התפוחים של מר פיבודי
את ספרה השני לילדים כתבה מדונה בהשראת המורה שלה לקבלה. הסיפור מבוסס על סיפורו של הבעל שם טוב, ומדונה מקדישה אותו "למורים באשר הם". הבעש"ט, כותבת מדונה "היה גם מורה מצוין. הוא הקדיש את חייו ללימוד ולעזרה לזולת, והדגיש את ערכה וחשיבותה של אהבת הבריות"

התפוחים של מר פיבודי כריכת הספר
העיבוד של מדונה למעשייה של הבעל שם טוב מדגים את הפער בין מראה עיניים למה שניתן לכנותו מושג האמת. בעיירה קטנה שאנשים בה מעט, מר פיבודי הוא מורה להיסטוריה, שמאמן בקיץ את קבוצת הבייסבול של בית הספר. כולם אוהבים את מר פיבודי ומכבדים אותו, עד שאחד מתלמידיו מספר שראה אותו לוקח תפוחים מהירקן מבלי לשלם.
השמועה מתפשטת בעיירה במהירות כבירה, ולאימון הבייסבול הבא של מר פיבודי לא מגיע אף תלמיד, חוץ מילד קטן בשם בילי, שעל כתפיו הצרות מוטלת המשימה המאוד לא נעימה, לדווח למר פיבודי על כך שכולם חושבים שהוא גנב. בהמשך פוגש מר פיבודי את האחראי להפצת השמועה השקרית ומלמד אותו לקח משמעותי על חיים ומוות ביד הלשון.
מר פיבודי מבקש מטומי לגזור כרית נוצות ולפזר אותן
ברוח. "עכשיו אתה צריך ללכת ולאסוף את כל הנוצות", אומר מר פיבודי לטומי המבולבל, שמבין מיד שאין בכוחו של איש לעמוד במשימה כזו. "באותה מידה", אומר לטומי מר פיבודי, "אי אפשר לתקן את הנזק שגרמת כשהפצת את השמועה שאני גנב".
הסיפור שמניע את העלילה ומוליד את חרושת השמועות הוא לא אמין במיוחד, שכן אפילו ילד לא מתוחכם יכול היה להסיק שמר פיבודי לא גונב תפוח מול עיניו של הירקן, אחרי שהניף אותו באוויר ובדק אותו מכל הכיוונים. אפילו ילדה שגדלה בעיר ענקית מסיקה בקלות מתוך הספר, שמדגיש שבעיירה הקטנטנה מכירים כולם את כולם, שלא ייתכן שהמורה להיסטוריה בעל המוניטין ישוב ויגנוב מדי שבוע ממכר.
ובכל זאת, מדונה מצליחה ללמד את ילדינו הרכים שיעור חשוב על נזקי הרכילות ועל מחירן המופקע של מילים. אצל ילדים במיוחד חוברת קלות הלשון לגמישות האמונה, וחרמות מוטלים בכיתות בית הספר היסודי בתדירות כואבת, הרבה פעמים כתוצאה משמועה שקרית שאת כנפיה קשה לקצץ. משל הכרית מדגים במילים פשוטות את טבען הבלתי הפיך של מילים, והתדהמה של טומי היא תחושה מוכרת שמחמיצה את הלב לנוכח טעות שעשינו, ושלא בנקל נוכל לתקן.
מדונה, התפוחים של מר פיבודי, תרגום: אירית ארב, הוצאת כנרת, 2003







נא להמתין לטעינת התגובות







