ראשי » תרבות » ספרות » מדף הספרים

מדף הספרים של ערן צור

ערן צור ישתתף בפסטיבל הגיטרה בבמדבר, שיתקיים, זו השנה השנייה, בחוה"מ הסוכות. צור מספר על עשרת הספרים המשמעותיים בחייו, על הנסיבות בהן קרא אותם ועל החותם שהטביעו בו. מוירג'יניה וולף ועד יונה וולך

ערן צור | 8/10/2008 10:10

ערן צור צילום: יח''צ

הגלים – וורג'יניה וולף
הייתי נער בגיל העשרה המאוחר ונסעתי מהקריות לחיפה. התגנבתי לאיזור מיוער ושומם בשולי הגנים הבהאיים. בין עלי רקפות ומחטי אורן קראתי את הספרים של וולף והם הרחיבו לי את תפיסת העולם של הנער המגלה אפשרויות ומתגבש.

הטירה – פרנץ קפקא
"ההחלטות הרשמיות ביישניות כמו ילדות קטנות". המזחלות בסמטאות האפלות, מר קלאם הפקיד הגבוה הבלתי נגיש, מר ק. המודד במקצועו, קו הטלפון של הטירה שדרכו נשמעת שירת מקהלת ילדים מטרידה, המשגל מאחורי הבר על רצפתו המזוהמת של בית המרזח. בביקורי בפראג הבנתי כמה קרובה לליבי הטמירות שבכתביו של קפקא.

מקלט – ווליאם פוקנר
לכשהתגלתה לעיניי הספרות בכללותה נדהמתי מפוקנר, מהחדשנות הצורנית שלו, שרק מדגישה את הרגשות והמצוקות של גיבורי ספריו. בספר הזה מופיע פופאי, עבריין העוסק ביצור ויסקי בתקופה שבה חל איסור מכירה ושתיה בארה"ב. פופאי הוא, לדעתי, אחד הגיבורים האפלים ביותר בספרות העולם.

פופאי חוטף את טמפל הצעירה, התמימה והיפה, כולא בחדר במלון ומביא לשם גברים כדי שישכבו איתה. פופאי מוצא את סיפוקו תוך כדי שהוא מביט בהם עושים את זה, ומפיו מתמלטות צהלות כמו של סוס. לבסוף היא מצליחה להימלט מהמלון ולחזור אל משפחתה, אל אביה השופט.

גיל התבונה – ז'אן פול סארטר
סארטר מציג את ההתלבטות המוסרית הכרוכה ברצון לשמור בקנאות על חופש הפרט לחיי רגש. הוא מציג את דמותו של דניאל ההומו, שנע בין שינאה עצמית לבין היותו הדמות היחידה המוכנה לשאת באחריות על התינוק שעומד לבוא לעולם, ילדו של הגיבור שלא מסוגל להתחייב לאישה אחת.

החדר הכחול - ז'ורז' סימנון
בעקבות יהושע קנז שהחל את מפעל תרגומו של סימנון לעברית ניגשתי לקרוא את ספריו של סימנון בצרפתית. קניתי את הספר הזה במקרה, בשדה התעופה בפריז. הפתיחה מכניסה אותנו לחדר כחול בבית מלון באיזור הכפרי של צרפת.

גבר ואישה, טוני ואנדרה, שזה עתה סיימו את מעשה האהבה. כל אחד מהם נשוי וזו פגישת האהבים השמינית שלהם. הוא גאה לראות את הזרע שלו משתלב באופן כה אינטימי בגופה. היא אוהבת אותו עוד מימי בית הספר. הוא מעוניין רק במפגשי הסקס איתה. היא מוכנה לאבד הכל ובלבד שתתממש אהבתם. כשהוא קם כדי לעשן סיגריה ליד החלון, בקצה שדה הראיה הוא לפתע מבחין בבעלה שהולך ומתקרב.

משפחת מושקט – יצחק בשביס זינגר
בשנות החמישים התפרסם בכל שבוע פרק מהספר הזה באחד מעיתוני היידיש של ניו יורק. כנראה שזינגר כתב אותו במסגרת ההתחייבות לסיפור בהמשכים. הוא מספר את קורות המשפחה, שוודאי דומה למשפחתו של אבי, ערב פלישת הנאצים לוורשה. הגיבור מתלבט בין אפשרויות ההשכלה האירופית והפילוסופיה, לבין האמונה והדת, אל מול הנאצים המביאים באמתחתם את המוות הוודאי, איפה היה האלוהים של היהודים, האם אפשר להמשיך להאמין בו אחרי מה שקרה? בשביס אומר שכן, ממקום המבטחים שבצד המזרחי התחתון של מנהטן.

ספר המעשים - סמוך ונראה – ש"י עגנון
הספר הסוריאליסטי הטוב ביותר שאי פעם נכתב בעברית. מכיל סיפורים קצרים בני עמודים אחדים. במיוחד נחרט בי הסיפור "מדירה לדירה" המגולל את קורותיו של אדם ירושלמי שלא מצליח להיפטר ממחלה בדרכי הנשימה. הרופא ממליץ לו לעבור לתל אביב כדי לגור ליד הים. הוא שוכר דירה אצל בעלי בית עסוקים ומטופלים בתינוק מוזנח, המתואר כסובל ממחלת עיניים מוגלתית וכרונית.

התינוק יוצר קשר

עם הדייר החדש ומבקש את קרבתו, הדירה רועשת ובלתי נסבלת והגיבור לא מצליח להירדם במיטתו החדשה ורוצה לעבור משם. כשכבר מצא דירה נאה ושקטה הוא נעזר בסבל שסוחב את חפציו. על סף דלת הדירה החדשה הוא מתחרט ומבקש מהסבל להחזיר את מטלטליו לאותה הדירה שעזב. הוא חוזר ובחדר המדרגות מוצא את התינוק שצוהל לחזרתו, הוא מטפל בפצעי התינוק ואז נכנס אל חדרו נרדם ושנתו מתוקה.

מבחר משירי שלמה אבן גבירול
כשאימי עזבה את הבית בו גדלנו, התקיימה חלוקת ספרים. אני קיבלתי את הספר של גבירול שבו השתמש אבי כשלמד עברית, אחרי שהגיע לארץ ממחנה המעבר בקפריסין. הוא כתב הערות ובאורים ליד טורי השיר. הייתי בעיצומה של כתיבת שיר, וחיפשתי כיצד לומר שגיבור השיר מת, מבלי להשתמש במילה מוות.

ליד השורה "כי יום אסוני – ששוני, וביום ששוני אסוני" כתוב היה: אסון = מוות. ניסיתי לצטט את כל השורה הזו ולשלב אותה בשיר שכתבתי וראיתי כי טוב. כך נוצר הפזמון של שירי "ערב ב' כסלו".

יונה וולך צילום: רובי קסטרו

התופת - דאנטה
גם אותו קראתי באותם ימים. גם הוא נכתב בימי הביניים, במאה ה-11. דאנטה המשורר יוצא למסע בעבי האדמה, אל תוך מדורי הגהינום, בחברת מדריכו המשורר וירגיליוס. המחיצה בין עולם המתים לבין החיים אינה קיימת. מי שחטא על פני האדמה, עונשו קבוע מראש להישלח למדור הגהינום ההולם את פשעו.

המתאבדים נשלחים ליער אומללים שבו נישמותיהם הופכות לעצים, שבענפיהם מקוננות ההרפיות, עופות טרף שרגליהן רגלי ציפור, ומהחזה ומעלה יש להן חזה, כתפיים וראש של אישה. העץ מתחיל לדבר ומספר לדנטה כיצד ומדוע התאבד ומה אירע לו בעולם המתים בעקבות זה.

שירה - יונה וולך
כתבתי באחד משיריי " יונה פתח לי את הגן" והתכוונתי לומר שוולך פתחה לי את השער לגנה של השירה, של שירתה שלה ושל השירה בכלל. באמצעותה של וולך התחלתי להרגיש שאני אוהב לקרוא שירים ולספק להם את פירושיי שלי.