר על מגע עם האויב צילום: ראובן קסטרו
אם מניחים בצד את הרמיזה העבה בדבר מו"מ מדיני עם הגרועים שבאויבנו, כן או לא - נשארים עם מורשת מעיקה מפרשת קסטנר: נדמה לנו אחרת, אך אנחנו עדיין לא בשלים לדבר על השואה ועל היבטיה הנרחבים ברצינות ובפתיחות, לחרוג מעבר לקלישאות.
שנית, גיילן בונה יחסי קרבה עם זאב אקשטיין, אחד מהמורשעים ברצח קסטנר. זאת עדות מרתקת, ראשונית, שבה משורטטת אט אט הקבלה בין קסטנר עצמו לצעיר שיהרוג אותו לבסוף (גם אקשטיין משוחח בדרך עם אויביו המרים, וכמעט חותם על עסקה עם השטן: הוא משמש כסייען שב"כ בתוך התנועה הקיצונית שבה הוא חבר. בהמשך ייסחף, ולא יתריע). רק השיחות עימו, עם קור הרוח המקפיא וניסוחיו באנגלית ספרותית מאוד, מלוטשת דימויים, מחזיקים סרט שלם.
נא להמתין לטעינת התגובות
