איתן גרין רושם עוד שיא קולנועי
איתן גרין לוקח על עצמו כבר שנים משימה קולנועית ראויה: לתצפת מקרוב על מהותו של האובדן האישי. ב"הכול מתחיל בים" - יצירה כנה, חדה ומורכבת בפשטותה - הוא מביא אותה לשיא
כעת, כשאודי-גיבור הסרט "הכול מתחיל בים"-בן 14, הוא כאילו משקיף ממרחק על חוקיותו האכזרית של המוות, שנוטל עמו הן את החזק שבגברי העיר, והן את הקטנטונת נטולת הנפח כמעט, המצויה בפגייה של ברזילי, בית החולים העירוני.
ואכן ל"הכול מתחיל בים", סרטו העלילתי השישי של איתן גרין, הוצמדה גם כותרת משנה והיא "שלוש תמונות ילדות ומוות". כאילו ממשיכה את הניסיון המצטבר של גרין, לתצפת מקרוב על מהותו של האובדן האישי.
כך היה ב"עד סוף הלילה" וב"אזרח אמריקאי", וכך גם ב"חלומו של הנרי". גיבוריו של גרין יודעים שיש רק חומת מגן אחת מפני המוות - התא המשפחתי, וגם היא רעועה לגמרי, מפורקת לעתים קרובות. בסרטו הארוך הראשון, "לנה", הדבק הקושר בין בני זוג לעולם לא יהיה סמיך דיו כדי להחזיק בחיים את מוסד המשפחה, וב"עד סוף הלילה" החומה הזאת מתפוררת לגמרי.
גיבור הסרט "זולגות הדמעות מעצמן" מתנהל כיתום ערירי, למרות החגורה המשפחתית החובקת אותו, ואצל הדמויות ב"חלומו של הנרי" המושג משפחה מקבל תפניות מעוותות, אכזריות לעתים. לכאורה, הכול בסדר ב"הכול מתחיל בים". אודי ילד מוצלח, לאבא חנות רהיטים מצליחה, ואמא תמיד נמצאת לנחמה. אלא שהכול הוא לא יותר ממצב ארעי, ומתחת לפני השטח האדמה לעד רועדת, מרעידה ומרופפת את החוליות הקושרות זה אל זה את כל איברי המשפחה המושלמת.
בסרטי גרין הקודמים היו אלה אורחים לרגע בדמות רוצח שכיר, התקפת לב או התקף אפילפסיה, שקפצו פנימה אל תוך העלילות כדי לפרק את האחדות המשפחתית הבלתי ניתנת לפירוק. בסרט הנוכחי זהו הרומן המתמיד של הנער אודי עם קוצר הסופה.
"הכול מתחיל בים" בנוי כפסיפס בן שלושה סיפורים, הנעים קדימה בהתאם להתפתחותו הגופנית של אודי הצעיר. על אף שמדובר באפיזודות עלילתיות שכאילו נפרדות זו מזו, הרי שאין כל אפשרות לבדל אחת מהאחרות. אודי וההורים מצויים, כמובן, בכל אפיזודה, ודמויות שכאילו רק חולפות באחד הסיפורים, שבות וצצות במקרים האחרים.
סיפור ראשון: אמא (דורית לב ארי), אבא (יובל סגל), סבא (אריה מוסקונה) ואודי מגיעים לבוקר של כיף בשפת הים. זוהי הטריטוריה המובהקת של טוביה המציל (צחי גראד), ידידם בריא הגוף של הנערים הרכים. הוא הומו, לוחשת אמא לאבא, ולך תדע מה הוא עושה לילדים כשהוא לוקח אותם לסיבוב על החסקה שלו.
אמא נכנסת ראשונה למים, ואחריה טובל אודי (יונתן אלסטר). איכשהו השניים נסחפים במערבולת, ואבא מזנק להצילם. אלא שקשה לסמוך על האב הבלתי מושלם הזה. מפה לשם, נשמט אודי מתוך חבורת המבוגרים ומתחיל לשקוע ולשקוע ולשקוע אל קרקעית הים האכזר. כאן הוא פוגש בראשונה את צל המוות.
סיפור שני: אודי (הפעם בגילומו של רון יגרמן)
סיפור שלישי: לאמא יש בעיות בזמן ההיריון, והיא יולדת פגה זעירה, נטולת מגן. ההורים מצויים בעיקר בפגייה, ולכן אודי הוא בבחינת שליט יחיד בדירה הריקה, שממנה ניתן להשקיף אל בית החולים, שבו מקננת הפגה. אודי מארח בממלכתו הפרטית את חברו בני וגם שתי בנות מהכיתה, אבל העניינים רק הולכים ומסתבכים, והשמים הולכים ומתקדרים.
המאפיין הבולט ביותר של הקולנוען גרין נעוץ בפשטות הטריוויאלית שבה הוא מעלה על הבד את סיפוריו. נטייתו להתעקש על צילום ישיר, תאורה לא מתחכמת, משחק אמין, כאילו "יבש", והוויתור המודע שלו על עודפים בקישוטיות הסצנה הקנו לגרין עמדה משלו בקולנוע הישראלי, שמזכירה בגישתה סרטים צרפתיים מהליגה של אריק רוהמר ופרנסואה טריפו.
פשטות עניינית זו, המלווה בדיאלוגים ארציים, שאינם נוטים להתפייטות, הייתה תמיד סוד כוחו של הקולנוען, שרשם כבר שיאים של איכות ב"עד סוף הלילה" ו"אזרח אמריקאי". מבחינות רבות, "הכול מתחיל בים" מאפיל על הישגיו הקודמים של גרין.
שכן הפעם הוא באמת קילף מהסיפור שלו את השכבות המיותרות, הכאילו קולנועיות, והותיר את גיבוריו כמו עירומים, נטולי הגנה, מול דברו של המוות, או מול תכלית החיים, שהיא סלילת נתיבים עוקפי ומעכבי מוות.
אין חזקים ב"הכול מתחיל בים". כל האבות, ויש לפחות ארבעה כאלה, הצצים במהלך שלוש האפיזודות, כולם נוטים להישבר ברגעי משבר. גם אמא היא לא מה שחושבים. שלא לדבר על טוביה המציל, שלא יכול להציל את עצמו. או אפילו השכן המפחיד ברוך (אשר צרפתי), שעוד ייתפס על חם כשהוא מתייבב כמו איזו נקבה. ואודי מתצפת על כל הגלריה האנושית הזאת, מפנים את החסרונות, לומד להיות שרדן.
נא להמתין לטעינת התגובות
