"השומרים" לא מקורי מספיק
סרטו של זאר סיידר, שיגיע לאקרנים בארץ ביום ה' הקרוב, עוסק במציאות אלטרנטיבית בה גיבורי קומיקס חודרים לעולם האמיתי. האיכות הויזואלית לא מעוררת ספקות, אבל כשסרט מתפזר על פני ז'אנרים רבים ושואב השראה מסרטים שקדמו לו, קשה לקרוא לו מקורי
וידאו: השומרים - טריילר
הסיפור מתרכז בהווה, 1985, בו גיבורי-העל הוצאו אל מחוץ לחוק. העלילה נוסבת סביב רורשאק (ג'קי ארל הלי) גיבור-על שכוחו מתבטא בעובדת היותו סוציומט שלא בוחל בשום אמצעי להשיג את מה שהוא רוצה. כמוהו שאר הגיבורים בסיפור, ספק אם יש להם כוח על פרט לכוחם הרב או מוחם החד.
היחיד עם כוח על אמיתי הוא דר' מנהטן שכוחו הוא אינסופי ויכולותיו אלוהיות. קיומו משאיר את שאלת הצורך בקיומם של האחרים בסימן שאלה. בעקבות רציחתו של גיבור-העל הקומיקאי (ג'פרי דין מורגן, המוכר מ"בעל מזדמן"), רורשאק פוצח בחקירה לגלות מיהו הרוצח. הוא משוכנע כי מדובר באדם או קבוצה המנסים להרוג את כל גיבורי-העל שיצאו למסתור וחיים כאזרחים לכל דבר. ברקע לחקירתו העולם מתקרב במהירות לכיוונה של שואה גריעינית שבמרכזה ארה"ב וברית המועצות.
חסר מיקוד
הייתי שמח לפרגן לסרט הזה, לכתוב על הבימוי המשובח של זאר סיידר, במאי הסרט "300" והצוות הנפלא שהביא אתו מהפקת סרטו הקודם. אך מלבד אורכו המייגע של הסרט הנמשך לאורך שעתיים וחצי, התסריטאים לא הצליחו להחליט האם מדובר בקומדיה, דרמה, מסה פילוסופית או סרט פעולה.
הסרט נע בין הצירים השונים של הז'אנרים ומנסה לכלול בתוכו את כל 12 הגליניות של הקומיקס אשר נכתבו לאורך שנה, וזכו להיכלל ברשימת מאה היצירות האמריקאיות הטובות ביותר משנות ה-20 ועד היום של המגזין טיים.
על אף שהעיצוב הויזואלי של "השומרים" מרשים, התחושה שליוותה אותי לאורכו היא של דה ז'ה וו ואף העתקה מסרטים רבים אחרים. סצנת הפתיחה הרגישה כמו חיקוי לא מוצלח ביותר לקרב היריות המדהים שג'ון וו ביצע בסרט "עימות חזיתי". אותה תחושה ממשיכה
לאורך הסצנות.
למרות המחוות לפריימים מהפורמט המקורי, הסרט נכשל מלתפוס את האווירה של הקומיקס לכל אורכו, כמו שהסרטים "הענק הירוק"(אנג לי) או "עיר החטאים" (רוברט רודריגז) הצליחו לעשות - לטוב או לרע. המציאות שנוצרת ב"השומרים" היא יפה, אפלולית, פילוסופית ומפוספסת, מתעלמת מהדיוק הרגשי והעלילתי של הסיפור והרגעים שמופיעים בתוכו.
כאשר יצאתי מאולם הקולנוע, חששתי שאולי אני מרגיש כך לגבי הסרט, כי אני מבוגר מדי ואולי כי איני מכיר את הקומיקס המקורי, אך משיחות עם שאר הנוכחים בהקרנה, שרובם מעריצי הקומיקס, הבנתי שתחושת האכזבה מהסרט הייתה כללית ומשותפת. למרות רגעים מסויימים שהצליחו לרגש אותם לאורך הסרט, ההנאה ממנו לא התקרבה להנאה המקורית שהם קיבלו מקריאת הקומיקס של דייב גיבונס.
נא להמתין לטעינת התגובות
