אני יכול להבין צער על אבדן התמימות, על שחיקת המוסר וגסיסת הערכים, אבל מה שאני ממש לא מסוגל להבין זה את ההתעקשויות המגונות של כל מיני דינוזאורים על מחוות רומנטיות בגרוש.
זה מה שחסר לך נעמי? משהו ליד הקפה? בעד התענוג המפוקפק הזה היית מוכנה להמשיך באיוולת הזאת? הרי המהדורה המודפסת תקפה ורלוונטית למשך שעתיים +-, (מרגע שהודפסה, לא מרגע שהגיעה אליך הביתה, אז היא כבר מזמן OLD NEWS). והדבר הגרוע באמת - כמה דונמים של עצים רעננים יש לכרות ולהכרית בכדי לספק לך ולשאר הממוטות את המהדורה המודפסת שלהם?? לא חרם נעמי?
אני ניתקל בטיעון הזה שוב ושוב, גם מצד חובבי ספרים שחווים דעתם המלומדת על הספרים האלקטרונים שהחלו לצוץ - איפה הריח של הדפים? הסימנים שכל קורא מותיר אחריו? נו באמת!! רומנטיקה בגרוש כבר אמרתי?
ממתי ספר ועיתון הפכו לחוויה חושית? מה זה מסעדת גורמה? הטקסטורה חשובה לכם?
בכוונה בחרתי בתיאור חובבי ספרים ולא חובבי ספרות, היות והספרות היא התוכן, לא הצורה. קריאת ספר היא חוויה קוגנטיבית טהורה, ולא חושית בשום פנים ואופן. חובב ספרות אמיתי יצרוך את התוכן בכל דרך אפשרית.
ולטענתך בדבר הקפה - הריני להרגיעך.
היות וכולנו אוהבים לקרוא עיתון בבוקר ליד הקפה, בדומה לספרים האלקטרונים , גם העיתון האלקטרוני כבר בדרך אלינו. בהתאם לחוקי הביקוש וההיצע, ביקוש כבר יש, וההיצע יגיע (כבר בפיתוח אם תהית) - מסך דק, עמיד ומותאם לקריאה ממושכת, שיטען אוטומטית במהדורת העיתון עליו נהיה מנויים (וכמובן, אותו עיתון גם יסםפק לנו את החומרה ב -36 תשלומים + התחייבות, אלא מה?) ככה שתוכלי לקרוא את מודעות האבל להנאתך, עם הקפה.
כמובן שההמצאה החדשה לא תספק אותך ואת חבריך, כי אי אפשר לגלגל אותה ולחבוט בג'וקים, והכי גרוע - איך עוטפים בזה דגים??