החטא וכותבו: דוסטויבסקי בספר חדש
הסופר הבריטי ר"נ מוריס הרגיש צורך להתנצל בפני דוסטויבסקי על שהקים לתחיה את החוקר פטרוביץ' מה"חטא ועונשו" ברומן המתח החדש שלו. "כתבתי אותו בחרדה", הוא מודה, "ציפיתי שהמבקרים יקטלו אותי"
ר''נ מוריס. צילום: יח''צ
חוצפה? אולי. תעוזה גדולה? בטוח. אבל הסופר האנגלי ר"נ מוריס, בן 48, טוען כי "ככותבים אנחנו לא בוחרים את הרעיונות שלנו. לפעמים אנחנו דווקא הקורבנות שלהם. ציפיתי שהמבקרים יקטלו אותי, אבל רוב האנשים דווקא היו פתוחים לרעיון הקמתה לתחייה של דמות של דוסטויבסקי. זה לא הטריד אותם".
לאחר פרסום הספר האחרון שלו ב-2006 החליט מוריס, נשוי ואב לשניים, שאין מנוס ועליו לכתוב את "רומן הדוסטויבסקי" שלו.
הוא ידע שזו תהיה משימה לא קלה, אבל הרעיון לא הרפה ממנו. "הגעתי למסקנה שצריך להמר בגדול", הוא מסביר, "זה משהו שלמדתי מדוסטויבסקי. אבל בזמן כתיבת הרומן ניסיתי לא לחשוב במונחים כאלה. כתבתי אותו בחרדה אך במקביל ניסיתי להתרכז בדרך הטובה ביותר שבה אוכל לגולל את העלילה, ולא באופן שבו הספר יתקבל".
השימוש בדמותו של פטרוביץ' ברומן החדש "הגרזן העדין" (הוצאת כתר), אינו אקט חריג, לדידו של מוריס, אלא הישענות על מסורת ספרותית עתיקה. "נראה לי שמה שעשיתי דומה לשימוש של הסופרים הקלאסיים במיתולוגיה היוונית", הוא אומר. "האבטיפוס של ה'בלש הגדול' הוא דמות מהמיתולוגיה המודרנית שלנו, ופטרוביץ' הוא דוגמה אחת לכך. ברור שהוא נוצר על ידי דוסטויבסקי, אך במידה מסוימת הוא קיבל חיים משלו. הוא יצא מתוך דפי 'החטא ועונשו' אל העולם המיתי".
עד כמה נעזרת ב"החטא ועונשו" במהלך הכתיבה?
"במהלך העבודה הרגשתי כאילו נכנסתי לסטודיו של אמן: בד הקנבס מתוח על כן הציור, לידו לוח הצבעים ושלל צבעים מוכנים. אבל האמן לא היה. בחרתי צבע והתחלתי לצייר".
האמן אכן נפקד, אבל המצפון הנוכח הביא את מוריס לפרסם בעמוד האחרון של הספר התנצלות בפני דוסטויבסקי. "התכוונתי שהיא תופיע בתחילת הספר", הוא מגלה, "אבל בהוצאה לאור החליטו להעביר אותה לסוף. הרגשתי שאני חייב לבקש סליחה, כיוון שלא הייתה לו שום אמירה. הוא נאלץ לשתף פעולה בין שהוא רצה ובין שלא". את ההקדשה, לעומת זאת, שמר מוריס דווקא לאמו המנוחה "שידעה להעריך רצח משובח", ואשר על מדף ספרייתה אפשר למצוא אינספור רומני פשע.
מה משך אותך לספרות הרוסית?
"אני לא יודע אם זה הצליל המרשים של שמות המחברים או אורך הספרים המבהיל, אבל הייתה לי תחושה שהתעלומות הגדולות והעמוקות של החיים מתגלות ברומנים הרוסיים".
ולמה דווקא החטא ועונשו?
"'החטא ועונשו' משך אותי במיוחד, כי הוא שילב את נושא החטא עם רומן פשע. זה ספר המדבר על רעיונות פילוסופיים ודתיים באמצעות סיפור רצח. הספר המושלם".
גם היחס של מוריס לפשע השתנה עם התקדמות הכתיבה. "כאשר אתה נכנס לראש של רוצח, וחושב מה יכול להניע אדם לבצע פשע איום כל כך, אתה לא יכול שלא לפתח סימפתיה מסוימת כלפיו", הוא אומר. "אני חושב שזו הסיבה שרציתי להציג את החוקר פטרוביץ' כבעל חמלה לפושעים. במובנים מסוימים הוא רוצה לפתור הפשעים כדי להציל את מבצעי הפשע באמצעות וידוי וסליחה".
אז מה, לדעתך יצר האדם רע מנעוריו?
"תלוי מי, לא? אני חושב שבני אדם בהחלט מסוגלים לרשעות גדולה, אבל הם גם מסוגלים לפעולות אלטרואיסטיות מלאות השראה. ככותב רומנים של פשע אני נוטה להתמקד בצד השלילי של בני האדם, וזה בהחלט מטריד. מנגד, אני חושב שספר על אנשים נחמדים יכול להיות קצת משעמם".
נא להמתין לטעינת התגובות
