עמוס עוז הוא אחד הסופרים היותר מורכבים שזכיתי לקוראם. קראתי את מנוחה נכונה ואת סיפור על ואת מיכאל שלי ואת פה ושם ואת קופסה שחורה. גם את והיום איננו כלה קראתי. אבל ההשוואה שעשית ממש לא במקום. בעוד עמוס עוז מתעכב על המורכבות הנפשית במישורים שונים, אייטמטוב מתרכז בתיאור חיצוני, שאינו חופר בתודעתם של גיבוריו ושם חסרנו. הוא רואה את הגיבורים מבחוץ כשעמוס עוז רואה אותם בעיקר מבפנים. זאת לא בטוח שאייטמטוב היה יודע לעשות כהלכה. עמוס עוז הוא מבריק ועמוק למי שמבין מה הוא מנסה לומר ושטחי ורדוד למי שלא.

בכותרת שהדיסק שלו יצא בנענע דיסק. זה תוכן שיווקי או תוכן?

ותודה על האיזכור ל'מחברת הגדולה' - ספר מדהים בעיניי שלא שמעתי אף אחד מדבר עליו מא ימי התיכון.

שמעתי את איתן דרור בהופעה במצודה וקראתי את איתן דרור ב''כל העיר'' (עד שהפסיקו).

אחד מבעלי הדימיון היותר פרוע שנתקלתי בהם.

מוסיקה יפה, מילים יפות, סיפורים יפים וגם בחירת ספרים מוצלחת. מחכה (בסבלנות, אבל מחבה) לאלבום ולרומן.

פגשנו אותך ב''עיניים'', ועכשיו גם כאן. מצא-חן בעיני מה שסיפרת על הספר של עמוס עוז, ומעניין לשמוע ממי ההקדשה לספרי לאה גולדברג. את הספר של איזבל וינסנט גם אני קראתי, הוא קצת סוחט דמעות, אבל מספר דברים חשובים בהחלט: למשפחה שלי היו כנראה יד ורגל בהתרחשויות המצמררות האלו, ויום אחד אולי אמצא כוחות (וזמן,וכרטיס טיסה) לכתוב על זה.

עושה חשק להתכרבל עם אחד או שניים מהספרים הללו..
תכתוב עוד!
בהצלחה..

בהצלחה עם האלבום השני, הראשון היה מקסים!

ספרים נוספים של המחבר הזה היו צריכים
להגיע אף הם לשירותי הבסיס הצבאי.
אף ספר של עמוס עוז לא נמצא בליגה של
''והיום איננו כלה''.