ראשי » תרבות » קולנוע

ריקוד אחרון ופרידה? סווייזי עוד כאן

את השנה האחרונה העביר פטריק סווייזי במלחמת הישרדות מול הסרטן שתקף אותו בלבלב והתפשט לכבד. למרות המחלה, הוא כיכב בסדרת אקשן חדשה. בראיון שישודר ביום רביעי בערוץ הבריאות, הוא מספר לברברה וולטרס על הגוף שבגד, על הגיהנום של הכימותרפיה, ואיך הוא מרגיש בכל פעם שאיזה עיתון מכריז שהוא הולך למות

לפטריק סווייזי יש הרבה תוכניות לעתיד. לפני כמה ימים הוא הודיע שהוא מתכוון לכתוב ביוגרפיה עם אשתו ליסה ניימי. בנוסף בישר שהוא מתכנן לשוב לעונה שנייה של "החיה", סדרת הפעולה בכיכובו, שעלתה השנה בארצות הברית. ולכל אלה שמיהרו להספיד אותו הוא הודיע שהשמועות על מותו המתקרב הופיעו מוקדם מדי. הוא עדיין כאן.

השמועות האלה הופיעו בעקבות האשפוז האחרון שלו, בג9 בינואר, בגלל דלקת ריאות קשה שנג גרמה כתוצאה מהטיפול הכימותרפי האגרסיבי שהוא מקבל. סווייזי (56) אובחן בינואר 2008 כסובל מסרטן בלבלב, אחד מסוגי הסרטן הקשים שיש. הוא עבר כימותרפיה והקרנות, ובהצהרות הראשונות ששחררו אמרו רופאיו שהם "אופטימיים".

אבל במאי 2008 דיווחו הצהובונים שהוא עבר ניתוח שבו הוסר חלק גדול מהקיבה שלו, ושהסרטן התפשט לכבד. סווייזי הכחיש בתחילה, אבל בראיון שהעניק לברברה וולטרס בתחילת ינואר השנה, הוא אישר ש"התגלה גידול קטנטן" בכבד שלו.

בראיון, שישודר ביום רביעי הקרוב בערוץ הבריאות (22:00), מקפיד סווייזי להעביר מסרים של אופטימיות, מזכיר לכולם שהוא אותו קאובוי מטקסס שתמיד היה. אבל יחד עם זאת הוא נשמע מפוכח, יודע היטב שהעובדה שהוא מחזיק מעמד כבר שנה עם הסרטן נחשבת לנס רפואי.

"אני מקווה לשרוד עוד חמש שנים. שנתיים נראות לי סבירות. איש לא האמין שאשרוד 13 פרקים בסדרה, והצלחתי, כך שאני מסוגל להרבה. אני רוצה להישאר בחיים עד שימצאו תרופה. פירוש הדבר שעליי לעבוד קשה מאוד. המחלה קשה מאוד ואין תרופה בשבילה".

סווייזי השתתף עד היום בעשרות סרטים, אבל הוא זכור במיוחד בזכות שניים מהם: "ריקוד מושחת", שבו חיזר, בסיוע הרבה תנועות אגן, אחרי ג'ניפר גריי במהלך חופשת קיץ בהרי הקטסקיל; ו"רוח רפאים", שבו הוא מגלם גבר שנרצח אבל רוחו נשארת בעולם בזכות אהבתו לדמי מור.

אהבת חייו האמיתית של סווייזי היא אשתו, ליסה, שלה הוא נשוי כבר 33 שנים. ליסה, שלוקחת חלק פעיל בראיון, נדרשת להפגין כוחות נפש גדולים לא פחות מאלה של בעלה. סווייזי מודה שבלעדיה הוא לא יודע איך היה שורד את השנה האחרונה.

פטריק, זה הראיון הטלוויזיוני הראשון שלך מאז שחלית.
"אין לי מושג מה להגיד, בייחוד עכשיו. כבר אין לי סבלנות לשטויות, לא מצדי ולא מצד אף אחד אחר. זה מה שהפחיד אותי בנוגע לראיון הזה. ידעתי שאוכל לדבר איתך, לפחות, בכנות, את מבינה? אני מפחד מאוד, קורים לי הרבה דברים. כן, אני מפחד. כן, אני כועס. כן, אני שואל: 'למה אני?'".

המאבק של סווייזי בסרטן התחיל בסוף השנה שעברה. כשחגג את ערב ראש השנה עם אשתו, ליסה, הרגיש פטריק שמשהו מאוד לא בסדר. "ניסיתי לשתות שמפניה, וזה הרגיש כמו חומצה על פצע פתוח", הוא מספר. "לאחר מכן, בעיות העיכול שלי הפכו לאיומות ובלתי פוסקות. פתאום התחלתי להבין שאני מרזה".

כמה ירדת במשקל?
"ירדתי כעשרה קילו בלי למצמץ. כשהסתכלתי במראה מתחתי את העפעף וראיתי שהעיניים צהובות ושחליתי בצהבת, ואז הבנתי שמשהו לא בסדר. אבל מה, לצהבת - כשהעיניים והעור הופכים לצהובים, ולבעיות בעיכול - יכולות להיות סיבות רבות. אז גילינו שיש גידול, כן, זה גידול. כן, והוא ממאיר. יש גידול נוסף. קטן, אמנם, גידול קטנטן בכבד".

קשה מאוד לאבחן סרטן בלבלב. רק לאחר סדרת בדיקות שארכו כמה ימים, הצליחו הרופאים של סווייזי להגיע לאבחנה מדויקת. ליסה היתה צריכה לבשר לבעלה את החדשות.

אני רוצה שנחזור ליום הנורא הזה, ליסה, שבו שמעת על האבחנה של פטריק. על מה חשבת כששמעת שמדובר בסרטן בלבלב?
"זה היה סוריאליסטי מאוד. הם היו בטוחים ב-99 אחוז. ידעתי שהוא קצת מטושטש מהבדיקות ויכולתי להגיד לו כבר אז, ואז אמרתי:'עדיף שלא יידע מזה בשעות הקרובות, כיוון שאחרי שיידע את זה, לא תהיה דרך חזרה'. חיכיתי לבוקר שלמחרת כדי לספר לו על כך".

מה אמרת?
"ידעתי שזה רציני מאוד. כשהוא היה שומע שלמישהו יש סרטן בלבלב, מבחינתו זה אמר שגורלו נחרץ. היה קשה מאוד להתמודד עם הידיעה הזו. ואז התחלנו לחקור קצת והבנו שהמצב לא טוב, זה לא טוב".

מיד בהתחלה התברר לסווייזי שחוץ מהסרטן, הוא צריך להתמודד גם עם הכותרות הצעקניות של הטבלואידים, שבישרו שהוא גוסס. האשפוז

האחרון שלו,ב-9 בינואר, בגלל דלקת ריאות, רק הגביר את השמועות על מותו המתקרב. כשהשתחרר לאחר שבוע, הוא נאלץ לפרסם הצהרה שהכחישה פרסומים לפיהם הוא כבר נפרד מבני משפחתו. בין היתר נטען שליסה התקשרה לאחיו, דוני, והזעיקה אותו לבוא לשיקגו-שם התגוררו בני הזוג לרגל צילומי "החיה" - כי הגיע הזמן להיפרד.

זה מרתיח אותך? אתה מנסה להילחם בזה, והמשפחה קוראת בעיתון שאתה מחוסל, גוסס, שנותרו חמישה שבועות, חודש.
"יש לי את הכוח והרצון להגיד,'לעזאזל אתכם. תראו אותי, תראו מה אני מסוגל לעשות'. לא הגבתי להם במשך כל השנים. לא היתה לי בעיה איתם, אבל כשהם מתחילים לפגוע באנשים שאני אוהב וכשהם מתחילים לפגוע במשפחה שלי... הרי התקווה שברירית מאוד בחייו של כל אחד, והאנשים שאני אוהב לא צריכים שיגזלו מהם את התקווה שלהם, כשזה לא מוצדק ולא נכון.

"ניהלתי אורח חיים פרוע. אני אומר זה זמן רב שאני חי על זמן שאול מאז גיל 30. היו לי 159 נשמות, אבל אני מתכוון להמשיך כך. כשאני חושב על האפשרויות שלי, אני נזכר באמרה:'או שתתעסק בלחיות או שתתעסק בלמות'".

אתה מדמיין אויב שבו אתה נלחם?
"אני מדויק ומפורש מאוד כשאני שוכב על מרבד באמבטיה, מקופל, ואומר:'בן זונה, אתה לא תנצח אותי. אתה לא תנצח אותי'. אני לא מנצח במאבק בסרטן. הניצחון מבחינתי הוא זה שאני לא מוותר. לא משנה מה ייפול עליי, אני לא מוותר. אני אתמודד עם זה ואמשיך הלאה. יש לנו אמצעים עתיקים כדי להתמודד מול הסרטן. נלחמים במפלצת באמצעות רעל. כמה רעל הגוף שלי מסוגל לספוג? כמה אפשר לתפקד איתו?".

הרעל הוא הכימותרפיה שעברת?
"כן. ללא הפסקה".

פעם תיארת את זה כ"גיהנום על גלגלים". זה היה קשה כל כך?
"כן. אחד הדברים שזה גורם להם הוא דלקת המעי הגס ומעיים נפוחים. מה שרוב האנשים לא מבינים זה שלא הסרטן הוא שמנסה להרוג אותך, אלא מערכת העיכול. כל מה שמסביב לסרטן". לא איבדת אף שערה. "לא, היה לי מזל, במקרה הזה".

אתה מנסה שיטות טיפול הוליסטיות או אלטרנטיביות, חוץ מהכימותרפיה?
"כן. אני משתמש בצמחי מרפא סיניים שמחזקים את המערכת החיסונית, אבל לא הרבה. אחת העצות החשובות ביותר שקיבלתי היא לזכור שכשמספקים לגוף את מה שהוא דורש, מספקים את התיאבון שלא יודע שובעה של הסרטן. כן, כן. מה שיכול לחזק אותך יכול לחזק גם את הסרטן".

כל הדלק שלך יישרף על הסרטן?
"צריך להיזהר מאוד עם התזונה. אי אפשר להקפיד על סוגי תזונה טבעיים". אתה לא עושה זאת? "לא, את צוחקת? את זה לא אעשה, לא ארדוף אחרי ההישרדות. אם אבזבז זמן בלרדוף אחרי האפשרות להישאר בחיים, לא אצליח לחיות. אני רוצה לחיות. אם לאנשים יש תרופה, כמו שהרבה נשבעים לי שיש להם, יקרה אחד משני דברים-או שיהיו עשירים מאוד או שיהיו מפורסמים מאוד. אם לא, שישתקו".

סווייזי לא יכול היה לעבור ניתוח כדי להסיר את הגידול, כיוון שהוא התפשט לכבד. קשה מאוד לראות את גודל הסרטן שלו כיוון שהלבלב נמצא עמוק בבטן, בין הקיבה לעמוד השדרה. ד"ר ג'ון צ'בו מבית החולים קולומביה פרסבטריאן בניו יורק, אחד מחוקרי סרטן הלבלב המובילים בארצות הברית, קורא לו "הרוצח השקט", כיוון שכמעט אין לו תסמינים.

אחת הבעיות היא שלרוב מאבחנים אותו מאוחר מדי. 50 אחוז מהאבחונים נעשים אחרי שהסרטן התפשט לאיברים אחרים, כשכמעט אין סיכוי לרפא אותו באמצעים הקיימים. ברוב הפעמים אין לנו מושג מה גרם לסרטן, אבל אנחנו יודעים שעישון מגביר מאוד את הסיכוי לחלות בסרטן הלבלב. פטריק סוויזי מעשן זה עשרות שנים.

פטריק, עדיין מעשן?
"הפחתתי מאוד. הייתי מהמטומטמים שהתחילו בימי 'המרלבורו מן', כשזה היה מגניב. אני קאובוי, אבל אני אגיד לך מה, אני ארצה בקנאות נגד עישון בפני ילדים. זו הסיבה שמעולם לא עישנתי ליד ילדים. בחיים שלי".

העישון גורם לסרטן הלבלב.
"בהחלט".

אתה חושב שהעישון גרם לסרטן שלך?
"אני לא יודע. אני מוכן להגיד שקרוב לוודאי שהעישון קשור לסרטן הלבלב שלי".

אבל אתה ממשיך לעשן?
"בהחלט".

מדוע?
"יש לי סדרי עדיפויות. אני מתמודד עם כל מאבק בעתו, בסדר שבו הוא מאיים על חיי. אם אפסיק לעשן עכשיו, זה יעצור משהו, ישנה משהו? לא. כשנראה שאחיה יותר מחמש דקות, אזרוק את הסיגריות לעזאזל".

למרות המחלה, סווייזי הרגיש שעליו לחזור לשחק. שהדרך הטובה ביותר להילחם במפלצת היא לעשות את מה שהוא אוהב. אבל סוויזי היה צריך קודם לשכנע את המפיקים שהוא מסוגל להתמודד עם מה שעלול להיות תפקידו האחרון בזמן שהוא מתמודד עם המחלה.

לקראת סוף 2007 סווייזי המתין שערוץ הטלוויזיה A&E יזמין עונה שלמה של "החיה". לדעתו , פרק הפיילוט היה אחת מההופעות הטובות בקריירה שלו. מבחינתו, התפקיד הגיע בזמן המתאים ביותר. "נראה שהדמות התאימה לנפש שלי. צ'רלס ברקר הזה, הבחור שמפר את הכללים ונלחם ללא הפסקה".

ואז הגיעו החדשות הטובות-הערוץ קיבל את הסדרה. פטריק נאלץ לספר למפיקים על הסרטן. הם התקשרו לנשיא הרשת, בוב דה ביטטו. "אמרו לנו שפטריק אובחן בסרטן הלבלב. זה הוציא לנו את הרוח מהמפרשים. שמענו שפטריק אמר:'אל תבטלו אותי. חיכיתי כל הקריירה שלי לתפקיד הזה. אני אנצח את זה. אל תוותרו עליי'. מה יכולתי לעשות?".

במקום ללהק שחקן אחר, דה ביטטו החליט לחכות ולראות איך סווייזי יגיב לטיפול הכימותרפי. הסיכויים לא היו מזהירים. אבל סווייזי הגיב היטב לטיפול, והמפיקים החליטו להמר שהוא ישרוד את חודשי ההפקה בשיקגו. "כולנו חשבנו שלמרות השיקולים העסקיים של תעשיית הבידור, זה היה הדבר הנכון לעשות", אומר דה ביטטו.

"הם יכלו להגיד:'פטריק, לא נעים לנו, אבל אנו לא מעוניינים. להתראות'. הם לא עשו זאת. והיתה להם זכות מלאה לזה", אומר סווייזי. "האמון שלי במין האנושי החזיר עוד קצת ממני לחיים. רק המחשבה על כך שעסק גדול החליט לעשות את מה שנכון. כולם חשבו שאני משוגע כי האמנתי שאני יכול לעמוד בצילומי סדרת טלוויזיה. מעולם לא הייתי מישהו שבורח מאתגרים".

היתה בעיה בצילומים?
"צילומי התוכנית היו קשים מאוד. אבל מעולם לא התמוטטתי בצילומים. אף אחד לא ראה אותי מתבכיין או נאנח כמו מפסידן עלוב. הייתי עובד על הגישה שלי מדי בוקר. לפעמים, אם הייתי צריך להתחיל בשש, הייתי קם בשלוש בבוקר כדי להכניס את מערכת העיכול לפעולה".

למה הכוונה?
"הסרטן סותם את היציאה מהקיבה. הוא סותם את צינור המרה מהכבד. כשצינור המרה נסתם, כל הרעלנים שבגוף מתחילים להתנקז לתוך הגוף, וזה מקור הצהבת, זו הנקודה שמידרדרים ממנה במהירות".

כך שאתה זקוק לשעות הכנה מדי בוקר?
"כן. לוקחות לי שעות כדי להזיז את המערכות משני הכיוונים, כדי לתפקד, את מבינה? היו בקרים שבהם הייתי מתקפל על המרבד באמבטיה, הייתי בולע צרחות כדי לא להעיר את ליסה. הלכתי לעבודה, נכנסתי למכונית".

ורצת וביצעת את הפעלולים בעצמך. איך הצלחת?
"כמו שתמיד הצלחתי. תמיד מזהירים מכמה שקשה לצלם סדרת טלוויזיה, אבל אי אפשר להתכונן לזה. עבדתי קשה בעבר, אבל אני לא זוכר תקופה שבה לא ישנתי יותר מארבע-חמש שעות בלילה".

אנשים שדיברנו איתם בהפקה אמרו שאי אפשר היה לדעת שאתה חולה, שהיה לך יותר כוח מאשר לשאר.
"היו לי כוחות לימים שלמים, ואני משתמש בהם מדי יום. כשמדובר בכאב, אני יכול להתמודד איתו. אני יכול לתמרן בתוכו. בפרק השלישי היה שלב שבו לא ידעתי אם אצליח לסיים את זה. חשבתי שטעיתי טעות חמורה. זה גרם לי לכעוס על עצמי". 

לא משנה כמה רע הרגיש, סווייזי אומר שסירב לקחת משככי כאבים. "כשמצלמים, אי אפשר לקחת תרופות. אי אפשר לקחת הידרוקודון או וידוקין, או חומרים מטשטשים אחרים כי זה מטשטש את המוח. במשך חמישה חודשים, נעדרתי מהעבודה רק יום וחצי, כי הייתי מצונן".

למה רצית לעשות את זה? למה לא אמרת: "אלך לחווה ואבלה בה את הזמן עם ליסה ועם החיות שלי" במקום לעבור את העניין הזה?
"אם אמות, אני רוצה למות בידיעה שניסיתי להחזיר משהו מעצמי וניסיתי לעשות עם עצמי משהו בעל ערך. זה נותן לי כוחות. זה עוזר לי לקום בבוקר. העבודה שלי היא העיסוק שלי, המורשת שלי. אם נראה לכם שהגעתי עד הנה בזכות הבריאות שלי, אתם מטורפים".

בני הזוג הכירו לפני 36 שנה כשליסה נכנסה לסטודיו לריקוד ביוסטון, טקסס, שניהלה אמו של סווייזי. היא היתה אז בת 16, הוא בן 20. כמוהו, היא הפכה את הריקוד לקריירה. ליסה עמדה לצדו במהלך שעות קשות של כאב נוראי באתר הצילומים, ותמכה בהחלטתו להמשיך בעבודה. היא אפילו ביימה אותו בפרק אחד.

רצית שישתתף בסדרה? לא העדפת שיישאר בחווה ויבלה איתך ועם הסוסים והכלבים?
"רציתי לתמוך במה שיחליט. נדהמתי כשהוא החליט להשתתף בסדרה כי הוא עבר טיפולים, והכל התקדם די לאט. ברגע שהוא הגיע לשיקגו, הוא התמלא במרץ וזה היה מדהים".

אתם ממשיכים לרקוד יחד?
"את יודעת, פה ושם, כן. היינו במטבח בשיקגו ושמעתי מוזיקה חזקה מאוד ואז חווינו רגע מיוחד כזה".

פטריק, בראיון שעשינו בעבר אמרת שאתה מרגיש שאתם נפשות תאומות. שהכרתם בגלגול קודם. "אני לא יודע אם אפשר להיות קרובים כל כך ולהכיר זה את זה כל כך לעומק בלי שזה יהיה ככה. יש כאן גורל וייעוד. לא יודע מה היה קורה לו הייתי בנעליה". ליסה: "היית כועס, כמוני. התגובה הראשונית שלי היתה: 'זה לא הוגן. איך אתה מעז? אתה מוכרח להישאר פה'. ההומור עוזר.

"אנחנו פורקים מתח באמצעות צחוק. מה עוד אפשר לעשות? מוכרחים לצחוק על זה, מבינה? העניין הוא שכולנו גוססים, עוזר לי לפעמים להגיד את זה, כולנו גוססים, זו רק שאלה של מתי". פטריק , מה האישה הזאת בשבילך? "טוב, ברברה, תפסת אותי". אני מחכה לשמוע. "לא נראה לי שאוכל להתמודד עם הסרטן בלעדיה. אין אדם בעולם שאני מכבד יותר ממנה.

"המסע הזה, עד עכשיו, היה מסע שהיא עזרה לי לעבור, בין אם היא הכעיסה אותי ובין אם היא הרגיעה אותי. בין אם היא הרתיחה אותי ובין אם היא עוררה בי השראה. חלק ממני אומר שלא יכולתי לשרוד בלעדיה, אבל כמובן שחלק אחר אומר שכן, אבל לא באותו החן שזה קרה בו".

ליסה, איך את מתמודדת?
"לאט לאט. אני די קשוחה. יש לי הרבה כוח, אבל כמו שחברה אמרה לי פעם: 'את חזקה מאוד, אבל את חלשה בנוגע אליו'. זה נכון. כשגיליתי לראשונה, בכיתי. אמרתי לו: 'לראשונה בחיי, אני מרגישה שאני לא מסוגלת'. איכשהו מצאתי דרך להשלים עם זה".

חשבת על החיים בלעדיו?
"זו שאלה קשה מאוד". קשה מאוד. "אני... רגע, אתעשת רגע". פטריק: "היא תהיה בסדר". ליסה : "ברור שכולנו נמות, במוקדם או במאוחר. אני לא יכולה שלא לתהות איך אצליח לעשות את זה, ואני חושבת שאחליט כשאגיע לשם".

סווייזי מתעקש לא להפוך לסמל הנוכחי של ההתמודדות עם הסרטן. אבל בין אם ירצה בזה ובין אם לא, העקשנות שהוא מפגין במלחמתו במחלה מעוררת השראה בקרב רבים. בשנה האחרונה הוא קיבל אלפי מכתבים מכל העולם שמציעים עצה ועידוד.

"הפגנת האהבה מדהימה אותי ללא הפסקה. המכתבים האלה והאהבה והתמיכה הכנות, שלא תלויות בדבר, החזירו לי את האמון בטבע האנושי. מדהים לאיזה שינוי האהבה יכולה להביא, ואיזה אומץ יכול לנבוע כתוצאה מאהבה". מה שלומך היום? "סרטן הלבלב שמגיע לשלב הרביעי, כמו אצלי, הורג את רוב האנשים תוך חודשים מרגע האבחנה. זה נס, בן אדם. לא יודע למה".

אתה מקבל עכשיו סוג אחר של כימותרפיה?
"עברנו לשיטה אחרת כי בדיקות הדם מצביעות על כך שהסרטן מחכים. הסרטן הזה גמיש מאוד ומסתגל במהירות רבה, ותאמיני לי שהכימותרפיה הזו עדיפה על הקודמת בהרבה". היא כאבה מאוד? "היא גרמה ליותר מדי דלקות במעי הגס ולמעיים דלוקים ונפוחים. זה לא המצב עכשיו. עכשיו אני רגיש מאוד לקור. אם אני שם את היד במקפיא, זה כמו לתקוע אותה בשקע חשמלי. אני בתחילתו של המאבק. אני צופה שיהיה ארוך ומייגע. זה יהיה מאבק שאנצח בו על פי כללים מסוימים".

אילו כללים?
"שמכתיבים שהסרטן לא ייעלם. תדעי לך שהראש, הנשמה והנפש שלי פתוחים לנסים, אני מתפלל הרבה".

יש לך מושג כמה זמן עוד נותר לך לחיות?
"אלוהים. לו הייתי מקשיב לתחזיות ולצהובונים, הייתי מת כבר מזמן. מבחינתי, איכות החיים היא שחשובה. נראה לי שאחזיק מעמד עוד זמן רב, שאציק לאנשים עוד זמן מה. החזקתי מעמד עשרה חודשים, כשהרוב היו מתים כבר מזמן. אני חי מרגע לרגע. אני מבין שאשרוד את הרגע הזה, ואז אשרוד את הרגע ההוא, ואתמודד עם כל מה שיגיע.

"השאלה היא מתי יימאס לי, מתי אחליט שהמאבק לא שווה את איכות החיים. בינתיים, נראה שצפויה לי איכות חיים לאורך זמן. אני מתכוון לבלות עוד זמן רב על גבו של סוס בהרים, ולראות אם אספיק לעשות את כל מה שרציתי לעשות בחיי".

כמו מה?
"כמו לטפח את היער שלי. הוצאנו הרבה כסף על מיטב היערנים בארץ כדי שיעזרו לנו בתכנון של שחזור יער בן 200 שנה, וכמעט הצלחנו בתוך 15 שנה. אם אצליח להשאיר מורשת מסוג כזה, כדוגמה אישית, ואראה איך אפשר לפעול נכון, אהיה מאושר. לכן אתעלם מהשאלה שלך".

אתה מפחד?
"אני לא יודע. אנהג בכנות או בטיפשות אם אגיד 'לא'. מצד שני, ברגע שאני אומר את זה, אני מוכרח להגיד שכן. אין לי מושג מה מחכה לי בצד השני. זה מעמיד את כל אמונותיי במבחן. אני מאמין שזו עובדה מוכחת שעור ועצמות לא יכולים לייצר את הכוחות שדרושים כדי להפעיל את הגוף. מבחינתי, זו ההוכחה הגשמית והמוחשית לקיומה של נשמה, או לכך שיש בכל אחד מאיתנו משהו מיוחד שלא ימות לעולם".

ב"רוח רפאים" נאמר שלא משנה מה יקרה, הנפש נשארת. אתה חושב על זה, לפעמים?
"כן, הרבה מאוד. השורה החשובה ביותר ב'רוח רפאים' היתה כשאמרתי למולי: 'האהבה שבתוכי נשארת איתך'. מה אני אגיד? שורה מוצלחת. זה מה שנשאר, וזה נכון לגבי כולנו. הדבר היחידי שנשאר כשמתים הוא האהבה".

ובכן, לשניכם יש אהבה רבה, ואני לא רוצה להיות דביקה, אבל אתם זוג לתפארת. אני מקווה שיישאר לכם עוד זמן רב כדי לרקוד יחד. אתה יודע מה, פטריק? אחזור בעוד כמה שנים ונערוך ראיון נוסף. בסדר?
"אני מצפה לזה בקוצר רוח".

גם אני.
"קבענו. אני אגיע".

נהדר.
"או שלא. אני אוהב אותך, גברת".

אני אוהבת אותך, יקירי.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...