ראשי » תרבות » מוזיקה

ג'ון פרושיאנטה מכניס פלפל

הגיטריסט של הרד הוט צ'ילי פפרס מוציא אלבום סולו עשירי, שמוכיח (שוב) שהוא החבר המוכשר והמעניין ביותר בלהקה

לפני שנתיים ראיתי את רד הוט צ'ילי פפרס בהופעה בדנמרק. הופעה גרועה מאוד, הופעה איומה, שהיה בה רק שביב אחד של אור. ג'ון פרושיאנטה. בשעה שקידיס והחברים התבזו על הבמה, פרושיאנטה נתן עבודה, כפועל גיטרה חרוץ ומסור כולו למוזיקה, ולא לפוזה.
 
המופע ההוא הצדיק את מה שאני חושב ב-15 השנים האחרונות: האיש הזה גדול מהלהקה שהתברכה בו. הוא מעניין, מוכשר ואמיץ יותר מהם. קריירת הסולו שלו מוכיחה זאת, אלבום אחרי אלבום, וזהו כבר העשירי שלו כאמן עצמאי.

פרושיאנטה הוא טיפוס מיוחד למדי. הוא נולד בניו יורק ב-1970 ואחרי גירושי הוריו עבר ללוס אנג'לס, שם התיידד עם הלל סלובק, הגיטריסט הישראלי של רד הוט צ'ילי פפרס. ב-1988 נפטר סלובק ממנת יתר. פרושיאנטה, אז רק בן 18, התבקש על ידי חברי הלהקה ההמומים להיכנס לנעלי הגיטריסט המת. הנער עם הגיטרה הסכים, והפך בכך לשותף מלא להצלחה המסחררת של האלבום המעולה של הלהקה, Sex Magic" "Blood Sugar.

אבל אז, פרושיאנטה הדהים את מעריצי הרד הוט צ'ילי פפרס ואת חבריו גם יחד, כשהחליט לפרוש מהלהקה דווקא בשיא ההצלחה שלה. הסופר האיטלקי אנריקו בריצי קרא לרומן ההתבגרות שלו (שהפך עם הזמן לספר פולחן) "פרושיאנטה עזב את הלהקה". הסיבה למהלך המפתיע: פרושיאנטה חשש שהוא בוגד במוזיקה הטהורה, שהייחוד שלו הולך לאיבוד. הוא נזכר בשיחה שקיים עם סלובק לפני מותו, ובה הצהיר שאם הלהקה תתפרסם היא תאבד את הייחוד שלה.

מאוחר יותר חזר פרושיאנטה לגור בניו יורק, התמכר לסמים קשים והחל להוציא אלבומי סולו. זכור במיוחד ריאיון שנתן לרשת טלוויזיה גרמנית, ובו נראה מסטול, מוזנח מאוד ובעיקר אומלל. אבל מאז קרו דברים. הוא נגמל, חזר לנגן עם הפפרס ובנה במקביל את הקריירה שלו כאמן עצמאי יותר, כשבדרך הוא כותב מוזיקה לסרטים (כמו "בראון באני" המלנכולי והיפה של וינסנט גאלו).

השבוע יצא אלבומו העשירי, ובו פרושיאנטה ממשיך לחצוב את הקו האמנותי שלו. מסכים של צליל, שכבות של גיטרות, מהלכים הרמוניים מרטיטים לצד רבדים אלקטרוניים. פרושיאנטה מארח באלבום את פלי (הבסיסט של רד הוט צ'ילי פפרס) וכן את אליל נעוריו, ג'וני מאר (גיטריסט ומלחין שירי הסמית'ס). הוא יוצא איתם למסע אקספרימנטלי בג'ונגל הצלילים הגדול, מסע חווייתי.

זה נפתח עם קטע ללא מילים, The Beginning" "Before, ומסתיים בקטע העשירי, "After The Ending". אלבום קונספט? לא נכחיש זאת. "The Empyrean" אינו אלבום מושלם, אבל כדרכו של האיש הכי מוכשר ברד הוט צ'ילי פפרס, גם הדיסק העשירי שלו מספק רגעים נהדרים. "Dark/Light" - הארוך והמהפנט בקסמו הלילי, גרסת כיסוי לטים באקלי ("שיר לסירנה", שגם אליזבט פרייזר ורוברט פלנט חידשו בעבר) וגם להיט פוטנציאלי- "Unreachable" - שעשוי להתמזג בטבעיות במופע האצטדיונים הבא של רד הוט צ'ילי פפרס.

הטקסטים ושמות השירים עוסקים באמונה, באלוהים, באור מול חושך ובמושג גן העדן. האם פרושיאנטה חוזר בתשובה? הוא, מצדו, אומר: "אני מאמין באלוהי המוזיקה". אני מאמין בפרושיאנטה.

"The Empyrean", ג'ון פרושיאנטה, הליקון

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...