הזוג השורד: להתראות, דיוה לה פנמה

שמחה לאיד, ביטוי עצמי בגוף שלישי וש'ינים שורקות התעופפו לחלל האוויר כשדיוה הודחה. הייתה הקלה, אבל אז היא החליטה, בעזרת ההפקה, לחזור לזוג השורד בהפוכה. העצבים רופפים

בן זגגי ונועה רובין | 15/2/2009 9:01

בן: בשבועות האחרונים בלי שידענו, היינו כולנו קורבן של מתיחה. עבודה בעיניים מבית היוצר של אבוט-רייף-המאירי הפקות. אתם זוכרים את האלו שראיתם כל שבת בשבועות האחרונים עם לפיד מכובה ומבט מושפל בעיניים עוזבים את האי? אז זהו שהם לא. תסתכלו לשם-לשם- וגם לשם, חייכו אכלתם אותה. בשבקין, מעיין ועכשיו דיווה, לא באמת נפרדו מאיתנו. איך אמר פעם יהודה ברקן - אנחנו עוד נחזור אליהם.

הליצנית מאושרת, אנחנו מטומטמים צילום: גיא קרן

אחרי הביקורות על רעיון אי המתים של העונה שעברה וחוסר ההגינות שבו, מצאו ב"הישרדות" דרך לעקוף את כל האנטי סביב העניין. הפתרון - לא לספר לצופים. וכך בהפתעה גמורה (אם מורידים את הפרומו שכרגיל בישר על העניין הרבה לפני שזה קרה), גילינו שלכל המודחים מהמשחק ניתנה הזדמנות לחזור, וחלק אף לקחו אותה בשתי ידיים. כדי להפוך אותנו לטומטומים גמורים גם כינו את כל הסיפור "אי המודחים" - שלא נטעה לחשוב שמדובר באותו אי המתים השנוי במחלוקת מאז.

דעתי על הרעיון הטיפשי כבר נאמרה ונכתבה לא פעם, אבל כמו שכבר חלק מקוראי הטור טרחו להעיר, לא מדובר בהמצאה ישראלית. לכן החלטתי להביא בפניכם את ההשוואה לבאבא האמריקני, כדי לשים את הביקורות קצת בפרספקטיבה. בעונה השביעית בארה"ב (גם איי הפנינה) הוחלט להחזיר מתחרים שהודחו באותה עונה כשבט שלישי נוסף. בהמשך גם אחת מבנות אותו השבט, הצליחה להשתחל ולהגיע לגמר, שם הפסידה. עד כאן היסטוריה - עכשיו מסקנות מההיסטוריה.

גם הקהל בארה"ב לא אהב את הטוויסט, ומאז במשך 11 עונות מרק ברנט ושותפיו לא חשבו לשחזר את הרעיון. מעבר לכך, גם המנחה האמריקני ג'ף פרובסט הודה בדיעבד ששנא את המהלך וטען שהוא היה מנוגד לכל מה שהתוכנית מייצגת. אבל. למרות הביקורות, פרובסט גם ציין שההחלטה בדיעבד התבררה כנכונה עבור "הישרדות", זאת כיוון שעד היום המהלך נחשב לאחד הזכורים בתולדות התוכנית. אז האם הרעיון הוא הוגן? לחלוטין לא. האם הוא טוב? תלוי את מי שואלים.

דן מנו. הטריק הבא? צילום: ערוץ 10

נועה: האם נהניתי לראות שוב את בשבקין? ברור. שמחתי לראות את מעיין מחייכת? ברור. האם הרגשתי שעשו ממני מטומטמת? ברור. מה בדיוק הפואנטה של הטריק הטיפשי הזה? לא ברור. באמת תלוי את מי שואלים. אם אתה שואל אותי, התחושה היא שההפקה אוחזת באיזו תיבת הישרדות מלאה בהפתעות שליקטה באמצעים זולים ומדי פעם מישהו שולח יד ובוחר את הטוויסט של הרגע. מקובל.

הבעיה היא לא ברצון ליצור טוויסטים, אלא בסוג הטוויסט. קח לדוגמה את החלוקה המחודשת לשבטים. זו הייתה יכולה להיות הרפתקה נפלאה אילו רק היו מערבבים

את הקלפים לגמרי מחדש, ולא יוצרים סט כללים נוקשים - את תבחרי בן מבארו, אתה תבחר בת מקניבה, הקהל ימחא לנו כפיים ויצא אדיוט. גם כאן, בטוויסט החזרת המודחים, אין פואנטה.

נפרדנו מבשבקין כי זה המשחק, אז הנה הוא חוזר כגיבור הנוקם. בכינו עם מעיין כשזו התעופפה לה, הנה היא שבה למשחק, מחוייכת ומאושרת. ודיוה, אלליי, עד שנפטרנו מזו הצרה, היא באה לבלות ירח דבש בשלישייה על איזה אי שהמציאו לנו איפשהו בדרך. מה הטריק הבא? דן מנו חוזר ומנצח את כולם? ברור. אתה יודע כמה רייטינג זה יעשה?

שוד ושבר! ועוד מילים בש'

נועה: בדרך כלל, אני חייבת להודות, השקיפות שכופה גיא זוארץ במועצות השבט, מעיקה עליי. אני לא אוהבת את השאלות המכוונות שהוא שואל ולא אוהבת את הפרטים הרבים מדי שמוסרים המתמודדים בכל הנוגע לאסטרטגיות ולבריתות שלהם. הפעם נהניתי מכל רגע. מן הסתם, הרגשתי כך בגלל חוסר הסימפטיה שלי לדיוה.

דיוה, לכי לשלום ציפורה נחמדת צילום: דודי חסון

הבנקאית עם הש' שיחקה את המשחק הכי מלוכלך על האי ולא רק באשמתה. היא ידעה לנהל בקלות את הבנים של בארו וניסתה את אותה הטקטיקה, לא אסטרטגיה, טקטיקה, על הבנים של קניבה. עד היום אני לא יודעת מה בדיוה הילך קסם על עידן ואיגור ולמה הם מוכנים לחרף את נפשם רק כדי להציל את הבנקאית עם התקפי הפסיכוזה. מזל שאריק לא גבר, כזה.

דיוה תלתה את כל אמונה בשני הגברים מבארו, בלי לחשוב מה יקרה בעוד שבוע או שניים, מה יקרה אם באופן מוזר יודח אחד מבני בריתה או שהנה, איזה פלא, היא תמצא את עצמה בשבט אחר לגמרי. הנס שלי, או הסיוט שלה, קרה, ודיוה הלכה לאיבוד בשבט חדש. שם גילתה שבריתות ישנות לא תמיד עוזרות ויש בחורות נחשיות יותר ממנה, מיכל למשל.

המפלה של דיוה הייתה כל כך נעימה עד שמצאתי את עצמי יושבת בקיפאון על הספה ומדברת עליי בגוף שלישי. נועה ראתה את מה שראתה? כן. נועה נפטרה מהדיוה? בהחלט. פניה של נועה, לפחות עד שהבנקאית תחזור בהפוכה בעוד התערבות הפקתית מיותרת, קרנו מאושר ברגע בו כבה הלפיד.

בן: שלושה ימים אחרי שרצפת האבן במועצת השבט התייבשה מהדמעות של מעיין, הבכי של דיוה הרטיב אותה מחדש. קוראים לזה צדק פואטי. הבנקאית מכפר ויתקין באקט אחרון במשחק, ניסתה לשוות ליציאתה מראה חיובי ופתאום הפכה לאשת חוק וסדר, ישרה הגונה ומלאת ערכים, והרביצה בנו את נאום ה"גם לי יש רגשות" (אם יצבטו אותי אני לא אצתבט?").

רק שלהאמין לדיוה שהיא אשת ערכים עם מצפן ומצפון זה בערך כמו לשים דג שמן מול נטע-לי ולצפות שהוא יישאר שלם. בקיצור – חסר סיכוי.

ומה יש לא להבין בקסם שהילכה הבנקאית על עידן ואיגור? בן חושב שזה מאד ברור. האחד הוא לוזר מובטל והשני עם תסביך אם, או שאולי זה הפוך. לא חשוב. בכל מקרה, גם את התענוג הצרוף של לחגוג את נפילת ברית הזאבים מנעו מאיתנו, כשגיא זוארץ הביא בנו ביס, והזכיר לנו שליצניות אולי יש הרבה, אבל דיוה יש רק אחת.

בקרוב יחל הקרב. שוקולד מנטה ומסטיק צילום: גיא קרן

גיא ואיתי: גרסת משמר המפרץ

בן: לאט-לאט בצד הקניבאי של הגבול מתגלה לו צמד-חמד שמספק לנו רגעי בידור לא רעים בכלל - קוראים להם גיא ואיתי. מעבר לעובדה שהשמות שלהם מתחרזים סטייל צילי וגילי, מדובר פה בהכלאה משובחת במיוחד של "מציצים" ו"החבובות", כלומר שני רכלנים חרמנים, שנהנים לחלוק האחד עם השני את התובנות שלהם על הכל - וכשאני אומר הכל אני מתכוון לנשים.

אצל גיא, אפשר לומר, שהכתובת היתה על הקיר. כבר שבועות ניתן להרגיש איך בוערים בו היצרים ומאיימים לפרוץ החוצה. זה התחיל בווידוי על יצר מיני חזק, אחרי זה פלירטוטים ושינה בכפיות עם אפרת, אבל עם צירופה של מירית לשבט נפרצו הסכרים, והנטורופת פתאום מצא את עצמו גם מתרגש מזריחת השמש ותזוזת העננים (השמיים מחרמנים?!).

כנראה שכל מה שהיה צריך זה רק גוף טוב, לב טוב ונשמה דואגת. איתי, לעומתו, היה צריך קצת ספייס מאנסטסיה, כדי לפתח לעצמו אישיות וחוש הומור, ולאחרונה מלהיב אותנו כל שבוע עם רפליקות שנונות על החיים.

רק מירית, האנטילופה הניצודה בגוב האריות, ממשיכה פרק-אחר-פרק לגרוף את פרס "נאיבית השבוע". השאלה היחידה שבאמת מטרידה היא - למה לעזאזל תמיד נראה שמישהו מההפקה מורח אותה בשמן, כדי שתבהיק מול המצלמה?

ספוילר: מירית ואיתי נפגשים בג'קוזי רפי דלויה יח''צ

נועה: איזה ליצנים ואיזה חרמנים? מקסימום ביווס ובאטהד. איתי מזכיר לי את נועם טור. לא בגלל שהוא גבר גבר, אלא בגלל שגם הוא, כמו טור בזמנו, לא מצליח לנסח משפט אחד שלם בלי להתגמגם מול המצלמה. מדובר באחד הטיפוסים הכי חיוורים על המסך, ולא יעזרו פה שקיעה יפה או בדיחות בזוקה. כרגע הוא היחיד שמעורר בי פיהוקים של ממש, גדולים כאלה, מכל הלב.

גיא לעומתו, בעל פוטנציאל לא רע בכל הנוגע לסקס אפיל, אבל הוא כל כך מלוקק ומרוצה מעצמו עד שאני מעדיפה לבהות בניבים של אופיר או להקשיב לעוד ביצוע ווקאלי קורע לב ואוזניים של עידן.

אני מהמרת שהשלב הבא בכל הנוגע לביצועים של צמד החרמנים שלך, יהיה לקחת את האנטילופה יחד עם השמן והביקיני התכלכל שלה, ולרוץ על האי בסלואו מושן לצלילי הנעימה של "משמר המפרץ". בתפקיד הטובע: דוקטור אריק. יהיה קטעים, תישאר.

הידעת

תשעה חברים וגיא זוארץ אחד יצאו לדרך. היה מרהיב.

ציטוטי הפרק

1. "אני מחכה למיכל. אני רוצה לראות לאיזה כיוון פניה נושבות" (מירית קצת מתבלבלת בציפייה לבואה של מיכל)
2. "יש קו אופק עם שמיים ממש מחרמנים" (גיא כבר 20 יום בלי בחורה והיצרים משתוללים)
3. "השתדלתי לא להרים את הראש יותר מדי כדי לא להיתקל בטוסיק של מיכל" (איתי מנסה לשמור על ריכוז במשימת שיווי המשקל)
4. "הבחורה התחזרה על אוכל בלי הכרה" (אפרת מדברת בדיפלומטיות על התיאבון הבריא של נטע לי)
5. "מיכל חרמנית. היא אמרה לי שאם לא הייתי צעיר היא היתה אוכלת אותי" - (איתי בטוח שמיכל כמעט זממה עליו, ואולי היא סתם היתה רעבה?)