כשהמשרת דרש להיות אדון: ראיון עם דפש מוד
מאבקי הכוח העזים במהלך יצירת האלבום הקודם הדרך שבה הפך דייב גאהן גם ליוצר בלהקה, ולא רק זמר הגמילה מאלכוהול של מרטין גור והמחשבות על פירוק החבילה. חודש בדיוק לפני ההופעה בישראל, חברי דפש מוד פותחים את הלב ושופכים הכול
מרטין גור, בינתיים, היה המוח שמאחורי המבצע. מ־1981 ואילך, הנגן הרבגוני ורך הדיבור לקח את המושכות ככותב המילים הראשי והפך אחראי למבנה הסאונד הדפש מודי שמערב קולות ונופי סינתיסייזר עם דיסוננס תעשייתי רקיד. עד שביום אחד ב־,2005 בתחילת ההקלטות של אלבום האולפן ה־11 במספר של הלהקה הב־ריטית, ,Playing The Angel לגאהן נמאס מהסטטוס קוו.
"אמרתי 'אני תרמתי לכל מה שעשיתם כל השנים. עכשיו אני רוצה משהו בתמורה,"' נזכר גאהן, אוחז סיגריה דקה בסוויטת מלון מפוארת. "הוספתי 'בואו ננער את זה קצת. אני רוצה להביא חומרים שלי.' מרטין אמר 'טוב, כמה שירים, כמה.'? או־קיי, הבנתי, זה נתפס כאיום."
לא משנה שהמילים של גור - הגיגים על התאווה הצרכנית, פוליטיזציה של החושני ורוחניות מרוגזת, בין זעקות קיומיות אחרות מתוך הריק - הרימו את דפש מוד משורשי הניו ווייב הנוצצים שלה ועזרו ללהקה להילקח ברצינות על ידי מבקרים, וזה בלי להזכיר אפילו מכירה של מאה מיליון אלבומים בכל העולם.
סוויטה נפרדת, בצד השני של בית המלון, נזכר גור במשא ומתן עם גאהן בצורה קצת שונה. "דייב הגיע לפרויקט בהרבה יהירות," אומר גור. "הוא רצה לכתוב חצי מהאלבום! היינו קצת זהירים בנוגע לזה. הוא רק הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו, ובאמת רק התחיל לכתוב." "נוצר שם חיכוך," מודה גאהן.
התקרית הייתה עלולה להיות המבוי הסתום שיסיים 25 שנה של יצירת מוצרי סייבר פופ מושלמים כמו ,StrangeLove Personal Jesus ו־,Master and Servant אבל במקום זה, נדמה שהמאבק המעמדי בין גור לגאהן ב־Playing The Angel פרץ את הדרך לקיום דו מפלגתי שמח באלבום החדש של דפש מוד, ,Sounds of The Universe שייצא ב־21 באפריל.
הסינגל הראשון מתו־כו, ,Wrong חרך כבר את מצעד 20 להיטי הרוק של הבילבורד בחודש שעבר, והקליפ מערער השלווה של השיר - שעוקב אחרי איש מסתורי במסכה שנוהג לאחור במכונית שיצאה מכלל שליטה ברחובות לוס אנג'לס - היה הקליפ הנצפה ביותר ביוטיוב ביומיים לאחר שעלה לאוויר.
לא רק שחברי הלהקה מסתדרים טוב יותר בימים אלה (החבר הנותר השלישי בלהקה, נגן הקלידים אנדרו פלטשר, אף פעם לא זעזע את הסירה,( הרי שפרץ היצירתיות לעת זקנה שלהם יצר מספיק חומרים לשני אלבומים. גור הגיע לאולפן עם הקלטות דמו ל־17 שירים.
גאהן, אחרי שמי־תן את הציפיות שלו בעקבות ,Angel Playing The הגיע עם חמישה. הודות לתיעוב שגאהן חש לפורמט הדיסק הכפול הם הצליחו לדלל אותם מ־22 ל־13 שירים, כששלושה מהם כתב הזמר. "בפעם הראשונה במהלך יצירת אלבום של דפש מוד, חשתי מסופק," אומר גאהן. "לא רק מההשתתפות שלי, אלא מהמעורבות שלנו יחד. הרגשתי כאילו מרטין ואני נמצאים באותו עמוד בספר, לעתים קרובות. זה אפילו לא היה משהו שמדברים עליו. התחושה הייתה נהדרת."
חברי הלהקה מסכימים - כל אחד בנפרד - ששני אלבומי הסולו של גאהן, Paper Monsters מ־2003 ו־Hourglass מ־,2007 העניקו לזמר הכרה, שנקנתה בעבודה קשה, בדבר מקומו החדש בדפש מוד. "לפני כן הוא היה רק איש בחזית ששר שירים שמישהו אחר כתב," אומר פלטשר. "ולפעמים זה היה לא נוח. היום, הוא כותב ומוציא אלבומי סולו, והוא מרגיש חלק מהלהקה."
המפיק בן הילייר, שעבד גם על The Angel Playing וגם על ,Universe Sounds of The עזר לגאהן לווסת את התרומה שלו לאלבום החדש. "מרטין כותב להיטים כבר 30 שנה," אומר הילייר. "לפני אלבומי הסולו שלו, דייב בכלל לא כתב. מתוך כל כותבי השירים בעולם שאפשר להתחרות בהם, מרטין הוא בהחלט לא האחד שכדאי לבחור. אז להופיע עם חבילת שירים ולצפות שיקבלו את כולם היה מעט יותר מדי... מלא תקווה."
בעוד ההמוזיקה החדשה עדיין מזכירה את הסינתפופ האפל של Violator משנת ,1991 היא מסמלת מבחינת התכנים מעבר לעידן של בגרות רגשית בשביל חברי הלהקה. רבים מהשירים ב־Sounds of The Universe עוסקים בנושאים של קשרים קוסמיים, רוחניות וקבלה עצמית.
בשיר Peace שכתב גור, גאהן שר: "אני משאיר את המרירות שלי מאחור... אין מקום לחרטות... אני נותן את כל החיובי שיש בי." זה ממש לא דפש מוד שב־,Rumours Blasphemous משנת ,1984 הגו את המניפסט הבא: "אני לא רוצה להפיץ שמועות כופרות, אבל אני חושב שלאלוהים יש חוש הומור חולני, וכשאמות אני מצפה שהוא יצחק."
"אני חושב שהיום אני מחובר יותר מבחינה רוחנית," אומר גור .(47) "אני יותר חלק מהיקום ואני הרבה יותר מחובר לרגשות שלי. השינוי הגדול ביותר בחיי הוא שהפסקתי לשתות לפני שלוש שנים. אני מרגיש עכשיו כמו אדם אחר, וזה עוזר לאווירה בלהקה. יש סיבה לכך אנחנו יחידה מאושרת יותר עכשיו."
גמילתו של גור מעמידה אותו באותה דרגת פיכחון
"אתה צריך להיזהר כשאתה מפסיק לשתות ומתחיל לדבר על רוחניות בו זמנית," הוא אומר, "כי אתה מתחיל להישמע קצת כמו קדוש. זה הדבר האחרון שאני רוצה, להיראות כמו גורו ניו אייג,"' הוא זורק את ראשו לאחור וצוחק.
הילייר מגדיר את ההחלטה של גור לוותר על אלכוהול כפריצת דרך בתולדות הלהקה. "דייב נאבק בפכחות במשך זמן מה ועכשיו נוצרה ביניהם סוג של חברות על רקע חוויות דומות," אומר המפיק. "ומרטין היה מסור במאה אחוז, בערבים הוא לא היה יוצא לחגוג."
בסוף אפריל, מעריציה הנאמנים של הלהקה יזכו במנה וירטואלית של תוכן. נוסף לאלבום, יש סט די־וי־די ומארז מפואר שיכלול רצועות בונוס, רמיקסים ואוסף בלעדי של הקלטות דמו, כולל כמה שירים שלא נכנסו ל־,Sounds of The Universe ושני ספרו־נים של 84 עמודים עם מילות השירים ות־מונות.
בנוסף, המעריצים יכולים להירשם באתר אייטונס ובעבור 18.99 דולר לקבל את האלבום ותוכן ייחודי - שירים חדשים, רמיקסים, קליפים - למשך 15 שבועות, דיל המוצע בפעם הראשונה בפלטפורמת ההורדות של אפל. "זו הייתה דרך אחת לעקוף את ההורדות הלא חוקיות," אומר פלטשר. "ניסינו לתת למעריצים תוכן הולם. הם ישלמו בעבור משהו אם הוא באמת טוב."
אחרי שחי ומת בלוס אנג'לס, גאהן עדיין אמביוולנטי בנוגע לעברו שם. "לזמן מה היה לי קשה מאוד לחזור ללוס אנג'לס," הוא אומר. "היו יותר מדי רוחות רפאים. אבל תמיד נמשכתי ללוס אנג'לס. חייתי שם במשך שש שנים. התאהבתי שם, התחתנתי שם. ואז התאהבתי בחומר הלא נכון, ומערכת היחסים הזאת התפרקה."
באוגוסט הוא יחזור לעיר המלאכים, במסגרת סיבוב ההופעות החדש של הלהקה. סיבוב שבמסגרתו צפויה הלהקה לערער (שוב) את התפיסה הקונבנציונלית בדבר סינתפופ והופעות אצטדיונים (וכמובן, להגיע בפעם הראשונה לישראל.( "הופענו המון בתור מה שנקרא 'להקה אלקטרונית,' ונוכחנו שמוזיקה אלקטרונית עובדת היטב בפורמט של הופעה חיה," אומר גור. "במידה מסוימת, מה שאנחנו עושים עכשיו זו פריצת דרך, כי אנחנו יוצאים לטור האצטדיונים הראשון שלנו. אין עוד להקה אלקטרונית שיצאה לטור אצטדיונים."
זאת אחת הפסגות המעטות שעדיין נותרו לדפש מוד לכבוש. מה שמביא לשאלה: כמה עוד הם מתכוונים להמשיך? "תראה את הגיל של כולנו," אומר פלטשר .(47) "קשה לדעת כמה רחוק עוד נוכל להגיע, כמו במקרה האבנים המתגלגלות למשל. אנחנו מתקדמים לאט. האלבום הזה מוכיח, אני חושב, שהמוזיקה שלנו רלוונטית עדיין."
"כשאנחנו מופיעים,” אומר גור, “אתה מסתכל על השורה הראשונה ורואה שם צעירים לצד מבוגרים. אנחנו באמת מודעים למורשת שלנו ולצורך לא לחזור על עצמנו. ביום שבו נעשה מוזיקה ולא נאמין שיש לה ערך מוסף - או שנפסיק ליהנות - נעצור."
נא להמתין לטעינת התגובות
