זמן לכל ועת פתיחת רגליים
ההשוואה בין זנות לפוליטיקה מולידה התבטאויות בוטות על מהלכים מדיניים ומעשי מרכבה, אבל צבי יחזקאלי וירון לונדון לא לבד. וגם: למה הים כחול, מה מקור הגוש החוסם וכיצד צולעת העברית באירוטיקה
"לפתוח רגליים" משמש בעברית דימוי למי שמוכן לוותר על עקרונות ואינטרסים כשהתמורה נראית מפוקפקת. הוא מדמה את הפוליטיקאים לזונות או לפחות לנשים המתמסרות בקלות. הביטוי נשמע עכשווי, אבל בנוסח של לונדון הוא לקוח ישר מהתנ"ך, מדברי יחזקאל הנביא, הנושא משא על ירושלים, וכותב עליה "ותשפכי את תזנונייך", ובהמשך: "ותפשקי את רגלייך על כל עובר". רד"ק מסביר בנימה עניינית למדי כי "פישוק הרגליים הוא מדרך התשמיש".
החיבור בין הפוליטיקה והזנות בא לביטוי גם בצירוף המקובל "אתנן פוליטי", ובעצם, מספיק לומר שמפלגה מסוימת קיבלה "אתנן". בספר מיכה "אתנן זונה" משמש במסגרת משא כנגד עבודת האלילים. בעניין זה תרם את חלקו גם חבר הכנסת לשעבר מיכאל רצון, שאמר לפני כשלוש שנים, עם הקמת קדימה: "במפלגת קדימה הוקם בית זונות. המאדאם יושבת למעלה ואוספת את כל שלוחותיה". המאדאם אז לא היתה ציפי אלא אריק. מעניין איך מכנה רצון בינו לבין עצמו את ראשי הליכוד לאחר התרגיל שהרחיק אותו מן הכנסת.
בשפות תרבות אחרות, בניגוד לעברית, נזהרים מאוד באנלוגיה בין פוליטיקה וזנות. כששדר טלוויזיה האשים את הילארי וביל קלינטון שהם "סרסרו" בצ'לסי במערכת הבחירות הוא נאלץ להתנצל בפומבי. האמרה הבוטה ביותר בעניין מיוחסת לרונלד רייגן: "הפוליטיקה היא המקצוע השני הכי עתיק בעולם. הגעתי למסקנה שהיא דומה דמיון רב לראשון".
בשנת 1980 שידר את המירוץ הדרמטי באולימפיאדת מוסקבה ל-1500 מטר בין האצנים הבריטים סבסטיאן קו וסטיב אובט. בשלב מסוים צעק קולמן בהתרגשות: "Ovett opens his legs and shows all his class". המשפט נכנס לפנתיאון הציטטות הבריטי.
ונסיים בשירו של אריק איינשטיין "פוליטיקה": "פרנצ'סקה פוליטיקה, את זונה לא קטנה/ פותחת רגליים ללא הבחנה/ אומרת שלום ועושה מלחמה/ אין מה לומר, את זונה לא קטנה". מושיק לין צייר את העטיפה לאלבום.
בשבוע הבא יתקיים בראשון לציון כינוס השפה העברית "לשון ראשון" מספר 2. השנה יתקיים הכינוס לאורך שלושה ימים, וייכללו בו אירועים העוסקים בתרגום, עברית כשפה שנייה, עיצוב ועוד. שרית סרי תעסוק בעברית המדוברת, ומארגני הכינוס ביקשו ממני ליצור ערב על סקס וארוטיקה בשפה העברית. הערב יתקיים ביום רביעי הבא, עם המוזיקאי שלומי שבן, שחקנים ואורחים, ראו הוזמנתם.
בערב אעסוק בשפת הסקס, מילים ומונחים העוסקים בפעילות מינית ובאברי מין, ותישאל שוב השאלה מדוע חלק גדול מן המונחים האלה מדיף ריח עז של סקסיזם. נעסוק בשאלה העולה שוב ושוב, האם העברית היא שפה המתאימה לאירוטיקה, כאשר התשובה המקובלת היא "לא, ממש לא". איכשהו "אני
האם שפת השירה היא התשובה? והאם "שיר השירים" המופלא בדימוייו גם מתנגן כשיר אהבה למי שאינו מכיר את השפה? הכל באוזני המאזין, אבל אפשר גם אחרת. למשל, פיסקה אחת שמביאה בעברית לא רק את מילות אהבה אלא גם את נגינתה. נעמי שמר, בעקבות ז'ק ברל (צרפתית, אלא מה), בחיתוך הקול החד-פעמי של יוסי בנאי: "יפה שלי/ את יחידה ומכושפה שלי/ מאור השחר עד לבוא לילי/ אוהב אותך/ אוהב עדיין".
נעמה בת השמונה לומדת אנגלית וחוזרת הביתה עם גילוי: "אבא, אתה יודע למה הים כחול?!"
"למה באמת", שואל אבא מושיק. - "כי הדגים כל הזמן עושים בלו בלו בלו".
מיד לאחר הבחירות נפתח דיון לוהט בשאלת "הגושים", כאשר התברר ש"גוש הימין" זכה ל-10 מנדטים יותר מ"גוש השמאל", שאפילו אינו יכול להקים "גוש חוסם". המו"מ הקואליציוני פורר מעט את ה"גושים", אבל עצם השימוש במילה גוש מעניין ומסקרן.
כפי שהצגתי בטור ב"מוספשבת" לפני שבוע "גוש" משמש בכמה תחומים. גם בתחום הגיאוגרפי (גוש דן, גוש עציון, גוש קטיף, גושי התיישבות), וגם בתחום הפוליטי. בתחום זה יש להזכיר את "הגוש", קבוצה מרכזית במפא"י ההיסטורית שבמרכזה עמדה גולדה מאיר.
הקבוצה נולדה ב-1938 ופעלה רבות לאחר קום המדינה. ב-1965 קם "גוש חירות ליברלים" שהוא בעצם הליכוד ההיסטורי. באותה תקופה קם "גוש אמונים", ומאוחר יותר, אולי בתגובה, "גוש שלום". בתחום הגיאופוליטי הגלובלי של ימי המלחמה הקרה דובר על "הגוש המערבי" מול "הגוש המזרחי".
איך התגלגל הגוש (באנגלית: lump), לתחום הגיאופוליטי (באנגלית: block)? על המהלך הלשוני הזה שופך אור צביקה דרור מקיבוץ לוחמי הגיטאות, חוקר ותיק של ההיסטוריה היישובית. צביקה כותב: "בתנועת 'החלוץ' בפולין שלפני מלחמת העולם השנייה התחלקו חוות ההכשרה המרובות לכמה גושים, כמו 'גוש שחריה', 'גוש קלוסובה' ועוד, על פי החלוקה הגאוגרפית של פולין". יהדות פולין השפיעה השפעה מכרעת על עיצוב דפוסי היישוב, וסביר מאוד שכאן מקור השימוש הנרחב ב"גוש".
ערן רובינפלד שואל: מה מקור המילה טוסטוס לקטנוע?
טוסטוס הוא כינוי לא מסחרי שניתן לווספות הראשונות, אך הוא מתייחס לדגמים שונים של רכב דו גלגלי. באתר carsforum העלה מישהו תשובות נסיוניות כגון "מן המילה 'טוס', יעני 'הכלי טס'", וגם בנוסח עדות המאצ'ו "הטוס-יק של הבחורינה שיושבת עליו". באותה תקופה צץ כינוי מקביל שיוחס בעיקר לאופניים בעלי מנוע: טוקטוקים, בעקבות רעש תקתוק המנוע. המילה נדדה למזרח הרחוק ומיוחסת היום לריקשה התלת-גלגלית הסובבת ברחובות תאילנד.
השמועה הזו גונבה גם לאוזני, אך לא זכיתי לקבל הסבר מדוע דווקא אותו טוכמן זכה לכבוד להיות תחמן, או מי שמתחמנים אותו, ונראה שזה מדרש מאוחר. המילה 'תחמן' נוצרה והתפשטה בשנות החמישים, ועל פי הידוע הומצאה בחיל האוויר. צליל המילה מזכיר "תככים" וגם "חרמן". הצלחתה התבססה לאחר שנגזר ממנה פועל שלא היתה לו חלופה הולמת: לתחמן. המילה והפועל נכנסו לשפה בתקופה שבה התפשטה גם המילה פראייר, ללמדך שאין תחמן בלי שיעמוד מולו פראייר, ולהיפך.
שבתאי צבי שואל: מכנים את ארץ ישראל "ארץ הקודש". הכינוי אינו נמצא בתנ"ך. מה מקור הכינוי הזה?
"ארץ הקודש אינה מופיעה לא בתנ"ך ולא בתלמוד, אלא רק בימי הביניים. רד"ק, למשל, אומר:
"כאילו כל אחד מבני הגלות הומה וצועק מן הגלות שיתאווה אל ארץ הקודש לשוב הכבוד אליה". מקור הביטוי בלטינית: terra sancta, ומכאן התגלגל לאנגלית: the Holy Land
ולשפות רבות אחרות. הכינוי מופיע גם בערבית ככינוי לסעודיה: בִלאד אלחרמיין (מילולית: ארץ שני המסגדים הקדושים), המתייחס למסגד הנביא במדינה ולכעבה במכה. הבודהיסטים קוראים "ארץ הקודש" להודו, ארץ הולדתו של בּוּדהָא. בספר זכריה מופיע ביטוי קרוב: "אדמת הקודש".
מילות השבוע ב"הזירה הלשונית", מוספשבת של "מעריב": דורשי עבודה, פלונטר, זוגיות
נא להמתין לטעינת התגובות
