ויל סמית הוא ישו לא משכנע
חיקוי פילמאי נוסף לאתוס הצליבה מניב תוצאה הרת אסון ב"שבע נשמות". הסרט לא מסופר באופן רגיל, וגדוש תעלולי נראטיב לא הכרחיים, שהוכתבו בחדר העריכה. ויל סמית עושה שם פרצופים של מתייסר, ועושה זאת רע מאוד
שבע נשמות צילום: מתוך הסרט
כעת מגיע תורו של גבריאלה מוצ'ינו האיטלקי, המצרף אף הוא את קולו אל המקהלה השמימית ההיא. קולנוען איטלקי זה משך אליו תשומת לב לפני כשנתיים, כשהוצג "המרדף לאושר", שבו שיתף פעולה עם הכוכב ההוליוודי ויל סמית. ב"שבע נשמות" השניים שבים לעבוד יחד, אך הפעם התוצאה הינה הרת אסון.
סיפור העלילה, לו סופר בסדר ובקצב הנכונים, הוא טריוויאלי למדי, גם אם הוא שואב תעצומותיו ממסורות כנסייתיות נושנות. המיוחד ב"שבע נשמות" נעוץ בעובדה שהוא לא מסופר באופן רגיל, וכולו תוצר של תעלולי נראטיב לא הכרחיים, שהוכתבו בחדר העריכה. האירועים מדלגים בין הווה ועבר, ואילו הסיבות למעשים מעוררי התימהון של גיבור העלילה מוסתרות לאורך מרבית דקותיו של הסרט.
על מנת שלא לגלות יותר מדי מהסיפור עצמו ניתן לתאר אותו באופן הנוצרי הבא; סמית אחראי למשהו איום ונורא, והוא משתדל לכפר על כך בצורה המוכרת היטב למעיינים בברית החדשה. כמו ישו מושיעו, גם הוא מתעל את חייו ואת מעשיו אל הרגע שבו הוא
ישלם בייסורי הגוף את מחיר הטעות הפטאלית ההיא. ההבדל הוא שישו שילם על חטאי האחרים, ואילו ויל סמית על חטאיו שלו (ומדוע אשמים בכך הצופים).
סמית הוא כוכב קופה, וחלק ניכר מהכריזמה שלו נובע מיכולתו לעורר אמפתיה כשהוא על הבד. מוזר אפוא להיווכח כי במהלך "שבע נשמות" הוא עושה פרצופים של מתייסר, ועושה זאת רע מאוד. אך מעת לעת מתגנב אל הבד גם ויל סמית הישן והמוכר, החייכן והסימפטי, שמנסה (ובצדק) למשוך את השטיח מתחת לרגליו של סמית החדש והנעבעך. זה לא עובד, ולעתים קרובות מדי זה מניב אפקטים המגחיכים את הדמות הפילמאית.
במרוצת הסרט פוגש סמית שורת אנשים נואשים הזקוקים לעזרה: חולת לב קשה; אשה מוכה; עיוור בודד; חולה הזקוקה להשתלת מח עצמות. וכמו נוצרי טוב, הוא עוד יעזור לכולם, אם בעולם הזה ואם בעולם הבא. בנקודה זו אמנת הספוילר הבינלאומית אוסרת לתת רמזים נוספים, חוץ מהעובדה הגלויה שסצינת הפתיחה של "שבע נשמות" עוקבת אחר סמית, המודיע בשיחה טלפונית לשירותי החירום של מחוז לוס אנג'לס על רגע התאבדותו ההולך וקרב.
האיטלקי מוצ'ינו, שמשתדל ללבות קריירה שנייה, אמריקאית, מפתיע בסגנון בימוי סגור, טלוויזיוני, המקרין בעיקר דלות בהבעה הפילמאית. לבד מסמית, מתבזים פה גם וודי הרלסון בתפקיד של עיוור וכן רוסאריו דואסון, המיואשת מהמתנה להשתלת לב חדש במקום לבבה הדווי.
נא להמתין לטעינת התגובות
