אמונה וכישרון בכוחה של נחישות
פרופ' קרול ס' דווק מבחינה בספרה "כוחה של נחישות" בין בעלי חשיבה מקובעת לבין אלה שתבנית החשיבה שלהם מתפתחת. הראשונים יחיו בניסיון מתמיד להוכיח את עצמם ואילו האחרונים ישכילו להפוך מפלות לנצחונות עתידיים. מתוך הפרק ראשון בספרה שיוצא לאור בעברית
כשהייתי חוקרת צעירה, ממש בתחילת דרכי, נפל דבר ששינה את חיי. מתּי להבין איך בני אדם מצליחים להתגבר על כישלונות, והחלטתי לחקור את הנושא באמצעות התבוננות באופן שבו מתמודדים תלמידים עם פתרון בעיות קשות. לצורך זה הבאתי תלמידים זה אחר זה לחדר שיוחד בבית הספר למטרה זו, ומשהרגישו בנוח הצבתי בפניהם אי אלו בעיות לפתרון. הראשונות היו קלות למדי, אולם בעקבותיהן באו בעיות קשות.
בעודם נאנקים, מזיעים ועמלים התבוננתי באסטרטגיות שבחרו, וניסיתי להתחקות אחר מחשבותיהם ורגשותיהם. ציפיתי למצוא הבדלים באופני ההתמודדות של ילדים עם קשיים, אולם להפתעתי גיליתי משהו בלתי צפוי לחלוטין.
במהלך ניסיונו להתמודד עם בעיה קשה היטיב ילד בן עשר את ישיבתו על הכיסא, חיכך את ידיו זו בזו, מצמץ בשפתיו וצווח, "אני מת על אתגרים!" ילדה אחרת, שפתרון הבעיות עלה לה בדם ויזע, הביטה בי במבט מלא סיפוק ואמרה בנימה סמכותית, "את יודעת, אני ממש קיוויתי שאוכל ללמוד מזה משהו!"
מה לא בסדר אִתם? תהיתי. תמיד האמנתי שקיימות רק שתי אפשרויות. או שמתמודדים עם כישלון או שלא. מעולם לא העליתי בדעתי שיש אנשים שאוהבים להיכשל. האם אלה ילדים מפלנטה אחרת או שהם עלו כאן על משהו?
לכל אחד יש דמות חיקוי, מישהו שהתווה לו דרך ברגע מכריע כלשהו בחייו. הילדים האלה היו דמויות החיקוי שלי. לא היה לי ספק שהם יודעים משהו שאני לא ידעתי וגמלה בי ההחלטה לגלות מהו הדבר הזה – לרדת לשורש תבנית החשיבה הזאת שיש בכוחה להפוך כישלון למתנה.
מה הם ידעו? הם ידעו שבאמצעות השקעת מאמץ אפשר לטפח איכויות אנושיות, כמו מיומנויות אינטלקטואליות למשל. ובדיוק את הדבר הזה עשו הילדים – הם הלכו ונעשו חכמים יותר. הכישלון לא ריפה את ידיהם, ולא זו בלבד אלא שכלל לא עלה בדעתם שהם נכשלים. הם היו משוכנעים שהם לומדים.
אני לעומתם הייתי משוכנעת שאיכויות אנושיות אינן ניתנות לשינוי. או שאת
השאלה אם תכונות אנוש אפשר לטפח או שהן בנות שינוי היא סוגיה עתיקת יומין. אולם משמעותן של אמונות אלו היא בבחינת חידוש: אילו השלכות עשויות להיות לרעיון שהאינטליגנציה שלך או האישיות שלך ניתנות לפיתוח ואין הן תכונות מקובעות ומושרשות שאין לשנותן. הבה נבחן תחילה את המחלוקת הקשה והעתיקה בעניין הטבע האנושי ואז נחזור לשאלה הנוגעת למשמעות האמונות האלה לחיינו.
משחר ימיה של האנושות נבדלו בני האדם איש מרעהו במחשבותיהם, בפעולותיהם ובחוויותיהם. מישהו חייב היה לשאול את השאלה מדוע אנשים שונים זה מזה – מדוע אנשים מסוימים יותר חכמים או יותר מוסריים – ואם יש משהו שגורם להם להיות שונים באופן מהותי ובלתי משתנה.
המומחים נחלקו לשני מחנות. היו שטענו שיש בסיס פיזי מוצק להבדלים אלו ולכן הם בלתי נמנעים ואי אפשר לשנותם. במהלך הדורות, כללו אותם הבדלים פיזיים-לכאורה בליטות בגולגולת (פרנולוגיה – ניתוח תכונות אופי לפי תצורת הגולגולת), גודל הגולגולת וצורתה (קרניולוגיה – חקר הגולגולת), וכיום גם הגֶנים כמובן.
אחרים עמדו על ההבדלים המשמעותיים ברקע של בני האדם, בניסיונם, בהכשרתם או בדרכי הלמידה שלהם. אולי תופתעו לגלות כי אחד מחסידיה הנלהבים של גישה זו היה אלפרד בִּינֶה, ממציא מבחני האיי קיו (מנת המשכל). האם לא נועדו מבחני האיי קיו לקבוע בצורה התמציתית ביותר מהי מנת המשכל הבלתי משתנה של ילדים?
האמת היא שלא. בִּינֶה, צרפתי שפעל בפריז בראשית המאה העשרים, המציא את המבחן הזה כדילאתר ילדים שלא הצליחו להפיק תועלת ממערכת החינוך הציבורי בעיר, וזאת במטרה לגבש תוכניות לימודים חדשות אשר יעלו אותם בחזרה על דרך המלך.
מבלי להתכחש לשוני במנת המשכל של הילדים, האמין בינה כי חינוך ותרגול יכולים לחולל שינויים מרחיקי לכת ברמת המשכל של ילדים. להלן ציטוט מאחד מספריו החשובים, "רעיונות מודרניים על ילדים", שבו הוא מסכם את עבודתו עם מאות ילדים בעלי קשיי למידה:
כמה פילוסופים מודרניים... טוענים כי אדם נולד עם רמת אינטליגנציה קבועה, ואין כל אפשרות להגדילה. עלינו למחות ולהתנגד לאמירה פסימית ואכזרית זו... תרגול, הדרכה, ומעל לכול, שיטה, מסייעים לנו להגביר את רמת הקשב שלנו, את הזיכרון ואת שיקול הדעת שלנו ובעצם להיות הרבה יותר אינטליגנטים מכפי שהיינו קודם.
מי צודק? רוב המומחים כיום תמימי דעים כי הצדק אינו מצוי בצד אחד בלבד. אין כאן הפרדה מוחלטת בין המולד לנרכש, בין הגנים לבין הסביבה. מרגע התהוותנו מתקיים בין השניים תהליך של "תן וקח".
גילברט גוטליב, מדען נודע בתחום הנוירולוגיה, טוען שגנים וסביבה משתפים פעולה בתהליך ההתפתחות שלנו, ולא זו בלבד אלא שהגנים זקוקים לתרומתה של הסביבה כדי לתפקד כהלכה.
בה בעת, מדענים נעשים יותר ויותר ערים לעובדה כי כושר הלמידה של בני אדם במהלך תקופת חייהם וכושר ההתפתחות של מוחם גדולים בהרבה מכפי ששיערו אי פעם. כמובן, כל אדם נולד עם מטען גנטי מסוים. אנשים מתחילים את דרכם עם מזג ייחודי ונטיות שונות אולם אין כל ספק כי ניסיון, אימון ומאמץ אישי הם שמשפיעים עליהם יותר מכול בהמשך הדרך.
רוברט סטרנברג, הגורו הנוכחי של האינטליגנציה, כותב כי הגורם המרכזי המשפיע על יכולתם של אנשים לרכוש מומחיות "אינו יכולת קודמת קבועה כלשהי אלא התעסקות מכוונת בנושא". קודמו בתחום, אלפרד בינה, הכיר בכך ואמר שלא תמיד האנשים החכמים ביותר בתחילת הדרך הם גם החכמים ביותר בסופה.
קרול ס' דווק, כוחה של נחישות, הוצאת כתר, 299 עמודים
נא להמתין לטעינת התגובות
