תערוכה: תמות נפשי עם העיתון המודפס
האמנית נעמי שלו, מכורה לעיתונות וחובבת מודעות אבל, מציגה מודעות אבל במסגרת פרויקט התקוממות אמנותי על תהליך הגסיסה של הדפוס. "מה נעשה בבוקר בלי העיתונים? מה נחזיק ביד ליד הקפה?"
נעמי שלו צילום: נאור רהב
לשם כך ייעדה קיר שלם בגלריה, עליו מוצג על בסיס יומיומי מצב שלושת העיתונים, דרך מספר מודעות האבל המפורסמות מדי יום. עד מתי? "עד מותו של העיתון האחרון, או עד מותי", היא אומרת. אם לסמוך על מדד מודעות האבל של שלו, התחזית עגומה למדי, ואולי זאת בכלל שיחתנו האחרונה. שלו: "לעיתון 'הארץ' יש הכי מעט מודעות אבל ולכן הוא ימות ראשון, השני -'מעריב', ' ידיעות' ישרוד אחרון".
שלו, בת 69, אחראית לכמה
מחללי האמנות האלטרנטיביים הוותיקים בארץ. לפני 12 שנה ייסדה בדיזנגוף סנטר בתל אביב את גלריה גרוס - שכללה שתי ויטרינות של תצוגה. לפני כשלוש שנים הקימה חלל תצוגה נוסף בבית הקברות שבצומת מורשה, מעל קברו של בנה איתי יוטה סאן.
מאחורי הפרויקט הנוכחי מסתתר בכי גדול על בני דורה, ובעיקר על עצמה. "מה יהיה עלינו? מה נעשה בבוקר בלי העיתונים? מה נחזיק ביד ליד הקפה?", שואלת שלו. היא מכורה לעיתונות, וחורה לה שחבר'ה בני 18 לא קונים היום עיתונים. היא קוראת בהקפדה את שלושת העיתונים ("אין לי כלום נגד ישראל היום אבל אני גרה בקומה שלישית והם לא רוצים לעלות במדרגות"). את קריאת הבוקר היא מתחילה במודעות האבל. "אני מוכרחה לדעת מי מת. קצת ההרגל שלי".
למה לא ללכת על משהו יותר עליז, כמו מספר מודעות פרסומת?
"נטפלתי למודעות אבל כי זה הקטע שלי. יש לי קטע עם מוות. אני צריכה לדעת עם מי אני נשארת פה, מי ממכריי או משונאיי הלך".
גלריה גרוס, "תיעוד גסיסת העיתונים", בוגרשוב 86 בתל אביב.
נא להמתין לטעינת התגובות
