קנז מחזיר אהבות ישנות
"דירה עם כניסה בחצר" אינו משחזר את הישגי היצירות הגדולות של יהושע קנז, ובכל זאת ניכרות בו איכויותיו של המשובח שבסופרים הישראלים החיים כיום
יהושע קנז צילום: חנוך גריזצקי
מבחינת אתרים נמצאים כאן המושבה הוותיקה, הבסיס הצבאי, בית הדירות. מבחינת טיפוסים נמצאים כאן החריגים המושכים את קנז: מטורפים, מפגרים, אמנים, תלושים, וגם מזרחים בחריגים בפרספקטיבה הקנזית, לצד ילדים המתוודעים לראשונה לאמיתות קשות וזקנים הדועכים אל מותם. שלושה מהסיפורים מצוינים, ארבעה מעוררי עניין ואילו שניים תמוהים.
הסיפורים המצוינים הם אלה המתרחשים במושבה הוותיקה והפרובינציאלית בשנות הארבעים?חמישים. בסיפור אחד מספרת גברת פולנייה, נורמלית ומיוחסת בעיני עצמה, על קרובתה המוזרה ניצולת השואה, המתארחת בביתה של הגברת למורת רוחה והוזה על בשר פרא שהוחדר לגופה על ידי הגרמנים: "הבשר האמיתי מתגונן (...) הבשר הפרא, הזר, יותר חזק, הוא דוחק אותו ומשתלט על כל הגוף".
בסיפור שני יוצאת חבורת ילדים למסע נועז בפרדס בשולי המושבה, שבו שוכן פושע מטורף, הנוהג, על פי השמועה, להיטפל לילדים. סיפור שלישי, שמסופר בגוף שלישי אבל הוא בעל אופי אוטוביוגרפי ונראה כשייך ל"מומנט מוסיקלי", מספר על ילד המגלה שהונק על ידי אישה זרה, מזרחית.
שלושת הסיפורים עוסקים בפריצת גבולות, בשבריריות הנורמליות. "האני" חדיר, בשר זר או חלב זר חודר אליו. המושבה המהוגנת מסתירה בגבולה טירוף ואלימות. קרובת המשפחה, בשר מבשרנו, מטורפת, אולי אפילו קאפו לשעבר? אולי לסבית? דבר אינו בטוח מתחת לשכבת הקיום המהוגן הדקה.
גילוי מצמרר
הסיפור על הילדים שנכנסו ל"פרדס" (רמז לביטוי המשנאי על עיסוק מסוכן בתורת הנסתר), הוא כמעט גאוני. בלב הציוויליזציה מגלים הילדים חלקת אדמה לא נחקרת. הגילוי הזה מצמרר את הקורא כי אצל קנז הקונקרטי הוא גם סימבולי: הטרה אינקוגניטה, הארץ הלא נודעת, היא גם מרחב נפשי. אבל הגילוי המזעזע באמת שמציע הסיפור, הסוד הנורא מכל שנחשף לילדים מגלי הארצות, הוא שבעצם אין סודות בעולם כלל, הכל רציונלי ומוסבר עד מחנק.
בין ארבעת הסיפורים מעוררי העניין קיים סיפור ימיו האחרונים של אב, מוותיקי המושבה שאת נעוריה ונעריה פגשנו בסיפורים הקודמים, המל?ווה על ידי בנו לביקור אצל רופא גס רוח. גם כאן הקונקרטי הופך סימבולי, והאב, המתקשה לתלות כהרגלו את דגל יום העצמאות, מסמל את המרקם החברתי תרבותי שהוא היה שייך אליו ושנמוג אט-אט: "הדגל דהה כל כך שנהיה לבן כולו. כמו דגל של כניעה".
קנז מפתיע, קומי מאוד, נחשף בסיפור אחר, על ניסיון צפייה בסרט כחול במקרנה ביתית בשנות השבעים. הצפייה, שתוכננה לכאורה בחשאי להנאתם של שלושה גברים, הופכת להיות אירוע גרוטסקי, צפייה "לכל המשפחה" של המקרין.
"דירה עם כניסה בחצר", הסיפור שנתן לקובץ את שמו, מעורר עניין בגין המציאות האורבנית הקלאוסטרופובית שהוא חושף. בבית הדירות שבסיפור, חטטנותם של שכנים זקנים היא דרכם הנואשת להבקיע את מעטפת בדידותם. הזקן החטטן שבא להטריד את מ' (האלטר אגו של הסופר, המופיע בכמה סיפורים) באשר לגורלו של שכן אחר שנעלם, מצליח להדביק את מ' באובססיה שלו (גם כאן יש יסוד קומי-יצר החטטנות משעשע).
סיפור מעורר עניין אחרון הוא על עוול פעוט שנעשה למ' בזמן השירות הצבאי ושאינו מרפה ממנו עד שהוא מוצא את תיקונו שנים מאוחר יותר. בסיפור יש מעבר מפתיע מגוף שלישי לראשון, שמשחזר באפקט נמוך מעבר דומה ודרמטי בהרבה מ"מומנט מוסיקלי".
סיפור מיותר הוא זה שמספר על מסיבה שנערכת בבניין תל אביבי. באי המסיבה נתקעים בדירה, מוטיב קנזי יסודי: היכלאות במציאות חברתית, תחומה גיאוגרפית, בה איש יורד לחיי רעהו. אבל הסיפור עצמו נותר ברמת הסקיצה והסיום הפנטסטי-סתום שלו חלוש. סיפור שלא הבנתי את טיבו הוא זה על ארוחה בחומוסייה, אליה מזמין מבוגר ילד קטן (אחיינו?). זה כביכול סיפור חניכה, אלא שלא ברור איזו חוויה מעצבת מסתתרת בסעודה.
איפוק ענוג
הפרוזה של קנז מחנכת. האיפוק בניסוחיו, האיטיות של רקימת הסיפור, ההתבוננות השהויה בדמויות, מחנכים לדחיית סיפוקים; קרא לאט-וסוף העונג לבוא. הפרוזה של קנז מחנכת גם להישיר מבט אל החריג, הסוטה, הדחוי.
"למה אתה מסתכל תמיד על דברים מגעילים שאף אחד לא רוצה לשים לב אליהם? " מבקרת האם את הילד באחד הסיפורים בעלי האופי האוטוביוגרפי. החינוך שמחנך אותנו קנז אינו קלישאה מוסרנית (צריך לקבל
את השונה וכיו"ב).
כוח הפרוזה שלו מאלץ את הקורא להטמיע בנפשו את הדמויות החריגות, להכיר בכך, הכרה קתרטית, שחלק בנפשו נענה לדמויות האלה כי הפגום, הפרימיטיבי והלא אסתטי הם גם חלקים בהווייתו של הקורא.
בעשור האחרון יצירת קנז אינה מצליחה לשחזר את הישגי תקופת יצירתו התיכונה, אבל בזכות סגולות אמנותו הנדירות, הנוכחות בחלק מהסיפורים בקובץ, כדאי להתוודע אל "דירה עם כניסה בחצר".
דירה עם כניסה בחצר, יהושע קנז, עם עובד, 211 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
