המאבק על 88 FM
היומיים הראשונים של מתכונת השידורים החדשה בתחנה מלמדים על ריכוך תכנים ופזילה למיינסטרים. מאבק המאזינים, שנותר עקב המצב הבטחוני ברובו באינטרנט, לא הצליח למנוע מבריטני ספירס להשתחל לרצועות השידור המרכזיות. האם זה הזמן למנף אותו?
היומיים הראשונים של השידורים המעודכנים מעוררים חרדה בקרב המאזינים הוותיקים. המילים "גלגל"צ" ו"פלייליסט" שמרחפות כבר שבועות מספר מעל גלי האתר, נשמעות מאיימות וקרובות יותר מתמיד. התכנים המוזיקליים מרוככים ובנאליים יותר; ובריטני ספירס, שנתפסה בקלקלתה מתנגנת בשעות הבוקר, מוכיחה שהשינוי אכן מעצב מגמה שפונה לקהל רחב ופופוליסטי יותר.
עקב המצב הבטחוני הרגיש, מאבק המאזינים מתהלך, עד כמה שיכול, בין הטיפות, ובאופן טבעי ניכר במלוא עוצמתו ברשת. מעבר לפעילות בפורום המאזינים ומשמר 88, הצטרפו למאבק בשבוע האחרון גם בלוגי מוזיקה שדיווחו על השינויים הצפויים וקראו להתנגד להם בכל תוקף. בלוג המוזיקה הפעיל ביותר בנושא הוא הבלוג של תומר לוין, "מר לוויתן".
לוין הזהיר מפני התדרדרות התחנה עוד כשסולקו תכני הבלוז ממנה לראשונה לפני כשלושה חודשים, במהלכם הוא פועל במלוא המרץ להביא את מהות הגזירה לידיעת הרבים, אם בפרסום טקסטים המנתחים את ההתרחשויות ואם בפניות עצמאיות למנהלי התחנה וקול ישראל. בעקבות היחס המזלזל לבלוז בתחנה, הוא גם לוקח חלק בארגון קבוצה עצמאית ופתוחה לכל שמטרתה הקמת מועדון לחובבי בלוז בארץ.
אל הפגיעה בתחנת הרדיו האהובה עליו מתייחס לוין כפגיעה ממשית בתרבות ואמנות בישראל, תוצאה של הסקת מסקנות שגויות בקול ישראל והגדרת יעדים לא נכונה: לדבריו, יעדי התחנה אינם איכותיים ומאיימים על עצם קיומה כתחנה שנותנת מענה לכשלים ברדיו ובתרבות הישראלית כולה.
אז מה בעצם הבעייה המיידית שעומדת כרגע בפני התחנה? לוין מסביר שמבחינתו ומבחינת מאזינים רבים "כל הסימפטומים שאנחנו רואים, קרי, השינויים וההצעות ההזויות סביב התחנה לאורך השנים, נובעים מבעיה אחת שהיא חוסר אכיפה של גורמים במדינה כלפי הללו שמשנים את ההגדרה של התחנה."
"במקום מושלם, היה צריך לבוא שוטר, להיכנס למשרדים שלהם ולומר להם "חברה, התחנה מוגדרת כמתן מענה לכשלים ואקלקטיות, לא בשביל פופולאריות, סידור ג'ובים, או מה שאתם עושים עכשיו. אם תמשיכו, איאלץ להוציא צו נגד התחנה." אבל בישראל אין מי שיבדוק את הגבולות של מה מותר להם ומה אסור, וכתוצאה מכך הם עושים מה שהם רוצים. כל עוד היה למנהלים טעם טוב, כמו זה של יואב גינאי, זה היה בסדר. ברגע שהמנהלים השולטים הם עם טעם רע, זו התוצאה."
ומה מגדיר טעם טוב?
"השם הטוב של התחנה כתחנת איכות נוצר כתוצאה מהאקלקטיות והמענה על כשלים. כך שמושמעים דברים מגוונים ומעמיקים יותר. דבר נוסף זה איכות השדרים, העובדה שהם בעלי ידע רב ועצם זה שנתנו להם יד חופשית לעצב את התוכנית. רוני ורטהיימר, גל אפלרויט, בועז כהן, טל השילוני, נאווה פסטרנק ועוד. גם עופר נחשון בתחום שלו.
דבר שלישי - שעיקר התחנה הוא המוזיקה. לא הרייטינג, לא הפלייליסט, ולא הפוליטיקה. התחנה מיועדת למוזיקה וזה כשלעצמו מאתגר את העורכים והשדרים להעמיק בתוכן יותר מאשר תחנה שבנויה על מבזקי תנועה וחדשות, והמוזיקה משמשת רק בשביל לסתום חורים בין לבין".
אחת השאלות העשוייה לעלות בנוגע למאבק המאזינים היא שאלת היותו מאבק לגיטימי או שמא עדות חיה לחוסר סובלנות מוזיקלי. לפני כשבוע פירסם ניב הדס, עורך מדור התרבות של אתר וואלה!, מאמר בעד השינויים הקרבים בתחנה.
בין השאר כינה הדס את 88 "תחנת רדיו פרווה", ואת מאזיניה תיאר כ"קהל מעריצים קנאי ופנאטי". עופר נחשון ותכניתו "קופסת הלהיטים" צויינו במאמר כנכס היחיד של התחנה. נראה שפרסום המאמר הביא להחרפת האנטגוניזם כלפי השינויים בתחנה בכלל ועופר נחשון בפרט. אבל האם ההתנגדות
"נחשון הפך להיות בעין הסערה בגלל תחושה של עוול. העניין הוא לא עופר נחשון. 88FM היא תחנה עם ראש פתוח, ואני אומר את זה אחרי שהסתכלתי על ההיסטוריה שלה ובחנתי אותה בדקדוק. היא לא תחנה שאומרת מה טוב ומה רע. מה שכן, בתקופה שבה פוגעים בתחנה, נחשון הוא המרוויח הגדול, כי התוכנית שהוא עתיד לשדר היא התוכנית הנוסטלגית היחידה בשעות הבוקר. התחושה היא של איפה ואיפה, ונשאלת השאלה למה תוכנית כזאת לא עוברת לרצועת הנוסטלגיה של סוף השבוע."
כך שיש לדעתך מקום לתכנית מהסוג הזה?
"בהחלט יש מקום, בזמן שמתאים לתוכנית נוסטלגיה שכזאת, כמו שאר תוכניות הנוסטלגיה, בערב או בסופשבוע, ובמינון ריאלי יותר של שעתיים. היא לא צריכה להיות תקועה באמצע היום, חמש פעמים בשבוע. זה גם חלק ממה שיפיל גם אותה וגם את כל המהלך ההזוי של מנהלי 88FM לחיסול איכות התחנה. גם "קופסת הלהיטים" וגם "מצעדי שנות השמונים" הן תוכניות ראויות בעיני, בזמן, מקום, ומסגרת כמו שאר תכני התחנה, ובלי לפגוע בתכנים אחרים שלה".
הבלוג של המוזיקאית והיוצרת יפעת בן דרור מביא את נקודת המבט של אמנים ומוזיקאים שלא נחשבים כחלק מהזרם המרכזי במוזיקה בארץ. "כמוסיקאית ויוצרת, כמו עוד הרבה אומנים כאן, אני פועלת בתוך גטו", היא כותבת בפוסט שהוקדש לשינויים בתחנה, "תחנות הרדיו וערוצי הטלויזיה מנוהלים ומתנהלים ע"פי תכתיבי רייטינג, ע"י בעלי אינטרסים שאין להם עניין בקידום התרבות בארץ ובשמירה על ערכיה התרבותיים של החברה שלנו, אלא מה שמניע אותם הוא כסף ושוב, כמה שיותר רייטינג. כך נולדו להן תוכניות הריאליטי הרדודות, וכך נולדה לה תרבות האס.אמ.אסים העלובה, ועל ערכיה המפוקפקים מתחנך הדור הבא של ילדינו."
הקהל שבנתה לעצמה התחנה, כך לפי בן דרור, הוא קהל שצמא לאלטרנטיבה תרבותית, ושהערך האומנותי והתרבותי הוא אויר לנשימה עבורו. "בתוך כל ים הרדידות והבינוניות הזו, בתוך כל מגוון תחנות הרדיו הפועלות בשיטה אוליגרכית לגמרי, ומתעלמות מ 80% מהיצירה אשר פועלת כאן, קיימים כמה איים בודדים של שפיות."
גם בלוג המוזיקה "עונג שבת" קורא לפעולה מצד המאזינים ואלו שרואים בהידרדרות התכנים בתחנה שווה ערך להידרדרות תרבותית. השבוע פירסם גיא חג'ג', כותב הבלוג, את לוח השידורים החדש כפי שנוסח על ידי הנהלת התחנה. בהמשך פירסם חג'ג' תיקון רשמי מאת יובל גנור ללוח השידורים, בו הוא מתייחס בין השאר לריענון תכנית הג'אז "שבע שמיניות", השארתה של התכנית "שומעים חיפושיות" ללא פגע ופרישתה של דליה הלר לגמלאות. עצם העובדה שתיקון כזה נשלח מלכתחילה מאת יובל גנור מעידה שהמעקב אחרי המתרחש והתגובות ברשת בכל הנוגע לשינויים בתחנה, מבוצע גם מצד ההנהלה.
קיומה של המחאה בזמן מלחמה לא איפשר לקחת את מאבק המאזינים הלאה. רק לפני כשלוש שנים, עם החלטת וועדת דינור לסגור את התחנה, יצאו מאזינים להפגנה מתוקשרת בכיכר רבין וסייעו בביטול ההחלטה. ימים עדינים אלה, של תקופת רגיעה על כרעי תרנגולת, עשויים להוות הזדמנות למינוף המאבק. כבר היום יצא מייל רשמי מאת משמר 88 הקורא לארגון הפגנה כזו, ונראה שהמאבק מחמם מנועים לקראת השלב הבא.
נא להמתין לטעינת התגובות
