זה מה שנשאר: שלמה ארצי ב"כוכב נולד" - ביקורת טלוויזיה
שלמה ארצי אמנם סירב להשתתף בתוכנית החיה של "כוכב נולד", אבל המפגשים שלו עם מתמודדי העונה הנפיקו כמה רגעים מרתקים א-לה "בטיפול". וגם: מנחם הורוביץ סיפק הצצה מחויכת בנבכי הקומבינה הישראלית
כוכב נולד 6, ערוץ 2
כשצביקה הדר הסביר מה הולך לקרות, אני מודה שלא ירדתי לסוף דעתו. זה עשה רושם של אלתור יצירתי שנבע מסירובו של ארצי - בכל זאת, אמן במעמדו וכו' - להתככב עם הנולדים.
בניגוד לתוכנית שהוקדשה ליהודית רביץ, שלמה ארצי לא הופיע בתוכנית שהוקדשה לו. לעומת זאת, צולמו מראש שיחות אישיות של ארצי עם חמשת המתמודדים ששרדו, מעין אודישנים פרטיים. לכאורה, כך הציג זאת הדר, גם השיחות האלה היו אמורות להיות חלק ממערכת השיקולים (אם יש כזה דבר, פרט ל"יו, איזה מאמי ליבי") של המסמסים. קונספט מוזר.
בפועל, יצאו פה רגעים של טלוויזיה מרתקת. ארצי, במשקפי שמש
לפעמים הפחיד אותם, לפעמים נגע בנשמתם. כאילו קלט אותם ברגע. כאילו הציץ לתוך עיניהם, ובחן אם גר שם אמן, או שמסתתר שם בלוף חסר סיכוי. אולי אלה היו מניירות. או שעשוע.
מבחינת התוצאה על המסך, זה לא משנה. המפגש בין ארצי (להקה צבאית, חיפוש עצמי, מילים מסתוריות, קיסריה, מעמד נצחי) למתמודדי כוכב נולד (אס-אם-אסים, התמסחרות, נינטיזציה, ידוענות לרגע) היה חיבור לא שגרתי, ולכן גם מעניין ושווה צפייה.
תוכנית החיסכון, ערוץ 2
משמח לראות את מנחם הורוביץ חוזר למסך אחרי היעדרות ארוכה, שנכפתה עליו בעקבות תאונת דרכים קשה שעבר.
לפציעה נוכחות בולטת בהופעתו: הוא נעזר בקביים, ונע בכבדות. השריף הבלתי מעורער של הצפון הצטרף, בעל כורחו, למועדון מצומצם למדי בתקשורת הישראלית: מועדון הכתבים והפרשנים הנכים (לצד אמנון אברמוביץ' ועפר שלח, פצועי הקרבות).
מועדון מצומצם אמרתי? למעשה, קשה לאתר תופעה דומה בעולם, ובטח לא בערוצי החדשות האמריקניים.
כשחושבים על זה קצת, אפשר לטפוח על כתפיה הדמיוניות של הטלוויזיה המקומית (אבל רק קצת, שלא תתלהב יותר מדי): היא לא נגררה אחר הנטייה להושיב מול המצלמות בובות מפוחלצות, מרוחות בשיזוף על-טבעי, מעוטרות בפאות נוכריות ומצוידות בסט שיניים תותבות מבהיק בלובן מלאכותי. הנסיבות מעציבות, ההשלכות שלהן מעודדות.
הורוביץ הצטרף לפינה הכלכלית שלפני מהדורת החדשות המרכזית, פינה שבאחרונה בושלה ומותגה מחדש. הרעיון הוא מעין "שלא יעבדו עליכם" בגרסת השטח. מיני תחקירים, שבמסגרתם נודד הורוביץ בארץ ומספר לנו על הדרכים היצירתיות לרוקן את כיסינו. החינניות שלו, הדרך שבה הוא יוצר קשר מיידי עם "האזרח מהרחוב", היתרון שלו כידוען שלא כולם מזהים מיידית (לפחות כך אפשר היה להתרשם מביקוריו בתחנות דלק, אמש) - כל אלה הופכים את הליהוק שלו למצוין.
אבל לא די בקסם אישי. פינה כזאת מחייבת גם עבודת שולחן מסוימת, ובינתיים נראה שזו קצת הוזנחה לטובת השטח. אתמול, למשל, הורוביץ בדק את אחת מהקומבינות המוכרות ביותר בכבישי הארץ: בדיקת השמן שמציע המתדלק האדיב, שתמיד מסתיימת במילוי כמויות סיטונאיות שעליהן נגבה מחיר מופקע.
בסופו של אייטם, חסרו בו מידע ונתונים הכרחיים שאין בעיה להשיגם בשיחה קצרה עם כל כתב רכב: איך ומתי בודקים שמן, למה הבדיקה שמבוצעת בתחנת הדלק לא שווה כלום, מה אומרים המספרים והאותיות שעל מכלי השמן, מה קורה כשממלאים סוג לא מתאים או כמות גדולה מדי, מה זה סינתטי וחצי סינתטי וכו'.
הלקח לעורכיו של הורוביץ הוא שאין סתירה בין יסודיות - לרצון לבדר. בלי המידע הזה, קיבלנו רק מסע מחויך בנבכי הקומבינה הישראלית. ואת זה, לצערנו, אנחנו כבר מכירים.
נא להמתין לטעינת התגובות
