יקוב ושבעת הגנבים
מדונה נחושה לחמש את ילדינו הרכים במסרים רוחניים ומציגה בספרה השלישי סיפור קורע לב של ילד גוסס, שרק החזרה בתשובה (לכמה רגעים לפחות) של חבורת נוכלים, הצילה את חייו
יקוב ושבעת הגנבים מתוך הספר, הוצאת כנרת
גם ספר זה של מדונה נכתב בהשראת הבעל שם טוב, והוא מתאר חכם זקן שמציל ילד גוסס ממוות, באמצעות תפילה של חבורת גנבים. הסיפור פועל על פי עקרון הריאליזציה של המטאפורה, ופתיחת שערי השמיים מקבלת תוקף פרוזאי ופשטני משהו, כשהזקן, שזכויותיו לא עומדות לו והוא מתדפק על שערי השמיים הנעולים, מזמין פורצים שיודעים "לפרוץ ולהיכנס לכל מקום".
סיפורים חסידיים רבים עושים שימוש בשערי השמיים, המסמלים את סף האלוהות עבור מי שמְחַלים את פני הכוחות העליונים בבקשת מחילה או בתחינה לנס. אחד מן הסיפורים המוכרים יותר מציג את שריקתו של נער קטן שאינו יודע קרוא וכתוב, ושבעידן זה היה זוכה בוודאי לתואר לקוי למידה, כתפילה היחידה שהצליחה לחדור לשערי השמיים בתפילת
הנעילה ביום הכיפורים.
בניגוד לילד מהסיפור החסידי, שתפילתו הנואשת הייתה מלאת כוונה, ייאוש וכאב, תפילתם של הגנבים היא תפילה מוזמנת. בעוד הילד שבכיו קרע את שערי השמים ולימד זכות על הקהילה כולה, הזקן החכם (והטוב) נזקק לגנבים (הרעים), כאילו מעשה ההתקרבות של היחיד לאל נדרש לכל שדרות החברה. שבעת הגנבים (ככל הנראה על שום שבעת החטאים, במסגרת השעטנז הרוחני של מדונה שמוהלת קצת יהדות, קצת נצרות וקצת יותר מדי ניו אייג') ממלאים בסיפור את תקן הביבים של הנפש, ומייצגים חלק מן השלם האנושי.
דווקא תפילותיהם של הגנבים הן אלה שמתקבלות בהיכלות החסד השמימי, ומצליחות לשנות את גורלו העגום של בנו החולני של הסנדלר, הלא הוא יקוב, שלפחות מטפורית הוא מתהלך יחף, שלא לומר עירום ועריה. שבעת הגנבים משתפים פעולה עם החכם כי "הם הבינו שכוונותיו של הזקן כנות", ואחד מהם אף עובר שינוי של ממש כשהוא בא להחזיר את זוג הנעליים שגנב מנכדו של הזקן החכם.
הגנבים, כך מסביר הזקן החכם לנכדו, מייצגים את הפינות החשוכות בנפשותינו. האג'נדה המדונית גוזרת תהליך רוחני מומלץ של חזרה בתשובה שתכליתו העצמה אישית ויצירת עולם טוב יותר לילדינו, בנוסח זה שמצהירות עליו הזוכות בתחרות מלכת היופי. הצעד הראשון הוא, כמו תמיד (או לפחות על פי שנים עשר הצעדים הנהוגים בחבורות האנונימיות של הנגמלים מהתמכרויות), העלאת המודעות, כך ש"עלינו לזהות את התכונות הגרועות שלנו ולהכיר בהן". אין די בהכרה, כמובן, ועל כן עלינו לחולל מפנה של ממש "כשאנחנו נוטשים את דרכינו הרעות ועושים מעשים טובים".
גם אם מדונה מפריזה מעט בכוונותיהם הטובות של הגנבים, ומקריבה על מזבח הנמשל סיפור שלא מציית לחוקי העניין או ההיגיון, הרי ששום דבר לא יסית אותה מדרך האור בה היא צועדת בבטחה. לא בטוח כמה אור מסתתר מאחורי החושך, ואין לדעת האם התנהלות מוסדרת על פי השלבים שמציעה מדונה תניב טוב וחסד, אבל אם אלה מתחילים (ונגמרים) בתוך כל אחד מאיתנו, אולי לא מזיק לנסות. תפילות הגנבים מסמלות עבור מדונה מעין ניקוי אורוות שבכוחו של הפרט לעשות על מנת לפתוח את שערי השמיים הנעולים ועל מנת "לזכות בברכה ובהצלחה". אין זאת אלא, שעל פי הקוד האתי של הנערה החומרנית, גם כשאנחנו עושים מעשים טובים, חובה עלינו לדאוג שנרוויח מזה משהו.
מדונה, יקוב ושבעת הגנבים, תרגמה אירית ארב, הוצאת כנרת, 2004
נא להמתין לטעינת התגובות
