פרק מתוך הסוד של מנזר ז'ואר
פרופ' להיסטוריה מאוניברסיטת חיפה ועוזרת המחקר שלו, אישה בשנת הארבעים לחייה, יוצאים למסע הרפתקאות בחיפושיהם אחר הביבלייה - ספר התנ"ך האחרון שהודפס על-ידי גוטנברג במאה החמש-עשרה ואשר התגלה במפתיע. פרק מתוך הרומן הראשון של ליאורה רוזנמן, שיוצא בימים אלה לאור בהוצאת "רימונים"
בבית-הקפה הקטן, בשולי כביש החוף, לא הרחק מזיכרון יעקב, ישבה חנה, מעלעלת בדפי העיתון המקומי, כשעיניה נתקלו במודעה שפורסמה מטעם המחלקה להיסטוריה באוניברסיטת חיפה.
חנה הרהרה בעגמומיות בחודשים האחרונים שבהם סקרה בשיטתיות את כל עמודי ה"דרושים" בעיתונות הארצית, מחפשת לשווא עבודה בתחום האמנות והעתיקות, מרחיבה עוד ועוד את התחומים שבהם היא מוכנה לעבוד, את התחומים של הכשרתה, ממש כמו אדוות גלים המתפשטות במעגלים לאחר הטלת האבן.
התרגשות חסרת פשר אחזה בה וצמרמורת זרמה לאורך גווה והיא קראה שוב ושוב את המודעה. חיבתה העזה להיסטוריה והרקע בתחום העיזבונות היה מתאים. אמנם אין לה תואר שני אבל כמעט... הנסיעות הארוכות לחו"ל... ההינתקות... לשוב לתחום האקדמי... זה הסימן!
היא הביטה בשעונה ונבהלה. היום ה-12 בספטמבר. השעה שתיים בצהריים, עליה להתקשר מייד כדי שלא לפספס אולי את ההזדמנות לה חיכתה זמן רב כל כך.
חנה הקישה בהיסוס על דלת חדרה של מזכירת החוג להיסטוריה. המשרד שכן בפינה של הבניין הגבוה של אוניברסיטת חיפה. פאלי במידת-מה, נטע זר בנוף הרך והיפהפה של הרי הכרמל.
"בואי, היכנסי," חייכה אליה המזכירה רות. "את התקשרת קודם? תסלחי לי שאני קצת אשב. היו היום מלא מועמדים, כי זה היום האחרון." היא נאנחה. "כולם 'מתים' לקבל את הג'וב כי יש בו נסיעות לחו"ל ואף אחד לא קולט שזה ממש לא כדאי. אני מזהירה אותך – "כאן עצרה רות והביטה בחנה תוך כדי שאמדה את גילה כמבוגרת יותר מתלמידי התואר השני ואף השלישי. "מרוויחים ממש גרושים, אבל איך שאת רוצה. עוד מעט פרופסור גרינבאום יתפנה. שבי כאן בבקשה".
מדלתו של מנהל המחלקה יצא בחופזה בחור מזוקן, שחולצתו המרופטת שמוטה על מכנסיו, "תודה ושלום!" הפטיר כלפי רות בקול רוטן ונעלם במהירות במסדרון המחלקה.
"עוד אחד שכנראה בא לחפש מקסימום כסף במינימום עבודה. את יכולה להיכנס עכשיו." חייכה רות ונכנסה אתה לחדר. "מיקי, אתה רוצה לשתות משהו?"
"כן, רות. אנא דאגי לי לכוס מים. אני גאה בך היום."
"כבר מגיעה." אמרה רות והסמיקה בעונג.
"היא עומדת בגבורה בלחץ." הוא פנה לחנה.
חנה נכנסה והדלת נסגרה. לפניה עמד גבר גבוה ובעל חיוך קורן כבן ארבעים וחמש. צדעיו כסופים ורעמתו שחורה.
"שלום פרופסור גרינבאום, שמי חנה."
"נעים מאוד, חנה. אבל את יכולה לקרוא לי מיקי." הוא חייך, התקרב אליה ולחץ את ידה בחום. באותו רגע הרגישה חנה כאילו ברזל מלובן צורב את ידה, חולף בגופה ושורף את נשמתה.
מיקי הוביל אותה לכיסא שמולו, עיניו הכחולות מחייכות מבעד למשקפיו. אחר התיישב גם הוא.
"האם יש לך טופס קורות חיים?" שאל.
"לא, אני מצטערת. ממש לפני חצי שעה נתקלתי במודעה ומאחר שזה היום האחרון, לא התעכבתי ו..." כאן איבדה חנה את שאריות ביטחונה העצמי וקולה גווע.
"או-קיי,"
"בסדר," הינהנה חנה. בקולו היה שמץ של מבטא זר אך חנה התקשתה להעריך את מוצאו.
חנה סיפרה בקצרה את תולדות חייה. היא מתל-אביב, כמעט בוגרת התואר השני בהיסטוריה, עבדה בבית מכירות פומביות ותשמח לספק המלצות. שהתה כמה שנים בדרום אמריקה ולכן יודעת ספרדית וגם אנגלית.
סוף-סוף בחורה בשלה בעלת שפה רהוטה ואהבה אמיתית למקצוע, חשב פרופסור גרינבאום. המבט בעיניה היה מהפנט. הוא הרכין ראשו לקראתה מעבר לשולחנו וקלט את הירוק העז והכמיהה שנשקפה ממבטה.
"ואיך תסתדרי עם היעדרות ממושכת מהארץ? אין לך משפחה, ילדים?"
חנה היססה והנמיכה את מבטה, אבל ענתה בקול שלו ובוטח, "אני לא נשואה. יש לי משפחה גדולה, הורים ואחים אבל הם אינם זקוקים לי. יש לי ילד אחד והוא לומד בפנימייה. אני מאמינה שמשפחתי ובייחוד הוריי, יוכלו לדאוג לו בחופשות."
"או. קיי. שימי לב. בדקי את הנושא של החופשות עם משפחתך. בדקי את נושא השכר עם המזכירה, רות – אני חושש שלא משלמים הרבה – ותודיעי לי עוד היום. אנחנו לחוצים בזמן. את פנויה להתחיל לעבוד מייד?"
חנה נשאה אליו עיניים נדהמות ובפניה שאלה אילמת.
"כן!" הוא צחק, "את נראית לי מתאימה לתפקיד. ראיתי אתמול והיום עוד כמה אנשים בעלי קריטריונים דומים לשלך, אבל משום-מה נראה לי שאת תתאימי לתפקיד יותר מכולם, אם כמובן תרצי בו. תודיעי לי עוד היום. בסדר?"
חנה הינהנה. היא קמה, מסוחררת מכל מה שאירע בשעה האחרונה, והבטיחה לתת תשובה בהקדם.
מהורהרת ואפופת תחושה שהעולם נראה שונה לגמרי, נכנסה למכוניתה. רק כשהגיעה לצפון תל-אביב, נזכרה שכלל לא ביררה את תנאי ההעסקה, את מעמדה, את נושא המחקר ואת משך זמן המחקר. אך כל זה נראה לחלוטין לא חשוב והיא הרגישה זאת בכל עצמותיה: תם עידן בחייה. מתחיל עידן חדש.
הסוד של מנזר ז'ואר, ליאורה רוזנמן, הוצאת רימונים, 282 עמודים
נא להמתין לטעינת התגובות
