חזרה לילדות, חזרה לרוקנרול: ערן צור ורם אוריון בהופעה
הופעתם המשותפת של שני היוצרים המיוחדים האלו, החזירה את הקהל אחורה. אל הנעורים של צמח, ערד ועיר הנוער, אז הרוק שלט בארצנו ואלוהים לא היה די.ג'יי
הופיעו בו המכשפות, מוניקה סקס, החברים של נטשה, איפה הילד ועוד להקות אחרות שברובן אינן קיימות עוד. אחת הלהקות שלקחה חלק בפריחה המופלאה ההיא, הייתה כרמלה גרוס ואגנר, שהופיעה אז בסמוך ליציאת אלבומה השני "עיוור בלב ים".
לצופה מהצד האחר של ההיסטוריה, אולי היה הסוף ידוע מראש. חלק מאירוניה דרמטית בה צועד איזה כסיל ללא כל ידיעה אל תוך הבור הפעור לפניו. באותה שנה, התקיים פסטיבל ערד הזכור יותר כ"אסון ערד". חודשים ספורים לאחר מכן נרצח ראש הממשלה.
הרוק פינה עצמו לאלוהים הוא DJ. קנינו פלאפון. התגייסנו לצבא. גם כרמלה גרוס ואגנר התפרקה. עם זאת, ערן צור לא נח לרגע, ולא הפסיק להופיע ולנגוע באופן בלתי מבוקר בלבן של גלגל העין, גם אם התקבל לגלגל"צ.
יום שישי בערב. המדרגות המובילות למרתף ההופעות בלבונטין 7, נושאות אותנו בחללית למסע בזמן, לאותו עידן של פרפרים. ערן צור עולה לבמה עם רם אוריון על הגיטרה (נושאי המגבעת, הפה והטלפיים ועוד פרויקטים רבים אחרים אשר קצרה היריעה מלמנות) ושי ברוך על התופים (השוונג של הפיתה, בני בשן ועוד) .
ההופעה הלילה נפתחת עם "לילות של ירח מלא" הרך. רגעים אחרים בהופעה יהיו מחוספסים ואירוניים יותר. אחד מהם הוא "המכסה הירוק" של כרמלה גרוס ואגנר אשר מילותיו כמו הותאמו לאותו עידן של חלום ושבר. "כמובן שהכל התחיל/מן השבר/מניסיון התעלמות/וחיה שסוחבת רגל", "הגן זה בית כלא". המכסה הירוק מסתיר מקקים שורצים בבור שבגן מלבלב. צור שר באירוניה. הקהל - הנוער שבגר, אוהד, רוקד ומריע. הערב אנחנו צעירים, בועטים ועולצים יותר.
ההופעה מורכבת בעיקר משירים של כרמלה גרוס ואגנר, ומהאלבומים המוקדמים של צור בעוד שלאלבום האחרון והפחות קומוניקטיבי "חותך בחתך הזהב" ייצוג מועט. התרומה של רם אוריון ניכרת לאורך כל ההופעה. מלבד קולות הליווי והגיטרה, ניכר על פני השירים הנופך הראשוני, המחוספס והמרגש שניתן גם לשמוע בשירים של נושאי המגבעת.
בהמשך יצטרף הקהל, שמכיר בעל- פה את כל המילים, לביצוע "בערב ב' כסלו" העגמומי המראה אולי שכשביחד קצת פחות עצוב כאן. לאחריו יבצע צור שיר חדש הנקרא "אני חופשי", שמילותיו תואמות את ההוויה הבלתי מתפשרת שלו. "אני חופשי... אתה לא תקבע לי על מה לכתוב, אתה לא תגיד לי את מי לאהוב... אדם לאדם עפר לעפר... אתה לא תקבע לי את המחשבות אני חופשי אני דם ובשר".
גם כאן, יורק צור את המילים כמו אותו הילד היושב בשיעור
"ערב חולה" שכתב צור והלחין ברי סחרוף, מתוך האלבום "הכל או כלום" של סחרוף פורץ כמו מגפה שעלתה מהדירה הראשונה והמאוד לא מאווררת של צור בתחילת דרכו בתל אביב. זהו שיר רוק יורק, הקהל מקפץ לו משל היתה זו לפחות הופעה של המידנייט פיקוקס, ומתחבר מיד ללא כל שהות לכרמלה גרוס וואגנר שחיים את החיים ובסוף מתים.
עם סיום ההופעה, מצטרף הקהל לבקשתו של צור בשירת ההמנון "תמונה אימפרסיוניסטית", זה בכלל שיר שנכתב עבור מקהלה, הוא אומר. השיר תותים שכתבה יונה וולך פותח את ההדרן. צור עולה לבד לבמה, ולאחר מכן מצטרף אליו גם אוריון.
צור, כרגיל, הוא מוכר התותים הכי מפחיד וסוטה שייצא לכם לפגוש. "בחוץ" שמגיע מיד אחר כך נכתב על ידי אתגר קרת, וטרם יצא באלבום כלשהו. משמיעה ראשונה קשה להאמין שישמע במחוזות המוכרים של הרדיו.
המילים הבוטות והמשעשעות כאחד מתארות מישהי המבקשת מחברה לגמור בחוץ. הוא לא ממש עושה זאת כי בחוץ נמצאים דברים מפחידים: הערבים שיזרקו אותנו, יגאל עמיר, יולי תמיר. מרוב פחד נולד להם ילד מכווץ שמעדיף לחיות בחוץ, כמובן.
השיר Rush time סוגר את ההופעה, בקצב מוגבר הישר מבית המרזח של הסבא של ביאליק. ואכן היה לנו כאן Rush. הקהל של צור הערב, קיבל מסע בזמן המגיש מנה גדושה ומשובחת של כרמלה גרוס ואגנר פוגשת את נושאי המגבעת.
העליצות ומשובת הנעורים שריחפה במרתף של לבונטין 7, מסמנת שבאמת היה כאן טוב, ודי טוב גם עכשיו. נראה שלמרות הכל, למוזיקה יש מקום. בשנים האחרונות משהו מתחדש כאן. יותר ויותר להקות חדשות יוצאות ויוצרות. ההתרגשות והיופי דומים, אך החשיפה ובהתאם לכך, גם הקהל, הרבה יותר מצומצמים. למרות שהתפכחנו מעט, נראה שלנשמה ולכנות אין תחליף. למרות המקקים הגן שלנו די יפה, והפרפרים שבבטן לא היו רק פרפרי תעתוע. כל שנותר הוא ללכת, להקשיב ולשמוע.
ערן צור ורם אוריון, ה-28 בנובמבר, בלבונטין 7 בתל אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
