מדף הספרים של איתן דרור
המוזיקאי איתן דרור, שתקליטו הראשון יצא בנענע דיסק, עובד בימים אלה על אלבום שני ועל רומן ראשון. דרור מספר על עשרה מפגשים משמעותיים עם שירה וסיפורת - מילדות ועד בגרות. ויש גם אפיזודה שעמוס עוז עשוי לא לחבב
איתן דרור צילום: יח''צ
יוסי הקטן היה בנו של יוחנן, חוטב עצים גדול וחזק כמו עץ. הם היו שוכבים יחדיו על הדשא, מי שראה אותם כך יכול היה לחשוב שיש להם חיים נפלאים, אלא שאביו של יוסי היה מודאג ועצוב מעתידו של בנו, מאחר שברור היה שלא יוכל להיות חוטב עצים. גם יוסי היה עצוב עד שחברתו הציפור למדה אותו לנגן בכינור שיר קסמים ומכאן הוא יוצא למסע. בספר הזה פגשתי את הצער ואת הידיעה שמוזיקה יכולה לעשות פלאים ומשום כך נחרט בליבי.
לבר המצווה קיבלתי מסבתי את החי והצומח של ארץ ישראל. אנציקלופדיה שאני מרבה להסתכל בה עד היום, יש בה שניים-עשר כרכים מחולקים לפי נושאים עם צילומים נהדרים ובמיוחד חביב עלי כרך 5 של הזוחלים והדו-חיים.
לקראת סוף התיכון קראתי את ליצני החצר מאת אביגדור דגן וכשסיימתי מיד התחלתי שוב. בספר מובא סיפורם של ארבע דמויות: גמד, להטוטר, קורא בכוכבים ודמות המספר החוזה את העתיד, כולן משרתות בחצרו של סרן קוהל, מפקד מחנה המוות. הסיפור מתרחש בתקופת השואה ובראשית קום המדינה.
לקראת הגיוס קיבלתי במתנה את מנוחה נכונה של עמוס עוז לקחתי אותו איתי והתחלתי לקרוא בו בין המתנה אחת לשנייה בבקו"ם ובנסיעה לבסיס הטירונות. כעבור יומיים התברר שנייר הטואלט במחנה אזל. המפקד אמר שאין סיבה לדאגה, ושהעניין יסודר עד מחר, זאת הייתה גם תשובתו למחרת ובימים שבאו אחריו. הגעתי לעמוד חמישים עד שהספר נעלם מהתיק, את הכריכה מצאתי בשירותים. קניתי לי עותק חדש כעבור חודש.
לאה גולדברג - שירים א' ב' ג'
אצטט מתוך ההקדשה שקיבלתי עם השירים: "המתנה הזאת היא מהסוג שנשמר כל החיים במקום מכובד על המדף ואח"כ עובר לילדים, כך שההקדשה מחייבת. ואולי סופה להיתרם ל"תמול שלשום" ולהיות מדופדפת על ידי דורות של אוכלי גזר מוקרם, אם כך, בודאי שההקדשה מחייבת. ואז יום אחד הנכד שלך, זה שיאמרו עליו "כל כך דומה לסבא", יישב לאכול וימצא אותה שם ואם כך בודאי ובודאי שההקדשה מחייבת."
הבוקר הראשון בגן עדן - אלאנורה לב
אשה, בסוף שנות השלושים לחייה במהלך הריונה, מספרת לעובר שצומח אצלה בבטן את העובר עליה, את מה שתספר לו לכשיוולד ואת מה שלא תגלה. הספר כתוב בעוצמה בלתי רגילה, קרוב בסגנונו לכתיבת זרם התודעה, מטלטל, קשה וסוחף. אלאנורה לב זכתה בפרס ברינשטיין על ספרה זה.
והיום איננו כלה - צ'ינגיס אייטמטוב
פועל מסילת רכבת זקן יוצא עם חבורה קטנה של אנשים ואיתם גופת חברו לעבר בית קברות עתיק המרוחק שלושים קילומטר מן היישוב הנידח בלב מדבר קזחסטן בו הם חיים. סיפור אהבה ענק מלא צער חמלה בלבול ומעט רגעי שמחה.
המחברת הגדולה - אגוטה קריסטוף
סיפורם של תאומים החיים במציאות קשה ואלימה. אוסף של חיבורים הכתובים כמחברת על פי כללים נוקשים ובגוף ראשון רבים. העלילה מתרחשת במקום לא מזוהה בזמן מלחמה. הספר הראשון מתוך טרילוגיה של קריסטוף.
חמסין וציפורים משוגעות - גבריאלה אביגור-רותם
דיילת אוויר שבה לארץ בעקבות צוואה לאחר שנים שאינה חיה כאן. במהלך הסיפור היא נחשפת לפרטים נסתרים בעברה. הרומן מספר את סיפורו של דור, צאצאי הבאים מאירופה החיים יחד ביישוב קטן. הוויית החבר'ה והחמסין. הכניסה לרומן לא קלה, ואני שמח שהתעקשתי.
בגופן ובנפשן - איזבל וינסנט
בעקבות מחקר עיתונאי של איזבל וינסנט נחשפת פרשת הסחר בנשים בין השנים 1860-1939 בנערות יהודיות צעירות חסרות כל ממזרח אירופה. הספר מתמקד בשלוש נערות שחולמות על אמריקה
ונוסעות בעקבות הבעל הטרי או הדוד ונמכרות שם לארגון "צבי מנדל" שמנהל רשת של בתי זונות. לא ברור לי איך פרק כל כך עצוב וחשוב בתולדות העם היהודי לא סופר מעולם.
ללא גורל - אימרה קרטס
מתוך הספר: "כי הרי אפילו שם, על יד הארובות, היה ברווחי הזמן משהו שהיה דומה לאושר. תמיד שואלים אותי רק על התלאות, על הזוועות, בשבילי אולי דווקא זו תהיה החוויה שתחרת לי בזיכרון יותר מהכל כן, על זה, על האושר של מחנות הריכוז. אצטרך לספר להם בפעם הבאה אם ישאלו אם ישאלו בכלל ואם אני עצמי לא אשכח."
גן הבטון/ איאן מקיואן
ארבעה אחים מגיל שש ועד חמש-עשרה מוצאים את עצמם לאחר מות ההורים ללא השגחת מבוגרים וללא כל ציפיות וחוקים, חופשיים לעשות ככל העולה על רוחם. האיסורים המשפחתיים העתיקים מתערערים, וחוקים אחרים בתוך הבית הסגור לעולם החיצון מתגבשים. מקיואן מוכר דווקא בגלל ספריו האחרים, אם כי זה בעיני הטוב ביותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
