המיקס טייפ של הדרה לוין ארדי
ארדי מתמוגגת מחבר הנפש ריאן אדמס, נזכרת באריקה באדו ודה רוטס, לומדת לקח מוויקליף ז'אן ומרי ג'יי בלייג ומתמודדת עם "אלוהים" בקלטת המיקס האידיאלית בשבילה
מתוך האלבום האחרון שלו "קרדינולוג'י" שהקליט עם להקת הקרדינלס, שהייתה וכמעט איננה כבר, כי אי אפשר להחזיק מעמד עם התזזית התשוקתית של ריאן אדמס הזה. זה כבר כמה שנים שאני לא יכולה בלי ריאן אדמס והטרוף המתוק שלו, וחוסר המנוחה היצירתי שלו, וההומור שלו, והדייקנות הרגישה שלו למצבי האנוש האישיים שלו, והפשטות הישירה שלו, וגם הקואורדינציה ההתנהלותית המשובשת שלו עם העולם סביבו, והקול היפה והמגוון והנשבר שלו; נשבר, אבל לא מתבכיין, ולא מתעשה.
וידאו: ריאן אדמס והקרדינלס - Fix it
יש לו קול עם מצבי רוח משלו. ריאן אדמס הוא תאום הנפש המוזיקלי שלי. כשאני מאבדת את האיזון שלי מול המציאות, אני הולכת אליו, לשמוע ולזכור, שאני קצת פחות לבד. "תראי מה עשית לי, תראי מה עשיתי לך, תקן את זה, הייתי מתקן את זה, הייתי מתקן את זה, הייתי מתקן את זה, לו הייתי יכול, והייתי תמיד מנצח, הייתי תמיד מנצח, הייתי תמיד מנצח, בסוף".
Baby you got me של The Roots & Erika Badu
קלאסיקה של אר-אנד-בי חם, מרומם לב ומרומם גוף, שגם בלעדיו איני יכולה. הקסם המתוק של אריקה באדו, עם הכישרון והנוכחות הבלתי אפשריים של הרוטס. ביט משתנה, נושם, אבל מאד מאד לא מתפלצן, יודע את מקומו. הפשוט. הבראשיתי. לענג. זה שיר שמזיז ומסמם אותי בלייד-באק גרוב שלו, והלחן המשתרג בתוכו, והקול המדהים של Black Thought.
Rodeo Clowns בביצוע מלוטש של G. LOVE & THE SPECIAL SAUCE
מהאלבום הכי מסחרי שלהם - "פילדלפוניק". בגלל הגרוב, המילים והליטוש (שלא מאפיין את ג'י לאב בדרך כלל). זה שיר שהולך איתי כבר שנים, עם המבטא האורבני הגס של ג'י לאב וידידו הטוב עם הקול הרך (אבל בעל גרוב עליון) של ג'ק ג'ונסון, שכתב את השיר, שגם נמצא בגרסתו הערומה יותר באלבום היפהפה שלו, ON & ON. ג'י לאב הוא הווייט בוי הכי מעלף בדאון טאון פילדלפיה, בגרוב, במבטא ובפלואו. יש לו סאונד מלוכלך ואורבני, בדרך כלל, אבל באלבום הזה בחר להתנסות דווקא בהפקה סליקית במיוחד. ולרגע זה היה יפה להם.
Keep It Loose, Keep it tight של Amos Lee
השיר הראשון באלבום הראשון שנקרא על שמו. שיר יפהפה, ענוג, עם קול חם וחספוס קל בקצותיו, שאינו מתאמץ. אבל גם בתוך הנועם הזה יש גרוב ופלואו פנימי, ששואבים אותי מהשנייה הראשונה.
"אלוהים" של מוקי
זו גם אהבה ממבט ראשון, שנשארה ונשארה ויש לה פנים רבות. בתקופה מסוימת הייתי מארחת את השיר הזה בהופעות שלי, מנסה עליו את גרסאות האלוהים שלי. בהופעות אני מרשה לעצמי להתווכח עם המילים. נגיד, אני משמיטה את ה"לא" מ"אלוהים אנ'לא מפחד ממך, כל כך רוצה לפגוש אותך". אני כן מפחדת מאלוהים, במובן הטוב, אם כי הייתי שמחה להיפגש איתו. כאן, עלי אדמות, למען הסר ספק. בחיים הידועים לנו. ההפקה, הלחן, והגרוב הפשוט והסוחף, מדויקים למערכת הגוף שלי, ועושים לי את זה כל פעם מחדש. כשהשיר הזה מגיע, אני מגבירה את המערכת.
May you never – של ג'ון מרטין מהאלבום Solid Air
כותב שירים מושלם, שמזכיר לי מחדש את העונג הראשוני, הבסיסי, שבשיר יפה. הוא מזכיר לי מאיפה אני באה ולאן אני הולכת. ושוב, גם בעדינות הכל-כך מתוקה הזאת, ישנו גרוב פנימי וגיטרה מלאכית עם דופק לב פנימי, יציב וחם, ואוויר לנשימה, ושקט, הרבה שקט. ונחמה. והתרגשות. זה שיר ליטוף שמביא דמעות של תקווה.
וידאו: ג'ון מרטין - May you never
Dirge של בוב דילן מהאלבום Planet Waves
השיר הזה מעורר את הצד שאני הכי אוהבת בבוב דילן, והוא ראיית העולם התבונית והפרדוקסאלית שלו, סוג של ידיעת עולם כזאת שנוגעת בתחומי ההתעסקות שלי בדיוק קיצוני. "אני שונא את עצמי על שאני אוהב אותך, והחולשה שזה מראה...שונא את החמלה שהפגנת כלפיי, מי היה מאמין." ו- "המקום החלול הזה, שבו קדושים מעונים בוכים, ומלאכים משחקים בחטא", ו- "יש כאלה שמעריצים את הבדידות, אני לא אחד מהם, בעולם של פייברגלאס, אני מחפש
יהלום", ו- "לא זוכר דבר אחד טוב שעשית בשבילי, חוץ מלטפוח על כתפי איזה פעם, כשהייתי על ברכיי. הסתכלנו זה לזו ישר בעיניים, עד שאחד מאיתנו יישבר. אין צורך להתנצל, מה זה יתן?" ו- "האמת הערומה היא עדיין טאבו, כשאפשר לראות אותה", ו- "אני שונא את עצמי על שאני אוהב אותך, אבל אני כבר אתגבר על זה."
זה הצד הכי שווה של בוב דילן - תבונת החיים הזאת והיכולת המאיר אריאלית לתפוס אותה בדיוק פשוט כל כך.
911 האלמותי של ווייקליף ז'אן ומרי ג'יי בלייג'.
זה שיר שאני תמיד לוקחת איתי לחדרי הקלטה להזכיר לעצמי, למפיק, לנגנים ולאיש הסאונד למה אני מתכוונת כשאני אומרת "ככה". כמה פשוט. כמה קורע לב, עד מטריף חושים וסקסי. ליין גיטרה אחד פשוט, ושני מבצעים ענקיים, שחורצים את הקולות שלהם, ומשחקים. משחקים עם הדרמה והארטיפאקט. תעצומות יופי, שאינן חולפות עם הזמן. וזה לא המילים בכלל, זה בדיוק הפוך מהשיר הקודם של דילן. בשיר הזה, זו רק הנשמה המוזיקלית שמעיפה אותי בדיוק למקום שאני רוצה להיות בו.
וידאו: וויקליף ז'אן ומרי ג'יי בלייג' - 911
To the Dogs or Whoever של ג'וש ריטר
מתוך האלבום The Historical Conquests of Josh Ritter. מלא מילים, יפות ועגולות וחכמות, ושמחה, ומשחקים, ורוק אנד רול עכשווי, חדש, מחוספס, וקורה. לא פלצני, ולא צווחני. חכם ופשוט. עוד יוצר פורה מאוד, שזה לו האלבום החמישי, נדמה לי.
בין Adelle ל-Sia
אני מתלבטת אבל בשביל מיקסטייפ, אחרי ג'וש ריטר, זו כנראה תהיה אדל עם "Chasing Pavement". עם קול שהוא מתנת אל בגוף לבנבן כל כך כשלה (ושל סיה).
האלבום החדש של הדרה לוין ארדי יצא לחנויות בשבוע שעבר. ב-13 במאי תופיע ארדי בלבונטין 7 בתל אביב.
נא להמתין לטעינת התגובות
