בועז עברון פועל לשימור התרבות העברית
המפעל לתרגום ספרי מופת חוגג 35 שנות פעילות וכ-300 כותרים שעלו בזכותו על המדף העברי. בועז עברון, המייסד והמנהל, מצביע על מה שהשתנה במפעל עם הזמן, כמו קידום יצירות מתרבויות לא מערביות, ובעיקר על מה שאסור שישתנה בו: הנחת הבסיס שלספרים שהוא מממן אין סיכוי גבוה להימכר
"גדלתי על הספרות האירופית והאמריקנית", אומר עברון, "ז'ול ורן, ג'ק לונדון, ויקטור הוגו ואחרים. אני זוכר שכשיצא התרגום הראשון של שלונסקי ל"יבגני אונייגין" היינו נפגשים, קבוצת בני 14 ו-15 ומדקלמים קטעים מהספר. טשרניחובסקי תרגם את ה"איליאדה" וה"אודיסאה" - המילייה הזה השקה אותנו בנדיבות במזון תרבותי רחב.
"לפני קום המדינה תרגום הקלאסיקות האלה מומן בידי נדבנים מחוץ-לארץ שהבינו שבלי תרבות אירופית נישאר כפרובינציה תרבותית. עם קום המדינה החל דלדול בעניין זה. הנדבנים פשטו את הרגל, התרומות פחתו, וההוצאות חששו מכוחות השוק. כאיש צעיר חשתי חסר אמיתי ונאלצתי לקרוא קלאסיקות באנגלית".
התמזל מזלו של עברון, עיתונאי, פובליציסט ומבקר תיאטרון ידוע, ונפלה בידיו ההזדמנות למלא בעבור אחרים את החסרים שהרגיש בעצמו עם מינויו לחבר המועצה לתרבות ואמנות. מיד החל לקדם את היוזמה של מפעל התרגום, "המועצה הסכימה ופנינו ליגאל אלון, אז שר החינוך, שהתלהב וביקש שהספר הראשון שיתורגם יהיה מערבית".
בקשתו של השר לא התמלאה בשל מה שמכנה עברון "קשיים אובייקטיביים", והספר הראשון שתורגם היה "גן השבילים המתפצלים" של בורחס. רק שנים אחר כך תורגם הספר הראשון מערבית לעברית, "הטרילוגיה הקהירית" של נגיב מחפוז.
ומי קבע על ההתחלה מה יתורגם?
"הקמנו ועד הנהלה שחציו הורכב מאנשי אקדמיה וחציו ממו"לים. ישבו שם נציגים מההוצאות דביר, הקיבוץ המאוחד, עם עובד, ספריית פועלים ועוד. הרעיון היה ליצור איזון בין הגורמים, כי המו"לים רצו למכור, והאקדמאים רצו להוציא הכול".
מאז, תחום המו"לות הישראלי רק הוסיף להתמסחר.
"אוהד זמורה אמר פעם ש-80 אחוז מהספרים שהמפעל תומך בהם לא היו יוצאים לאור לולא הרגיש המו"ל שיש לו תמיכת יסוד. יש מו"לים שמעוניינים רק לעשות כסף, ויש כאלה שלפעמים רוצים לצבוע את ההוצאה בגוון תרבותי. אני רואה היום בחנויות ערימות של רבי-מכר אמריקאיים, וגם ספרות ישראלית פופולרית, רובה ספרות קלושה.
"אבל יש גם קונים לספרות איכותית, למרות זאת, מו"לים רבים לא נכנסים לתרגומים כאלה בלי תמיכה שלנו. אחת הבעיות היא שהספרים האלה לכאורה לא נכללים בהיצע. בארצות הברית ובאנגליה יש חנויות ענק שמציגות הכול, כך שאפשר למצוא, לצד ספרות המונים גם את הקלאסיקות, אבל כנראה איננו יכולים להתחרות בארצות הברית".
אז הולך ופוחת הדור?
"לא בהכרח. גם בכיתה שלי, היינו חבורה קטנה של אוהבי ספרות והרוב שיחקו כדורגל. גם אז רוב האנשים חשבו על'איך לעשות כסף', והספרות האיכותית היתה נחלתם של מעטים. הייתי רוצה שכולם יהיו משכילים ואוהבי תרבות ושירה, אבל אני יודע שלא כך יהיה. מטרתי היא לא להפוך את כולם לקוראי תומאס מאן, אלא שתמיד יהיו אנשים שירצו לקרוא תומאס מאן".
לצד תומאס מאן, סייע המפעל בתרגום יצירות של שייקספיר, בודלר, ג'ויס, אובידיוס, סופוקלס, אוריפידס ואייסכילוס, בוקצ'ו, טולסטוי, ולטר בנימין, רוברט מוסיל, וירג'יניה וולף, והרשימה עוד ארוכה-כולל תרגום של הקוראן. גאוותו הגדולה של עברון היא "בימים הרחוקים ההם", אנתולוגיה משירת המזרח הקדום בתרגומם ועריכתם של ש. שפרה וד"ר יעקב קליין.
"כמעט פשטנו את הרגל בגלל הספרות של ארם-נהריים", הוא צוחק, "אבל שם זה ערש התרבות שלנו. אני זה ששלח את ש. שפרה לאברהם יבין מעם עובד כי חשבתי שהוא היחיד שיוכל להתמודד עם הספר. עכשיו מופיעה בתמיכתנו גם ספרות מתורגמת מסנסקריט וסינית - פתאום אנו מבינים איזו תרבות עתיקה ועשירה היתה ולכולנו לא היה מושג על כך.
"מבין כל הספרים שתורגמו באמצעותנו יש רוב מכריע לספרות המערבית לעומת ספרות מהמזרח וספרות ערבית, אבל אופי המפעל השתנה מאוד עם השנים. התחלנו ברומנים, בפרוזה אמריקנית ואירופית מ-300 השנים האחרונות, ולאט לאט גילינו את הספרות הדרום-אמריקנית. כעת אנחנו הולכים אחורה: הדרמה היוונית והרומית. עומד לצאת במוסד ביאליק ספר שתמכנו בו שעוסק בתרבות החיתית, וברצוני לעשות פרויקט דומה בספרות המצרית הקדומה".
ועדיין יש מועצה שהיא הקובעת מה ראוי לתרגום?
"כן. בעבר התכנסנו כל חודשיים?שלושה ובחרנו ספרים לפי המלצות של חברים והמלצות חיצוניות, כעת, משראינו שקשה להיפגש, אני מקבל המלצה של מישהו על ספר ופונה למומחה שעוסק בסוג הספרות המוצעת, אם הוא חושב שהספר ראוי אני שולח מזכר לחברי ההנהלה, מציג להם את הספר ומציע להם לערער על הבחירה.
"בעיקרון אנחנו מעלים לדיון הצעות של מו"לים, המו"ל הראשון שמבקש זכות על הספר, ניתנת לו האופציה להוציאו. עליו מוטלת האחריות למצוא מתרגם, ואנחנו חותמים על חוזה עם המו"ל אחרי שבחנו דוגמה של התרגום שהוצגה לפנינו ואישרנו, או הערנו וראינו תיקונים".
כל מו"ל שפונה אליך יכול לקבל סיוע?
"לא. כשפונה אלי מו"ל חדש, אני בודק מה הרקורד שלו: מה הוא כבר הוציא, כמה זמן הוא בשוק. ישנה אפשרות שהוא יוציא ספר חדש או שניים, ואז יפשוט רגל, אז אני בודק כושר עמידה מינימלי. בנוסף אני בודק מה הוציאו לפני כן. הגיע אלינו מו"ל וביקש שנתמוך בתרגום לספר בשפה בלקנית, שזכה בפרס בינלאומי חשוב, בדקתי וגיליתי שאין קשר בין הספרים שהוציא קודם ובין הספר הזה, וסירבתי. מו"לים חושבים לזכות בתו תקן תרבותי דרכנו, אבל אנחנו נותנים להם קודם לפעול לבד. לא נהיה עלה תאנה".
לאחרונה נקלע המפעל לתרגום ספרי מופת ללבו של סכסוך סביב אחד הספרים שהחליט לסייע בתרגומם, "הנזירה" של דידרו. חילוקי דעות בין המתרגמת ניצה בן-ארי לבין ההוצאה "ספרות יפה" הביאו לפולמוס מוחצן בנוגע לאיכות התרגום של בן-ארי.
במסגרת תגובה של המו"ל למכתב
"הם שלחו אל אחד מנציגינו דוגמה של התרגום שלה כדי להוכיח שהוא כושל אך תגובתו הייתה שהתרגום מצוין, אז הם לא פנו אליו יותר. הפירוש היחיד שלי להתנהלות הזאת הוא שהם רצו סקנדל כדי להתפרסם. בסופו של דבר התקיים משא?ומתן בינם לבין המתרגמת והם הגיעו להסכמות, אך הם התעקשו לפגוע בה. הם נהגו בארוגנטיות תרבותית כאילו הם היחידים שמבינים משהו, ואני לא מקבל את זה".
עד כמה השתנה שדה התרגום עם הזמן?
"כשהתחלנו לפעול היה לנו מזל מבחינה היסטורית. העברית הייתה גמישה מספיק כדי לתת ביטוי לכל שפה אחרת. לפני עשר שנים יצא ספר המופת שבו אני מאוד גאה, "גרגנטואה ופנטגרואל", שיא הרנסנס הצרפתי במאה ה-16, והמתרגם עידו בסוק כתב שאביו חשב לתרגם זאת, אבל בתקופתו העברית לא היתה גמישה מספיק. אחד הדברים שעמדתי עליהם כאידיאולוגיה של המפעל הוא שהתרגומים לא יהיו פומפוזיים".
היו ספרים שהפתיעו והצליחו מסחרית?
"אני יודע שאחדים מספרינו הפכו לרבי-מכר. למשל "דקאמרון" ו"סיפורי קנטרברי", אבל ככלל, אינני עוסק בצד המכירתי, כי עצם הקיום של המפעל מתבסס על ההנחה שזה לא יימכר".
"ירשתי מאבי את כל כתבי יהודה הלוי", הוא מספר, "וכשקראתי בהם גיליתי שאפשר למיין באופן מובהק את השירים שיישארו ואת אלה שאינם ראויים. והרי איש אינו יודע על האיש הזה דבר, מעבר לעובדה שהוא רחוב מרכזי בתל אביב. חשבתי שצריך להוציא בהוצאות של 200 - 250 עמודים מבחר יצירות של סופרים ומשוררים. ראש מינהל החינוך מיכה ינון הציע לי לעשות זאת וטענתי שאני זקן מדי, אבל אשתי אמרה שאני בטלן מדי".
עברון נענה כמובן להצעתו של ינון. "הקמתי מינהלה וכל אחד בה קיבל אחריות על תקופה אחרת החל מתחילת הספרות החילונית". הפרויקט נקשר עם אוניברסיטת תל אביב, עורכו הוא פרופ' ישראל לוין, ובין השאר כבר יצאו בסדרה מבחר משירי אבן גבירול, יהודה הלוי ואלחריזי. "זה מה שיישאר מהספרות העברית", מצהיר עברון.
לא בכדי הוא משתמש דווקא בתואר "עברית". לפני קום המדינה היה איש לח"י, אחר כך הצטרף לכנענים, משם פרש כדי להקים את "התנועה השמית", עם חבריו נתן ילין-מור, עמוס קינן, אורי אבנרי ואחרים. "התרבות העברית אינה קשורה בעם היהודי, היא קיימת בפני עצמה", אומר עברון. "לעם היהודי אין כמעט קשר אליה, ורוב היהודים כלל לא יודעים מילה עברית. אינני רואה עצמי ציוני אלא איש עברי. העברים הם הקשורים לארץ ולא היהודים, ואני פועל כדי לשמר את התרבות העברית".
נא להמתין לטעינת התגובות
