כפרים בצידי הדרך
בין אתרי הטיול שכל בית ישראל עובר בהם בשבתות מסתתרים כפרים ערביים שנזנחו במלחמת העצמאות. ספרה של נגה קדמן, "בצידי הדרך ובשולי התודעה", מנסה להראות למטיילים שפעם היו חיים בחורבות הזנוחות. פרק מהספר
כיום, השטח הבנוי של כמעט מחצית מהכפרים הפלסטיניים המְרוּקָנִים (182) כלול בתחומי אתרים של טבע ונופש כמו חורשות או פארקים של קק"ל, שמורות טבע או גנים לאומיים שמנהלת רשות הטבע והגנים (רט"ג), שבילי טיול מסומנים של החברה להגנת הטבע ואתרי תיירות פרטיים. רשימה של הכפרים ושל אתרי הטיול בהם הם כלולים מופיעה בנספח א', בצד מפה אשר מציגה את מיקומם על מפת הארץ.
אתרים רבים של כפרים ערביים הרוסים נהפכו באופן זה לנגישים לציבור, וכך רבים מהמפגשים של ישראלים עם הכפרים מתרחשים במהלך טיול בארץ וביקור באתריה. שלא כמו המפגש הסמלי שמתקיים באמצעות שם או סימון על המפה, זהו מפגש פיזי ומוחשי. עבור רוב הישראלים, שנולדו אחרי הרס הכפרים, המפגש הפיזי הראשון והיחיד עם הכפרים משמעו מפגש עם שרידיהם; מפגש זה מתוּוך באמצעות הרשויות שמחזיקות את אתרי הטבע והנופש שהוקמו על אזורים הכוללים אתרי כפרים הרוסים.
בהתבסס על ביקורים באתרי הכפרים ועל פרסומיים רשמיים, אבחן בפרק זה אם – ובאיזה אופן –מציגות הרשויות לציבור את הכפרים המְרוּקָנִים הממוקמים באתרי הטבע והנופש שהקימו: האם כאשר ישראלים משוטטים בין חורבות ונהנים מפריחת השקדיות, יש להם דרך לדעת שאלו הם שרידים של כפר ערבי ששכן שם; האם באמצעות ביקור במקום הם יכולים ללמוד על זהותו של אותו כפר ועל נסיבותו התרוקנותו.
רוב הכפרים המְרוּקָנִים ששטחם הבנוי נכלל כיום באתרי טבע ונופש בישראל שוכנים באתרים של קק"ל או רט"ג. בסך הכול כלולים בתחומי אתרים כאלה 149 כפרים, שהם יותר משליש מכלל הכפרים המְרוּקָנִים. על השטח הבנוי של כפרים אלה הוקמו 46 פארקים או חורשות של קק"ל, 41 גנים לאומיים ו-25 שמורות טבע. הם כוללים 63 כפרים ששטחם הבנוי נמצא באתרי רט"ג, 62 כפרים באתרים של קק"ל, ו-24 כפרים באזורים המשותפים לשני הגופים או באתרים ששייכים רשמית לרט"ג אך גם קק"ל פועלת בהם, למשל באמצעות שילוט והפקת עלוני מידע.
חלק מהפארקים, מהגנים ומהשמורות הם קטנים וכוללים כפר אחד; אחרים משתרעים על שטח נרחב וכוללים כמה אתרי כפרים. חורשות אורנים, ברושים או אקליפטוסים של קק"ל נטועות בשטח הבנוי של 45 כפרים, שהם יותר ממחצית מהכפרים שבאתרי קק"ל. בחלק משטחי הפארקים של קק"ל מתקיים מרעה בקר; אזורי המרעה כוללים יותר מרבע מאתרי הכפרים המְרוּקָנִים שבתוך פארקים של קק"ל.
בנוגע לרוב החורשות והפארקים שברשותה מפרסמת קק"ל ומפיצה עלוני מידע המתארים את האתר, את הטבע בסביבתו ואת ההיסטוריה והגאוגרפיה שלו על מרכיביהן השונים, בצירוף מפה. דפים כאלה, בניסוח כמעט זהה, וכן הצעות למסלולי טיול בסביבה, מופיעים גם באתר האינטרנט של קק"ל.
'המדריך הירוק' שהוציאה קק"ל בקיץ 2006 מְרַכז מידע, מפות והצעות לטיולים בעשרות פארקים. בין היתר מתארים פרסומים אלה 28 מאתרי קק"ל, הכוללים 67 כפרים ערביים מְרוּקָנִים.
בכל גן לאומי בו גובה רט"ג תשלום עבור הכניסה, מקבלים המבקרים עלון מידע ובו תיאור המקום. כמו כן הפיקה רט"ג עלוני מידע גם עבור כמה שמורות טבע. כיום מפיצה רט"ג מידע על רוב אתריה גם באתר האינטרנט שלה. 43 כפרים מְרוּקָנִים כלולים ב-24 גנים לאומיים ובשמונה שמורות טבע שלגביהם הפיקה רט"ג דפי מידע בדמות עלון מודפס או דף באתר האינטרנט; בניגוד לקק"ל, רט"ג מפרסמת טקסטים שונים לגבי אותם מקומות בשני הערוצים.
שלטים ובהם תיאורים והסברים לגבי המקום ניצבים, בין היתר, ב-23 פארקים של קק"ל הכוללים אתרים של 52 כפרים מְרוּקָנִים. בכמחצית מהמקרים, השלטים ממוקמים באתר הכפר ההרוס עצמו. כל השלטים באתרי קק"ל הם בעברית, ובמיעוטם מופיע גם כיתוב באנגלית; שילוט בשפה הערבית אינו קיים באתרי קק"ל.
באתרי רט"ג בהם מוצבים שלטי הסבר נמנים 18 גנים לאומיים וחמש שמורות טבע הכוללים 23 כפרים מְרוּקָנִים. בשנים האחרונות הציבה רט"ג שילוט בעברית, בערבית ובאנגלית בכל אתריה, שעד אז כמעט לא כללו שלטים בערבית. הרוב המכריע של עלוני המידע של שני הגופים מופק בעברית בלבד.
הממצאים שלהלן מתייחסים למידע שמופיע בטקסטים הנוכחיים של שלטי קק"ל ורט"ג ופרסומיהן – ולזה שנעדר ממנו – ביחס לכפרים הערביים המְרוּקָנִים. בבחינת הפרסומים ניתן דגש לטקסטים שמופיעים בדפי מידע המופצים לציבור במקום עצמו; במקרה שלא נמצא שם מידע רלוונטי -
טרם העיון בטקסטים של קק"ל ורט"ג, ניתן לקבוע שגופים אלה מתעלמים מכפרים רבים נוספים שבתחומיהם, אשר לגביהם כלל לא הופקו פרסומים (19 כפרים באתרי קק"ל, 44 באתרי רט"ג) ולא הוצבו שלטים (34 באתרי קק"ל, 64 באתרי רט"ג). בסך הכול, מתוך כלל 418 הכפרים המְרוּקָנִים, רק 25 נזכרים בשלטים של רט"ג וקק"ל ו-46 מוזכרים בפרסומים של גופים אלה, שהם הגופים העיקריים שעוסקים בהצבת שילוט הסבר והפצת מידע על אתרי ישראל.
נמצא, שפרסומי קק"ל מתעלמים מ-40 מתוך 67 הכפרים (60%) שבפארקים לגביהם הופקו פרסומים; שיעור ההתעלמות רב יותר בשלטים שמוצבים בשטח, למרות שהללו מצויים פיזית ליד שרידי הכפרים עצמם: השלטים אינם מזכירים 39 מתוך 52 הכפרים (75%) ששוכנים בפארקים המשולטים. נוסף על כך, 86% משמות הכפרים אינם מצוינים בשלטי ההכוון שמפנים מטיילים לחלקים השונים של הפארק, ו-80% מהשמות אינם מופיעים במפות של הפארק המצורפות לפרסומי קק"ל ומוצבות בשטח בחלק מהמקומות. באופן כללי, 35 כפרים מְרוּקָנִים מוזכרים על ידי קק"ל - אם בפרסום, אם בשלט ואם בשניהם.
הפרסומים והשלטים של רט"ג מתעלמים מיוֹתֵר ממחצית הכפרים הפלסטיניים המְרוּקָנִים הכלולים בשטח שהם מכסים. כלל דפי המידע ודפי האינטרנט של רט"ג מתעלמים מ-24 מתוך 43 כפרים (56%), ושלטי ההסבר אינם מתייחסים ל-11 מתוך 23 כפרים (48%). בשלטי ההכוון שבגנים הלאומיים ובשמורות לא מצוינים 85% משמות הכפרים.
עיקר ההתעלמות נמצא במדיום החדש יותר, רשת האינטרנט: עלוני המידע שרט"ג מחלקת באתרים הכוללים כפרים מְרוּקָנִים מזכירים את רוב הכפרים הללו (17 מתוך 23, דהיינו 74%), ואילו דפי האינטרנט מתעלמים מרוב הכפרים השוכנים באתרים שהם מתארים (27 מתוך 39, דהיינו 69%). בסך הכול, מבין כלל הכפרים שבאתריה, רט"ג מזכירה 20 – אם בפרסום, אם בשלט ואם בשניהם.
אתרי שבעת הכפרים הערביים המְרוּקָנִים שכלולים בתחומי הפארק – אבּו שוּשָה, אל-בּטֵימַאת, ח'וּבֵּיזה, אל-רִיחַאנִיָה, דַאליָת א-רוּחַאא, אַבּוּ זרֵיק ואל-כַּפְרֵין – לא מוזכרים בתיאור כללי זה; גם בהמשך, כשהטקסט יורד לפרטים, מוזכר בו רק אחד מהם.
גם כשטקסטים של רט"ג וקק"ל מזכירים כפרים ערביים מְרוּקָנִים, על פי רוב הם עושים זאת באופן אקראי וחלקי, ובכך מבטאים לכשעצמם הזנחה והשכחה: הטקסטים ממעטים למסור למבקרים בפארקים, בגנים, בחורשות ובשמורות פרטים לגבי הכפר הערבי ששכן בהם ולגבי תושביו.
כפרים רבים אינם מוצגים כערביים – ולעולם לא כפלסטיניים – ולעתים אף לא מוזכרים שמותיהם. כמעט אף פעם לא נמסר מידע על מועד ההקמה של כפרים, על מספר תושביהם, על מקורות פרנסתם של אלו ופרטים נוספים על חייהם.
כפרים ערביים נוטים להיות מוצגים בחטף ותוך התעלמות מתולדותיהם, בטקסט שמתמקד באתרים קדומים, בעיקר יהודיים, ששכנו באותו מקום. הטקסטים נוטים להדגיש גם את ההיסטוריה הציונית, תוך תיאור אתרי התיישבות שתמיד מתייחסים ליישובים יהודיים ולעולם לא ליישובים ערביים, קיימים או מְרוּקָנִים.
הכפרים עצמם אינם מוצגים כאתרים היסטוריים ואף לא כאתרי התיישבות מודרניים. בכך מבטאים הטקסטים את הזיכרון הקולקטיבי הציוני השכיח, אשר מדגיש את התקופות הקדומות בהן היה יישוב יהודי בארץ, מציג את הארץ כאילו הייתה ריקה בעיקרה עד שהגיעו הציונים ויישבו אותה בתקופה המודרנית, ומתעלם מתקופה ארוכה של התיישבות ערבית בארץ בין התקופות הקדומות לזו המודרנית.
כפרים רבים מוזכרים בהקשר של 'מורשת קרב' ממלחמת 1948 כגורמים עוינים או כיעדי כיבוש, אך נסיבות התרוקנותם כמעט תמיד מושתקות. הטקסטים מתעלמים ממעשי תקיפה, טבח וגירוש נגד הכפרים ותושביהם, אינם מוסרים במפורש את עובדת קטיעתו של קיום הכפר, מתעלמים מגורל התושבים שהיו לפליטים ולא מתייחסים למדיניות של הריסת הכפרים. גישה זו תואמת את הנרטיב הישראלי ההגמוני, המתנער מאחריות לבעיית הפליטים ודוחק את הנושא מסדר היום.
התייחסות נוספת לחורבות הכפרים היא כאל חלק מהטבע – כאל אתרים א-היסטוריים בנוף, כמו נחלים ומעיינות או כציון דרך במסלול טיול. מלחמה ועקירה שקטעה את קיום אותם כפרים אינן מוזכרות בהקשר זה. ככלל, התייחסות למבנים ולבוסתנים שכיחה יותר מהתייחסות לכפר ולאנשיו, ולעתים באה במנותק מאזכורם של אלה האחרונים, שהשתמשו באותם בתים ועיבדו את עצי הפרי.
נא להמתין לטעינת התגובות
