יותר ממוזיקה ישראלית אנחנו לא צריכים
הגיע הזמן לומר את האמת: אנחנו לא באמת מחוברים למוזיקה מחו"ל, כפי שאנחנו רוצים להאמין. תנו משינה, שלמה ארצי ואהוד בנאי, ותעזבו אותנו בשקט
ווטרס בישראל צילום: אריק סולטן
זה קורה כשמסביבי מתפתח שיח ספסרים שעניינו כרטיסים למופע של כוכב עולמי גדול, מן הסוג שמתרגש עלינו באחרונה מדי כמה שבועות. כולם מסביב מדברים על מחירים ומקומות ישיבה, ואני קובר את עצמי באדמה ומת לשאול מי זה, לעזאזל, מוריסי.
כל עוד הייתי ספון בחדרי ומאזין חליפות לאברהם פריד וליהודה פוליקר, הבעיה לא הייתה באמת קיימת. ישחקו הנערים. אבל מה כשאני צריך לשדר תוכנית לילה תרבותית ערב לפני ההופעה של רוג'ר ווטרס? כמה זמן אוכל לדבר על "החומה", כשזה הפרט היחיד שאני יודע על אודות האיש ומורשתו? ומה אם מדובר במוריסי, כוכב ענקי שאת שמו שמעתי בפעם הראשונה לפני כשבוע?
כרטיסים למקרטני?
אבל אז התחלתי בתהליך אטי של נחמה, כשגיליתי דבר מה מעניין ביותר: רוב האנשים שעמם אני משוחח בנושא, להוציא כאלה שעוסקים בו שנים, מבינים במורשתו של מוריסי בערך כמוני. הם אמנם יודעים לדקלם התחלות של כמה שירים, מכירים פרטי טריוויה שונים, מכירים, במידה כזו או אחרת את ה"שיח" שסביבו, אבל לא ממש מחוברים.
מה שאושש בהרבה את מצב רוחי השפוף היו נתוני המכירות הדלים. העברת ההופעה למקום קטן בהרבה והתכווצות הבאזז לממדים זעירים ככל שהתקרב מועד ההופעה. זו אמנם רק דוגמה אחת, אולם ההנחה שבבסיסה כנראה נכונה מאוד. אני מרשה לעצמי להיות חצוף במקצת ולהעלות אותה בקול: אנחנו לא באמת מחוברים בטחולנו ובכליותינו למוזיקת עולם.
כלומר, בוודאי שהאוזן הישראלית כרויה לבשורות מוזיקליות שחורגות מקו המים של חוף גולן ובוודאי שכל מי שחי והיה מחובר
מוזיקלית בשנות ה- 70 ןה-80 מחסיר פעימה אחת או יותר כשהוא שומע צלילים שמעלים בו זיכרון של אהבה ראשונה. אבל זהו. כאן זה נגמר. מכאן ואילך זהו שקר קולקטיבי, אחיזת עיניים מודעת, שתפקידה ליצור חזות של תרבות שהיא חלק מדבר גדול יותר, רחב יותר. חלק מקוסמוס. בסופו של דבר, תנו שלמה ארצי, משינה ואהוד בנאי ודי לבלבול המוח.
וכרגיל במקרים אלה, מצאתי את הדרך להיחלץ מהמצב הזה. בהיעדר מידע אמיתי בקרב הסובבים אותי, אני פשוט ממציא. כרטיסים למקרטני, שואלים אותי. ואני משיב "לא, יש לי משהו באותו ערב, אבל יש לי כרטיסים לשבוע הבא לג'י ג'י בלווין, הסולן של רד פארוט, אתה רוצה לבוא? כי אם לא, אני יכול להחליף אותם בכרטיסי שורה ראשונה לג'ינה הלטווייט, מהיאיא מלודיס, שקופצת להופעה חד פעמית בזאפה. אני כבר מת לקרוא את הביקורות עליה".
נא להמתין לטעינת התגובות
