העם ללא ספק אמר את דברו
אבל מאיפה בעצם מגיע הביטוי, שכל נבחרינו ונפסדינו השתמשו בו בזה אחר זה, איך משתלבת ציפי לבני במסורת הנשית לשימור שם הנעורים והאם באמת בעוד כמה דורות ידברו כאן רק ערבית. רוביק רוזנטל בוחן את אירועי השבוע מפריזמה לשונית
מקור המנטרה הנ"ל באנגלית, בביטוי הנפוץ בדמוקרטיה האמריקנית "the people have spoken". לאיש הציבור האמריקני דיק טאק שהפסיד במערכת בחירות בשנת 1970 מיוחסת האמרה "The people have spoken ... the bastards". (העם אמר את דברו... מנוולים!).
באנגלית people נאמרת בדרך כלל ברבים ואפשר לפרשה גם כ"אנשים" וגם כ"עם". בעברית "עם" הוא מאז התנ"ך ועד ימינו מעין ישות קולקטיבית חסרת פרצוף, אבל בעלת מעמד מיתולוגי.
בליל הבחירות, מכל מקום, "העם" כיכב בנאומים, בעיקר אצל נתניהו. הוא החל ברימוז בן-גוריוני: "בארץ ישראל קם העם היהודי והקים מפלגה יהודית דמוקרטית", וגם "אנחנו אוהבים את כל העם", ובקריצה לאובמה: "העם רוצה שינוי". מה באמת רוצה "העם"? חידה היא, וחידה תישאר.
ציפי לבני, הנשואה לנפתלי שפיצר, איננה ציפורה שפיצר ואפילו לא ציפי לבני-שפיצר. היא מחזיקה בשם משפחתה מילדות, הנושא אתו גם מסורת של המשפחה הלוחמת, וכמוה לימור לבנת. גם שלי יחימוביץ מחזיקה בשם נעוריה.
הנוהג של נשים לשמור על שם משפחתן הוא רחב יותר ממה שאנו נוטים לחשוב. לצידו בולט בשטח הנוהג ללכת עם שני שמות משפחה, כגון השרה רוחמה אברהם-בלילא, העיתונאית אורלי וילנאי-פדרבוש (לפחות בפרק הקודם של נישואיה). על ג'ודי ניר-מוזס-שלום כבר נכתב כמעט
ד"ר מיכל רום חוקרת את נושא שמות המשפחה של נשים לאחר הנישואין, ואף הציגה בנושא הזה ממצאי מחקר שערכה בשנים האחרונות בכינוס השני בנושא "שיח ומגדר בישראל", שהתקיים בשבוע שעבר ביוזמת אוניברסיטת בר אילן והאגודה לחקר השפה והחברה בישראל. מיכל אספה וניתחה שאלונים ממאות נשים, וערכה ריאיונות עומק עם 42 מהן.
רוב הנשים במחקר מעדיפות לאמץ גם את שם המשפחה של הבעל, לצד שם המשפחה שלהן מלידה, אבל מסיבה שונה: בשביל הילדים. המשפחה כהגדרתה של מיכל נולדת רק עם הולדת הילדים, ולא בהכרח עם טקס הנישואין. מתברר שזה גם השלב שבו מצרפת האשה במקרים רבים את שם משפחת הבעל.
למשל, נורית דובנוב-הפנר (שם בדוי, כמו כל השמות במחקר) בחרה לצרף את שם הבעל לשמה, והיא מספרת: "אני נורית הפנר נגיד, אני באה לקחת את אביב דובנוב מהגן, מי זה אביב דובנוב? מה אני דודה שלו?"
אפרת הוצלר מנדלבאום בת ה-37 הוסיפה את השם מנדלבאום לשמה והיא מסבירה: "יכולתי להישאר רק הוצלר, הוספתי את המנדלבאום ממש בשביל הילדות, בשביל איזה תחושה שיש שם גג פה במשפחה, שכולנו נושאים את אותו השם".
בכמה מקרים נמצא פיתרון אלגנטי: שני בני הזוג מחליפים את שמם לשם שלישי. יעל שומרוני נישאה לתומר בלולו, ושניהם החליפו שניהם לשם חדש: שניר. יעל מספרת למיכל: "אני חושבת שנהייתי שניר כשאסף הבן שלי נולד, מאז שהתחילו לקרוא לי בבית-חולים גברת שניר".
הבלבול בתחום מתעצם כשמדובר בפרק בית, כאשר האשה נושאת גם את שם נעוריה וגם את שמה מנישואין ראשונים, המשותף לה ולילדים מאותם נישואים. בנישואים השניים נולדים ילדים חדשים, ולהם כבר שם משפחה אחר, על פי האב.
וא-פרופו שמות כפולים לנשים, נגה אשד גילתה ושלחה מציבה ועליה שם כפול מרגש, הפעם שם פרטי. הסברים מיותרים.
אלישע פרוינד כותב: תמו הבחירות ולכל סיעה (או מפלגה) יש מספר "מנדטים".
מה בין זה למנדט הבריטי?
"מנדט" פירושו צו או הוראה, ובעצם, העברת סמכות באמצעות הוראה רשמית. זאת בעקבות המילה הלטינית mandatum, שבמקור פירושה "לתת יד" (man-date). "המנדט הבריטי" הוא חלק מהתארגנות של חבר הלאומים משנת 1919 להעניק סמכות זמנית למדינות אירופה על שטחים שקודם שלטו בהם הגרמנים והטורקים. "מימי המנדט" הפך בעברית חלופה ל"שנת תרפפו" ו"ימי קוקוס". בז'רגון העבריינים "מנדטורית" היא זונה קשישה.
כאמור, מנדט הוא סמכות לבצע דבר מה, ולכן מדובר על כך שלראש הממשלה "יש מנדט" או "אין מנדט" לבצע דבר מה, כלומר, יש לו סמכות רשמית או מוסרית לביצוע. "מנדט" בכנסת הוא מעין האצלת סמכת של הבוחר הישראלי למפלגה מסוימת לייצג אותו. עם זאת, השימוש הזה כמעט אינו מקובל בשפות אחרות ובכנסת ישראל האמונה על העברית הוא בוודאי מיותר. אין כל סיבה שלא להשתמש ב"מושבים", תרגום של seats.
לפני כשבוע הלך לעולמו בגיל המופלג 103 מרדכי צאנין, הגורו של היידיש בישראל. צאנין כתב מילון יידיש רחב יריעה, היה במשך שנים רבות עורך העיתון ביידיש "לעצטע נייעס" (עברית: חדשות או ידיעות אחרונות), ועוד מפעלים רבים.
מעבר לכך הוא היה בונדיסט, לא אהב במיוחד את המפעל הציוני והיה רחוק מהתפעלות מתחיית הלשון העברית על חשבון היידיש. בסרטם של דני דותן ודליה מבורך "האשכנזים" משנת 2001 הוא משמיע כמה משפטים נוקבים ואף מצמררים.
"האם היהודים צריכים להשתלב באזור?" שואל המראיין.
"בין כך ובין כך ישתלבו", אומר צאנין, "וזה יהיה הסוף".
"הסוף של המדינה היהודית?"
"לא תהיה כאן מדינה יהודית, כי אנחנו מיעוט קטנצ'יק בים של גויים. איך שלא יעשו, לא תהיה מדינה יהודית".
"אז מה יקרה לאנשים שחיים כאן? הם יהפכו לערבים?"
"כן. אני מאמין בכך. היהודים ידברו ערבית. הניסיון להקים פה מדינה ליהודים נכשל. נפרדנו לשלום מהעם היהודי. אין היום עם יהודי. מאז השואה פסקנו להיות עם".
"אז מי האנשים שחיים כאן עכשיו?"
"ערב רב".
אריאלה ראט מכפר סבא שואלת: "רוב חיי ידעתי שאת המילה אמא כותבים בחיריק חסר, בלי האות יוד. באחרונה כמעט בכל מקום, כולל טקסטים שאמורים להיות תקניים אני רואה 'אימא'. מה קרה?"
המצב הוא הפוך: "אימא" היא הצורה התקנית, וזאת על פי כללי הכתיב חסר הניקוד של האקדמיה. להשרשת הדבר מוסיפה תוכנת ההגהות של וורד המסמנת באדום כל הופעה של "אמא". כללי הכתיב חסר הניקוד בדרך כלל מצוינים, אבל משהו ב"אימא" מעצבן רבים ולכן ההנחיה נקלטה באופן חלקי ביותר.
ב"מבחן גוגל", למשל, על כל הופעה אחת של "אימא" יש 12 הופעות של "אמא". הישראלים מעדיפים גם את "אשה" על פני הצורה התקנית "אישה".
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך"// מילות השבוע ב"הזירה הלשונית", מוספשבת של "מעריב": רוטציה, גוש, העם.
נא להמתין לטעינת התגובות
