ראשי » תרבות » מוזיקה

מג'יק ג'ונסונס: על האלבום של אנטוני והג'ונסונס

האלבום החדש של אנטוני והג'ונסונס לא נמצא בשדה הרגיל של המוזיקה. צריך לנגן אותו במוזיאונים ובחנויות ספרים, ולצרוך בזהירות. זה שווה

הרגע הנפלא ביותר באלבום האחרון של מריאן פייתפול מגיע כשאנטוני הגרטי בא להתארח. זה קורה בביצוע מלא נשמה, משוחרר ומרטיט ל"Ooh Baby Baby" של סמוקי רובינסון. הרגע המרעיד ביותר בסרט/ההופעה/מחווה ללאונרד כהן, "אני האיש שלך", הוא כשאותו אנטוני מתייצב מול המיקרופון כדי לרעוד את "אם יהיה זה רצונך".

ובאלבום האחרון של ביורק, "וולטה", יש שני רגעים מוצלחים ביותר, שתי הפעמים שבהן מצרף אנטוני את קולו לזה של האיסלנדית. אנטוני זה מפזר את נוכחותו הקולית יוצאת הדופן במקומות שונים, בוזק אבק פיות מוזר על אחרים, וכמו באגדות - מתרחש לו קסם.

כי הקול של אנטוני הוא הכול. מעטים הם הקולות הנדירים כל כך בעולם. הקול של אנטוני הגרטי הוא כלי נגינה לכל דבר. סליחה על הקלישאה האיומה, אבל זהו קול הנשמה - השסועה, המבוהלת, הרועדת, המבקשת נחמה.

"The Crying Light" הוא אלבום האולפן השלישי של אנטוני הגרטי ולהקתו, הג'ונסונס, וקדמו לו "I Am a Bird Now" מ- 2005 ו"אנטוני והג'ונסונס" משנת 2000. מדובר במעין אופרה לאדם אחד, פופ בארוקי שנושק למינימליזם מעודן, על גבול הניסיוני, ולגמרי לא נמצא בשדה הרגיל של המוזיקה. אלה שירים שצריכים לבצע במוזיאונים, בגלריות לאמנות, בחנויות ספרים באמצע הלילה.

לא במקרה נבחרה דמותו של קזואו אונו, רקדן ושחקן בוטו מיפן, לעטיפת האלבום הזה. יש משהו יפני מאוד במינימליזם המעוצב והמוקפד של השירים, במשחק שבין השחור ללבן, בין החושך לאור. הצילום, אגב, הוא מ-1977, "ואני אוהב את התמונה, כי היא מזכירה לי את אחד המופעים המהפנטים שראיתי בחיי", סיפר הגרטי. "קזואו אונו על הבמה, נכנס ויוצא לתוך מעגל של אור".

הגרטי בן ה-38 נולד בסאסקס, אנגליה, להורים אנגלים-אירים. הוא היה בן שש כשהמשפחה היגרה להולנד והיה בן עשר כשנחתו בקליפורניה, שם העביר את גיל ההתבגרות. הוא למד נגינה בפסנתר ותזמור, אבל ברגע שהגיע לניו יורק ב-1990 התברר לו שאנשים יהיו מוכנים לשלם בשביל הקול הזה שלו, הרועד כמו מיתר קרוע בחדר שחלונותיו קרועים אל החוץ ורוח פרצים חודרת פנימה.

כבר מ"עיניה הן מתחת לאדמה", שפותח את האלבום, אנטוני מכניס אותנו אל תוך עולמו הסגור,

שבו המוזר הוא הנשגב. The Sun" "Daylight and הוא נקודת משען נוספת לשם הבנת הווירטואוז הקולי בעל המיניות המעורפלת והאישיות החמקמקה. השיר השמיני, "Aeon", הוא כבר סוג של מיני יצירה, שנעה בין סערה רגשית לקרירות, ממש כמו ש"Dust and Water" מעביר את המתח שבין תחושה רומנטית עזה לבין ניכור.

המראה האנדרוגני המוזר שלו והיבבה המושלמת שהוא מפיק מהגוף השמן, ספק נשי ספק גברי, מתיישרים היטב עם התכנים שהוא בוחר לייצג באמנות שלו. המתח הקבוע שבין נשיות לבין גבריות, בין האש לקיפאון, בין אפלה גמורה לאור בוהק, מסנוור.

אנטוני הגרטי הוא אמן מודרני חשוב, כי יותר מכול הוא מביא אל הקהל שלו את תחושת הכאוס השולטת כרגע בעולם, וזהותו המינית הלא ברורה היא חלק ממערך המסרים הזה. האלבום השלישי של אנטוני והג'ונסונס נעשה בהקפדה זהירה וכך גם צריך לצרוך אותו. בעוצמה ובזהירות.

אנטוני והג'ונסונס "The Crying Light"

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...