הזוג השורד: מעיין יצאה קורבן
הליצנית החייכנית של בארו זכתה ללינץ' במועצת השבט של אתמול. הצלע הנשית חושבת שמדובר באקט גאוני מצדו של אופיר, בעוד הצד הגברי מכנה את המעשה וולגרי ומיותר. הזוג חושב שמדובר בתסריט שלקוח מ"הסנדק", או לפחות מאיזה סרט טורקי
הפעם התסריט היה אכזרי יותר, מעין "הסנדק" פוגש את "דוסון קריק". מעיין נפלה קורבן למשחקי המחשבה של האדם הכי חכם בשבט, אופיר, שביים את המהלך בכישרון שלא היה מבייש את וודי אלן. מהסיפור המופרך שסיפר לאיגור, ועד הפעלת הניצבים, להלן מיכל.
מועצת השבט הייתה הקליימקס של הסרט, הנקודה בה הגיבור שובר את הכללים ומחפש תוכחה, כזו שתשנה את המצב לטובתו. למעיין זה לא עבד, אפילו המונולוג שהזכיר את חפירות גיבורי סדרת הנעורים ההיא, ודמעות התנין סטייל ג'ואי פוטר, לא עזרו לה. המהלך שהוביל אופיר, כמו גם נאום ההשמצה הנבזי שלו, סימנו את גאונותו הטקטית ושיקפו עד כמה חבריו לשבט חיים בסרט, או בסדרת נעורים משנות התשעים, תלוי מה כוס התה שלך.
בן: אני לא יודע באיזה סרט את חיה, אבל כשאני צפיתי בבכי התמרורים של מעיין, לא חשבתי על וודי אלן. בטח לא על מרלון ברנדו או אפילו לא על ראש של סוס במיטה. מועצת השבט היתה בשבילי מקסימום סרט טורקי סוחט דמעות שהוזז מהמשבצת של יום שישי. פתאום הרגשתי געגוע לקניבה ולדרך בה הם מדיחים את המועמדים. שם זה תמיד נעשה בחצי חיוך ונותן לך תחושה שאתה נמצא בסרט בורקס מוצלח במיוחד של יהודה ברקן.
אבל מספיק עם המסך הגדול – חזרה למסך הקטן. אינני יודע מדוע זזתי בחוסר נוחות מול המסך בשלב ההדחה של הפרק. מצד אחד היה נורא משעמם. פסק הדין שדן את לפידה של מעיין לכיבוי ניתן כבר בשלב "בפרקים הקודמים" בעשר הדקות הראשונות של התוכנית, כשהראו את כל ההיסטוריה שלה באי. כל השאר היה בבחינת 60 דקות נורא ארוכות של פרידה בהם קיבלנו הרעלת מעיין.
מהצד השני לא יכולתי שלא לחוש בחילה עמוקה, כשהליצנית החמודה זכתה ללינץ' אכזרי מידיו של אופיר, רק כדי שהאחרון יוכל להשלים את תדמית הדן-מנו שלו. הבעיה היא שההבדל בין השניים פשוט תהומי. אמנם מדובר בעורכי דין עם קודקודים מחודדים, אבל בעוד דן עשה את הדברים בצורה שרמנטית, אופיר סתם התנהג בצורה וולגרית שלא לצורך, והוכיח שאולי טמון זרע של רע בליבו ללא שום קשר למשחק. כפרת עוונות אפשרית? תשלום הוצאות פסיכולוג למעיין.
נועה: אם תרשה לי להמשיך במטאפורת התסריט, הרי שגם מעשי שבט בארו במשימה, או יותר נכון, מעשיהם של איגור את עידן את דיוה, כאילו הועתקו מאותו התסריט הקניבאי של משימת המוט המעופף מלפני שבוע, זו שקברה את המג"בניק. גם כאן התגבשה לה מזימה לגנוב את החסינות לקורבן וגם כאן המשחק היה דרמטי מדי וחשוף כמו התחתונים של יואב והביקיני של מירית.
מעיין נכשלה במשימה ובכך סימנה את עצמה באופן סופי כמי שתודח בסוף הפרק. על אף הצער על לכתה של הליצנית, הייתי מצפה ממנה לקצת יותר תעוזה, הייתי מצפה שתפתח את הפה, תשקר קצת לאיגור ולדיוה ואם זה לא עוזר תזעק אל השמיים הגשומים - "הנה הם, השניים האלה, זו עם השפתיים המשורבבות וההוא עם השכל (לא, לא יואב), והם עובדים על כולכם ובגדול!".
בן: אם תרשי לי לצטט את דבר חוכמתו של בשבקין, אכן נעשתה על מעיין עמלה של החיים במשימת החסינות. אבל עם כל הכבוד להעתקת האסטרטגיה של שבט בארו, הבעיה שלי בתחרות על השרשרת לא היתה הברוטאליות המכאיבה בה סידרו את מעיין, אלא עריכת הקטע הלוקה בחסר.
במקום ליצור יותר דרמה או להביא זוויות שונות של אותה אסטרטגיה, בחרו להפוך את משימת החסינות לסרט דוקומנטרי אוטוביוגרפי קצר ומשעמם של נשיונל ג'יאוגרפיק בהנחיית מעיין. במשך כרבע שעה קיבלנו מכל זווית אפשרית את תחושותיה והרגשתה כשהיתה תלויה על הקורה. איך כאבו לה הידיים, כמה נרדמו לה
כן. הליצנית לא מכירה מטאפורות אחרות חוץ מאלו של עולם החיות. בסוף היא שמעה בעצתו של עודד מנשה והרימה ידיים. אם היו נותנים לה עוד דקה לדבר היא בטח היתה אומרת שהיא מרגישה כמו תרנגול שקיצצו לו את הכנפיים רגע לפני שהנשר נוחת.
הערה אחרונה: נראה לי שאת היחידה ששמה לב ליואב בפרק הזה. המשפטן הלונדוני תפס את הנישה הפרוצה של סיוון ועשה כמו דג במשך כל הפרק. אפילו במועצת השבט הוא נמנע מלתרום מבינתו המעוטה, והסתפק במבטי הילד הנבוך. שתיקה באמת שווה זהב.
נועה: יואב שווה זהב.
נועה: לא נעים לי, אבל איזו מפחידה דיוה. מה היא רצתה מהילד המסכן הזה, איתי קוראים לו, לא? ממש כמו באותה סיטואציית דיג עם עידן, גם הפעם התנגן בראשי אותו שיר קלאסי של סיימון וגרפונקל, והסיפור על מיסס רובינסון הוקרן מול עיניי. מה מסתתר מאחורי הרצון הזה לחבק, לישון כריות ולהטיל את צילה המאיים על כל נער תמים שחולף על החול החם מול העיניים שלה? האם זו חרמנות או סתם געגוע למגע? בכל מקרה, אני מציעה לה לצלול לעומק הים לאיזו מקלחת קרה.
ואיתי? נתנו לו משימה שהיא כולה מתנה. המתנה/המטרה: לייצב את עצמו כבשבקין החדש. אבל איתי, למרות סיפורי הצבא, חיבתו לרובים והצהרות כמו "רובה זה הסביבה הטבעית שלי, זה אני", לא מתקרב לקרסוליו של המג"בניק המודח. הקניבאי הזה כל כך משעמם, עד כי חשבתי להתקשר לאופיר ולארגן מזימה כדי להדיח את המלהק של "הישרדות". תינוק הבמבה החיוור הזה גרם לי להעדיף איזו יציאה צבעונית של אריק חברך הטוב (ואויב העם) ואפילו תובנה אינטילגנטית של יואב, על כל משפט שהוציא מפיו.
בן: אינני יודע מה גורם ליצריה של דיוה להתגבר בשעה שהיא עוברת ליד כל עולל תמים שסיים שירות צבאי (איזה חיוך היא דפקה בסיום משימת החסינות). לו הייתי חלק מההפקה, הייתי שוקל ברצינות להעניק במשימת הפרס הבאה חבילת סודה לשתייה ודואג לניצחון של בארו. הבנקאית מכפר ויתקין אולי רוצה להיות דומה למיסיס רובינסון, אבל חסרה את הקלאס של אן בנקרופט וגם לא מתקרבת למיסיס סטיפלר מאמריקן פאי, בנסיונה הנואש להיות ה-MILF של הישרדות.
אני רק מרחם על איתי. אמנם הוא היה ביחידה מובחרת, אבל גם טובי המוחות הצבאיים - אלו שהזהירו אותו ממחבלים צמאי דם - בוודאי לא לימדו אותו תורת לחימה יעילה מול נשים במשבר אמצע החיים. אריק טען שדיוה פסיכוטית, אני לא באמת מעוניין לעמוד על טיבה של הבנקאית, אבל רק רוצה להזכיר שאריק הוא בכל זאת רופא מוסמך עם תעודות.
נועה: כבארואית מוצהרת, חייכתי מאוזן לאוזן כששלישיית שוקולד-מנטה-מסטיק של קניבה הפגינה עצלנות יתר וגרמה לגברים ולאריק לשחק ב"עקרות בית נואשות". אנסטסיה, נטע-לי ואפרת מעוררות בי זעם אבל גם חיוך, אני מודה, כשהן מוכיחות גירל-פאואר מהו.
העצמה נשית? קבל! הפרעות אכילה בשידור חי (נטע-לי והסרטנים) - קבל גם כן! והבנים של קניבה, איזו התקפלות, אילו ויתורים, איזה שעמום! חיכיתי שאריק ינענע את אנסטסיה, שגיא ילחש בעדינות - "נטע-לי, תזיזי את הטוסיק!" ושאיתי יחנוק את אפרת עם הכרית, אבל זה לא קרה, וקיבלנו עוד רגע חיוור של השבט האדום. איזה מזל שערוץ 10 עומד לערבב את הקלפים.
בן: לא הרבה זמן מסך קיבל אתמול שבט קניבה, וזו אולי הבעיה הכי גדולה של פרקי הדחה שנוטים להתרכז בשבט המפסיד. למרות זאת, חמש דקות בחברתם של אריק וחבריו היתה עדיפה כמעט על פרק שלם עם בארו.
הבעיה הקשה בשבט החרופ היא שגם כשהם מנסים ליצור דרמה היא נראית תמיד אותו דבר. הנה המתכון לכל מי שרוצה לרשום: לוקחים איגור אחד - מערבבים עם קצת מיכל - מתבלים באופיר ומפזרים את דיווה מלמעלה. בסוף דרך אגב אף אחד מהארבעה לא מוצא את עצמו מחוץ לקערה.
בשבוע הבא השפים מערוץ 10 מתכננים לבחוש לנו הכל מחדש. הפעם כנראה בתזמון נכון, כיוון ששני השבטים כבר הגיעו לרוויה מסויימת. הפרומו כבר גילה שאפרת מזילה ריר...סליחה דמעה, בעקבות איחודה מחדש עם עידן. אם נזכה בחסד עליון לקבל גם את דיווה ואריק באותו שבט - דיינו.
גיא זוארץ קימץ שוב ואמר "חברים" רק 10 פעמים, אך רבותיי, יש חידוש: נספרו 2 "רבותיי".
1. "מה שאני רואה זה חולדה שנתפסה באמצע הספינה" - (איגור במטאפורה לא ממש ברורה על מעיין, בין הפותרים יוגרל סט אגוזי קוקוס מהודר)
2. "נטע לי פחות באה ממקום של עשייה. אם צריך להביא קרשים, היא תביא עלים ירוקים" - (אפרת מסבירה בלשון דיפלומטית את התרומה של הבלונדינית לקניבה)
3. "אני נערת השלום והוא ילד המלחמות" - (דיווה באווירת סיקסטיז פותחת בקמפיין הסברה על ההפסד לאיתי)
4. "אם אני לא לוקח את המשימה זה הפדיחה הכי גדולה של חייל בצבא הישראלי אי פעם" (איתי מאיים לערער את כח ההרתעה של צה"ל)
5. "דיווה נכנסה בלהקה של זאבים ואי אפשר לגעת בה. מי שירצה לגעת בה יקבל ביס" (אחרי אריות וחולדות, עידן נותן מחווה גם לקויוטי)
נא להמתין לטעינת התגובות
