"בל אנד סבסטיאן" מזכירים ילדות
מי שלא אוהב את בל אנד סבסטיאן לא יאהב גם את אוסף ההקלטות שלהם מהבי-בי-סי. צריך להיות נוסטלגי, בעל חיבה מיוחדת לחננות ששרים בעדינות ופורטים בזהירות בגיטרה, ומוכרחים, פשוט מוכרחים, להשאיר את הציניות מחוץ לחדר
בל אנד סבסטיאן צילום: יח''צ
האלבומים הראשונים שלהם נשענו על פולק-רוק-פופ מעודן פשוט ונוגע ללב, עם שירים שריגשו מאוד בכנותם, בזכות מלודיות קטנות ויפות שעטפו את השירה הרכה של החברים. מאוחר יותר, בתוך המאה ה-21, בל אנד סבסטיאן פנו לכיוונים נוספים ואימצו צליל עשיר ומלא יותר, גדוש בעיבודים יצירתיים.
וזה מה שכל כך יפה באלבום הזה, שהוא חדש-ישן, ממש כמו הלהקה עצמה, מכיוון שהוא מכיל את הטעם הראשוני שלהם, את עידן התמימות המוקדמת. חמש השנים הראשונות.
קצת היסטוריה. ב-1995, בפרוור של גלזגו, אסף היוצר והסולן העיקרי סטיוארט מורדוך כמה מחבריו הטובים לנגינה משותפת. במאי 1996 יצא אלבום הבכורה, "טייגרמילק", ואחרי חצי שנה, בנובמבר 1996, יצא השני, "איף יו'ר פילינג סיניסטר".
החבורה הפכה ללהקת פולחן, מפני שהם לא נשמעו כמו משהו ששייך לעידן החדש. עם הזמן אנשים באו והלכו, בל אנד סבסטיאן תרמה אמנים להרכבי צד ולפרויקטים מוזיקליים מעולים (ג'נטל ווייבז, ריינדיר סקשן), זכתה בפרסים והוציאה הרבה אי-פי'ז, תקליטים שלמים ואוסף. לישראל הם הגיעו, אבל לא כדי להופיע, למרבה הצער, אלא כדי לעשות לנו נו-נו-נו על יחסינו הגרועים עם העמים השכנים.
שירים מקסימים
בל אנד סבסטיאן, הכי סקוטים שאפשר, נקראים על שם ספר ילדים צרפתי משנות ה-70 שכתבה מאדאם ססיל אוברי, סיפור על ילד וכלבו, שמחפשים את אמא בהרי הפירנאים. הייתה גם סדרת טלוויזיה באותו שם, "בל וסבסטיאן", ששודרה בימי השחור-לבן של הטלוויזיה הישראלית.
וכמה שהשם מתאים להם. נוסטלגיים ורגשניים, רגליהם נטועות בעולם המטריקס והאינטרנט, המחשב והסלולר, אבל נפשם שייכת ומשועבדת לתקופה שחלפה מהעולם, שבה הבנים קוראים מגזינים מצוירים ושומעים תקליטים והבנות אוספות מעטפות מבושמות ושומעות תקליטים. השם "בל אנד סבסטיאן" מייצג אותם באופן פשוט מושלם, במובן זה, והסופרת ססיל אוברי נתנה להם אישור מיוחד ואוהב להשתמש בשם ספרה המפורסם.
אני יודע. אני
יודע. מי שלא אהב אותם, לעולם לא יאהב. צריך להיות נוסטלגי, בעל חיבה מיוחדת לחננות ששרים בעדינות ופורטים בזהירות בגיטרה, מוכרחים להשאיר את הציניות מחוץ לחדר שבו מאזינים לאלבום חדש של בל אנד סבסטיאן.
שימו לב גם לצילום שעל העטיפה עם המיטה שבשוליה מצוירים יצורים ימיים, והנערה בשמלה קצרה ושיער חלק וארוך מטה את ראשה ומחייכת, ומאחור, שעונה על הקיר, הגיטרה. צילום בשחור-חום-לבן ישן של סטיוארט מורדוך עצמו.
והשירים? מקסימים. הביצועים קרובים מאוד למקור ("סימור סטיין", "לייזי ג'יין"), ויש הפתעה מתוקה בסוף (שיר מספר 14), כשבל אנד סבסטיאן עושים פרפראזה על "לאב" ("לאב קאן מייק יו האפי"), להיט משנת 1969 של מרסי מפלורידה.
בל אנד סבסטיאן, בי-בי-סי סשנס, B&E
נא להמתין לטעינת התגובות
