אין לי סיכוי - ראיון עם אביב משולם
"ברור שישראל ינצח בסוף. נו, זה הרי מובן מאליו, לא? אין הרבה דרמה בתחרות הזאת. בשביל מה אני צריך לזכות במקום הראשון? כסף? מכונית? כוסיות? מה זה ייתן לי?". אביב משולם, האיש שבחרתם לשלוח הביתה, מדבר על המכות שחטף בבית הספר, על הדיאטה הקיצונית שעבר בגיל 13 ועל ההתמודדות בתחרות שסופה ידוע מראש
אפילו הטייטל "אדיש" עדיף מבחינתו על "חסר ביטחון". משולם אמנם רחוק מלהיות אדיש, אבל זה לפחות מתעכל טוב יותר כטייפ-קאסט של מתמודד ב"כוכב נולד". "ברור שאני לא אדיש", הוא ממהר להבהיר, "אני פשוט חסר ביטחון ברמות. אמנם יש לי המון ביטחון בשירה, אבל ברגע שאני מפסיק לשיר ויוצר מגע עם אנשים אחרים, אני חסר ביטחון לחלוטין. כל הזמן אומרים לי 'תחייך, תהיה יותר נינוח', אבל אני פשוט לא מצליח להתגבר על חוסר הביטחון הזה. להפך, ברגע שאומרים לי את זה - אני רק נלחץ מזה יותר. זה רק מראה לי שחוסר הביטחון שלי מוצדק וכמה באמת רואים שאני חסר ביטחון".
מה, למשל, אתה חושב שמיד רואים אצלך?
"את איך שאני נראה. אני מאוד לא בטוח באיך שאני נראה, וגם בהתנהגות שלי ובשפת הגוף שלי".
למה, בעצם?
"תשמע, אין מה לעשות: 'כוכב נולד' זו בעצם תחרות יופי. כל הזמן אני מרגיש שם ככה. אם אני לא יפה - לא יעזור לי כלום, אין לי סיכוי לנצח".
ומי כן יכול לנצח?
"ברור שישראל ינצח בסוף. נו, זה הרי מובן מאליו, לא? אין הרבה דרמה בתחרות הזאת, אתה יודע. בשביל מה בכלל אני צריך לזכות במקום הראשון? כסף? מכונית? כוסיות? אה, מה זה ייתן לי?".
חוזה בחברת תקליטים מכובדת ואולי גם קצת ביטחון עצמי.
"מי שרוצה חוזה בחברת תקליטים יקבל אותו גם בלי 'כוכב נולד'. במקרה שלי, בכל אופן, אני פשוט מודע לכך שאין לי סיכוי מול ישראל וליבי. קודם כל, הם יותר יפים ממני. דבר שני, יש בהם מין קסם כזה שאני לא בורכתי בו.
האמת, גם אם אני הייתי צופה - לא בטוח שהייתי אוהב את עצמי ושולח לי אס.אם.אסים. אני פשוט לא מספיק מעניין. אני לא מעניין בכלל בעצם. קח את ליבי וישראל, שים אותם לידי ומיד תראה שאני הרבה יותר משעמם מהם. אתה יודע מה? גם אם תשים מולנו בנאדם שלא שמע אותנו שרים אפילו פעם אחת - אני מבטיח לך שהוא לא יבחר בי".
רציני, חוסר הביטחון הזה.
"נכון, הוא באמת רציני, אבל זה לא שאני מקנא בהם או מאחל לעצמי להיות הם. באיזשהו מקום אני דווקא חושב שנכון לי להיות ככה, מי שאני. אחד שאולי לא חושבים עליו הרבה דברים, אבל חי את חייו כמו שהוא רוצה. אני אפילו לא רוצה שיחשבו עליי שאני מטפח אפרו, אם להודות באמת".
אבל אתה מטפח אפרו.
"האפרו שאתה רואה עליי הוא ממש לא אפרו בכוונה, כמו שאומרים. אני לא מטפח אותו או משהו כזה. מה שיש לי על הראש עכשיו זה מקרי לגמרי. בינינו, הייתי מעדיף שיער ארוך חלק. זה הרבה יותר מתאים לז'אנר שלי. עכשיו, בכל אופן, אני מאוד רוצה להסתפר".
זאת אומרת שאנחנו צפויים לרעידת אדמה נוספת בכיכובך?
"לא יודע, לא בטוח. אתה יודע, ברגע שאסתפר לא יהיה לי יותר את האימג' הזה שכולם מדביקים לי. אנשים אולי יתחילו להתייחס אליי כמו אל אביב משולם, ולא כמו אל 'ההוא עם האפרו'. רוב התגובות הרעות שאני מקבל היום הן על השיער שלי. אתה יודע, זה תמיד מתחיל בקטע של 'השיער שלך מכוער, תסתפר כבר', ואז, בשורה האחרונה, כותבים לי 'ואגב, אתה גם שר גרוע'".
שיהיה ברור: משולם בן ה-18 לא באמת לוקח ללב את התגובות האלה. אחרי ההדחה המאוד לא צפויה ההיא נדמה ששום דבר ממילא כבר לא יכול לשבור את רוחו. למעשה, כבר אז משולם חשף לא מעט פיכחון ובגרות.
"אנשים ציפו ממני שאהיה מבואס כשהעיפו אותי", הוא אומר, "והאמת היא שקצת לא נעים לי עם זה שלא ממש ממש התבאסתי. אני פשוט מבין מה זה 'כוכב נולד' ויודע שמבחינה אישית אין לזה שום משמעות בשבילי. זה לא אומר שום דבר עליי. אולי אחרים יחשבו שאני עצוב והכל, אבל מה שיותר חשוב לי זה אני. כשאני הולך לישון בלילה עם עצמי, אני צריך לדעת מי אני. מה שכן, הופתעתי מזה, ברור שהופתעתי. מאז שזה קרה אני לא מפסיק לנסות להבין עם עצמי למה זה קרה".
ולאיזה מסקנות הגעת?
"אחת מהן היא שהבמה הזאת פשוט משפיעה עליי בדרך לא טובה. זה נשמע כמו תירוץ עלוב, אני יודע, אבל ככה אני מרגיש. היא גורמת לי להיות פחות טוב בצורה משמעותית. כשאני מופיע לבד או עם הלהקה שלי במועדון אני לא מרגיש שמסתכלים עליי כדי לתת לי ציון, אלא שמקשיבים לי. ב'כוכב נולד' זה אחרת. זה לא שאני מפחד ממה שהשופטים יגידו עליי. זו ההרגשה הזאת, של להיות בובה שכל אחד עושה ממנה מה שהוא אוהב. בהחלט היו לי שם כמה רגעים שהסתכלתי אחורה ואמרתי לעצמי 'וואלה, אביב, אתה לא נאמן לעצמך'".
זה קרה לך גם ביום שהודחת?
"כן, בזמן שביצעתי את 'נתפייסה' - השיר שאחריו הודחתי. קודם כל, שיר ילדים זה לגמרי לא אני, ובשיר הזה גם לא הייתי מעורב בעיבוד בכלל. כששרתי אותו שם הרגשתי איום ונורא. לא הבנתי מה אני עושה במקום הזה, למה אני שר את השיר הזה. האמת היא שבמשך כל היום הזה היתה אווירה הזויה, משונה לגמרי, כאילו שמשהו עומד לקרות. כולם הרגישו ככה, לא רק אני. ההדחה שלי בסוף הערב רק העצימה את ההרגשה הזאת. ברור שנעלבתי כשעפתי, שלא יהיו לך טעויות. אני גם חייב להודות שברגע ההדחה לא חשבתי לרגע שיחזירו אותי".
אלא שאז הגיע בוקר המחרת ונשא עמו עצומה למען החזרתו עם 11 אלף תומכים חתומים, בתוספת קמפיין תקשורתי מאסיבי למענו.
איך אתה מרגיש לגבי העובדה שבסופו של דבר חזרת בעיקר הודות להפקה של התוכנית?
"האמת, הרגשתי די בסדר עם הדרך שבה החזירו אותי לתחרות, בעיקר כי הבנתי שבסופו של דבר זה דווקא כן נעשה דרך הקהל. בכל זאת, היתה עצומה בעדי והפורום שפתחו לי ממש עשה בלגן - ככה שהכוח עדיין היה אצל הקהל בבית".
ובכל זאת, לא מדובר בהצבעה של הקהל בבית אם להחזיר אותך או לא.
"הכוח היה של השופטים, נכון, אבל עובדה שבתוכנית שבה חזרתי הקהל בחר לא להעיף אותי. אתה מבין? לא היה פה עניין של משהו שהוא לא פייר - למרות שבטח היו אנשים שלא אוהבים אותי שאמרו שזה לא פייר.
בסך הכל אני חושב שיש הרבה דברים שקורים בתוכנית הזאת שלאו דווקא קשורים לכישורים של המתמודד - אבל לפחות במקרה של החזרה שלי לתוכנית, אני לא חושב שזה היה לא במקום או מוגזם. הרי
אז כן, משולם שאב לא מעט עידוד מהעצומות ומהתקשורת, אבל עדיין מעדיף שלא לטפח תקוות יותר מדי גדולות. "בשלב שבו הודיעו לי שאני חוזר כבר הספקתי להתרגל לרעיון שאני לא ב'כוכב נולד'", הוא מספר. "לכן, באותו רגע אמרתי שאני לא ממש רוצה לחזור. לאט לאט נכנסתי למוד אחר והבנתי שבעצם קרה פה משהו מאוד טוב".
משהו טוב שאמור לגרום לך להאמין שאולי אתה דווקא כן מסוגל לנצח?
"אולי, אבל אני עדיין די בטוח שאני לא מה ש'כוכב נולד' מחפשים. בוא נגיד שלא הייתי מנחש שאני זה שאזכה בסוף".
אל תיתנו למה שקראתם עד עכשיו להישמע כמו תבוסתנות. משולם, למרות הכל, רחוק מלהיות לוזר, והוא ממש לא מתכוון לוותר מראש על הקרב הזה. כרגע, בכל אופן, כלי הנשק העיקרי שבעזרתו הוא מתכוון לנצח הוא סמל שמשמעו "אמת", שקועקע על גב זרועו הימנית בבוקר שאחרי ההדחה ההיא.
"עד ליום שבו הודחתי", הוא מספר, "כל פעם, כמה דקות לפני השידור, הייתי כותב לעצמי 'אמת' על היד. עשיתי את זה כדי להזכיר לעצמי מי אני ומה אני אחרי שהייתי רואה את המעריצים שנותנים לי אהבה שלא מגיעה לי. כאילו, מי אני בכלל שזה מגיע לי? נכנסתי מזה לסרטים. לא ידעתי מה לחשוב בכלל. אתה יודע, זה לא שהרווחתי את ההערצה הזאת. לא כתבתי 20 שנה והוצאתי עשרה תקליטים. אני לגמרי לא ראוי למה שאני מקבל - בטח שלא לכתבת שער ב'רייטינג' - אבל אין לי כוח לנסות לשכנע אתכם בזה. מצד שני, אני גם יודע שככה זה, אין מה לעשות. כשנרשמתי לאודישנים של 'כוכב נולד' ידעתי מראש שככה זה יהיה, אבל ההתמודדות עדיין קשה לי מאוד".
קשה, אבל בהחלט לא בלתי אפשרית, לנוכח עמידתו האיתנה באתגרים אחרים שנתקל בהם בעבר - אתגרים לא פחות מסובכים מישראל וליבי. את אחד מהם, למשל, הוא זוכר היטב מימיו כנער שמן ודחוי חברתית בכיתה ז'. "חטפתי מלא מכות באותו זמן", הוא מספר. "כל הזמן, כל יום, כל הפסקה. זה התחיל כשיום אחד ראיתי מחוץ לבית שלי איזה ערס שהרביץ לילד, פתאום נהיה לי מצפון לילד הזה, אז ניגשתי והפרדתי ביניהם.
יום אחרי זה באו אליי בהפסקה איזה 30 חבר'ה וקרעו אותי במכות. מאותו יום ככה זה היה במשך שנה שלמה. הייתי חוזר הביתה כל יום עם סימנים כחולים. אני זוכר שפעם גם חזרתי עם פסטרמה על המצח אחרי שזרקו עליי סנדוויץ'".
לא ניסית להפסיק את זה?
"אני לא, אבל כשההורים שלי פנו להנהלה תמיד היה שם מישהו שהאשים אותי. שתבין, הייתי ילד שמן ומעצבן. בגיל 13 שקלתי 100 קילו. כן, הייתי מאוד מאוד שמן. כנראה כי פשוט לא היה לי מה לעשות כל היום, אז אכלתי. המון. בלי הפסקה. השם שלי בכיתה היה 'שמן'. לפעמים גם 'בטטה', אבל בעיקר 'שמן'".
לא נעים.
"נכון, אבל האמת היא שהייתי לא רק שמן, אלא גם מעצבן. מאוד. כשהיו מקללים אותי תמיד הייתי מחזיר. דווקא, כדי לעצבן אותם. לא הסכמתי לספוג עלבונות בלי להחזיר משהו. לאט לאט גם החברים שלי התרחקו ממני, כי הם הבינו שלהסתובב איתי זה אומר לחטוף מכות. בוא נגיד שהערסים בראשון בהחלט לימדו אותי דבר או שניים על החיים האלה".
אחד הדברים שמשולם למד על חייו בזכות אותם "מורים", היה העובדה שייטב לו מאוד אם יעבור בית ספר. ואכן, כבר בשנה לאחר מכן רשמו אותו הוריו לבית ספר חדש - מה שגרם למשולם במהלך אותה שנה להמיר את משקלו העודף באהבה למוזיקה. הוא עשה את זה במהירות הבזק: בתוך שלושה חודשים הוא הצליח להשיל לא פחות מ-40 קילו. "נרשמתי לקבוצת מיקוד כזאת, של שמנים ששוקלים את האוכל שלהם לפני שהם אוכלים", הוא מספר. "אין ספק שהתמדתי בזה בקיצוניות, עד שרזיתי מאוד. אחרי שיצאתי משם הייתי ממש, אבל ממש, רזה. היום, לצערי, אני שוב שמן. מה לעשות, הדיאטה היחידה שאני מסוגל להתמיד בה היא דיאטת סושי".
תשמע, להוריד 40 קילו בשלושה חודשים זה קצת פסיכי.
"אני יודע, זה המון, אבל כשאתה שוקל 100 קילו ונמאס לך מהחיים אתה חייב לעשות עם עצמך משהו".
מה זה נמאס? חשבת להתאבד?
"חשבתי על זה. לא באמת רציתי להתאבד, הייתי ילד, אבל רציתי תשומת לב, רציתי להרגיש לא מיותר, שמישהו צריך אותי. אחרי שירדתי פגשתי את חברה שלי לשעבר, התחלתי ללמוד מוזיקה, לנגן, לכתוב שירים - הכל פתאום הסתדר לי".
ובכן, לא בדיוק. משולם אמנם הפך כמעט בן לילה מנער דחוי לנער רגיל, אבל היה בחייו עוד משהו קטן שהפריע לו: העובדה שעדיין היה עליו לקום כל בוקר וללכת לבית הספר.
יום אחד, לקראת סוף י"א, הוא החליט להסיר מעליו גם את המועקה הזאת ונטש את לימודיו לצמיתות. עכשיו הוא קצת מצטער על זה ומכנה את החלטתו "ילדותית", אבל גם טוען בתוקף שבשעתו לא עמדה לנגד עיניו שום ברירה אחרת.
"ההחלטה ההיא נעשתה מסיבות לא נכונות", הוא מסביר. "ידעתי שלימודים זה חשוב והכל, אבל בשלב מסוים הבנתי שלא משנה מה יקרה - שום דבר לא יזיז אותי ממוזיקה, בטח שלא לימודים. באותו רגע הם הפכו לחסרי משמעות בשבילי והחלטתי להפסיק אותם כדי לעשות מוזיקה, כאילו, לעשות רק מה שאני רוצה. אני זוכר שיום אחד ישבתי עם עצמי והחלטתי שחלאס, לא לומדים יותר. ההורים שלי אכלו ממני כאפה ענקית על זה, במשך כמה חודשים הם היו ביחסים נוראים איתי, אבל לאט לאט גם הם השלימו עם זה".
נראה לך שמתישהו בעתיד תנסה להשלים בגרויות?
"לא ממש. אני חושב שאם בנאדם עושה בגרות רק כדי שיהיה לו משהו ביד למקרה שהחלום שלו לא יתגשם - הוא כנראה לא באמת מאמין שהחלום הזה יכול להתגשם. אני, בכל מקרה, יודע שמה שאני טוב בו זה אך ורק מוזיקה, ושום דבר לא ישנה את דעתי בקשר לזה".
אני לא בטוח עד כמה המסר הזה יעבוד טוב על ההורים של המעריצים שלך.
"בוא אני אספר לך משהו: לפני כמה זמן קיבלתי מכתב מילד שרוצה לעזוב את בית הספר כדי להיות מוזיקאי. כתבתי לו שלא יעז לעשות את זה, אלא אם כן הוא מרגיש את זה בוער מבפנים ואין לו שום ברירה אחרת. אני לא בעד זה.
אני חושב שלימודים זה דבר מצוין, גם במסגרת וגם מחוץ למסגרת, אבל אני לא מרגיש שהחמצתי משהו בזה שעזבתי את המסגרת. להפך, רק הרווחתי מזה. במשך שלושה חודשים אמנם ישבתי בבית ולא עשיתי עם עצמי כלום, וזה היה ממש חרא, אבל אחר כך מצאתי עבודה באולפן הקלטות והתחלתי ללמוד סאונד, ומאז הכל בסדר".
שוב, "בסדר" באופן יחסי. אחרי הכל, משולם היה מעדיף שתכירו אותו בזכות "אלכימיה", הרכב הרוק שהוא מנהיג. יחד עם הלהקה הוא העפיל לגמר "נותנים ברוק" שערך השנה "מעריב לנוער" במועדון הבארבי. כולם שפכו מחמאות לקול המיוחד של הסולן, פחות לנגינה. בסופו של הערב הם לא זיכו את הלהקה מראשון לציון באחד משלושת המקומות הראשונים. "אבל צפוי לך עתיד מזהיר", סיכם עמרי רונן, "רק תבחר את החומרים הנכונים".
לא ברור אם "חומרים נכונים" זה משהו שניתן לעשות דרך "כוכב נולד" - תוכנית שאליה הגיע בשושו, בלי לספר על כך מראש לאף אחד מחבריו ולהסתכן בכינוי "בוגד", כלשונו. "התביישתי בזה שניגשתי לאודישנים", הוא מודה. "באמת הרגשתי שאני בוגד בחברים שלי ולכן שמרתי את זה בסוד עד שהגעתי למאה האחרונים. האמת, עד לאותו רגע גם אני הרגשתי מאוד לא נכון עם עצמי - אבל פתאום, כשראיתי שאני מתקדם, הגעתי למסקנה אחרת: הבנתי שכל עוד אני יודע מי אני, זה בסדר. באתי לזה בהרגשה של 'אני הולך לשם כמו שאני וזהו'. שהקהל יחליט מה הוא חושב עליי".
אתה בטח מודע לזה שאתה לא הראשון שמגיע ל"כוכב נולד" בגישה הזאת. גם ג'קו אייזנברג היה שם.
"אני חושב שניצלו אותו בתקשורת והוציאו דברים מהקשרם, אבל עדיין, יש המון דברים שהוא אמר שאני ממש לא מסכים איתם. כעסתי עליו בטירוף כשקראתי שהוא לכלך על רמי קלינשטיין. כאילו, מי אתה שתלכלך על רמי קלינשטיין? אתה יכול לא לאהוב אותו, אבל אין לך זכות ללכלך עליו. מצד שני, צבא, למשל, זה דבר שכולם צריכים לעשות, אבל יש אנשים מסוימים ששחררו אותם מסיבות מוצדקות ואין טעם להיתפס אליהם. בנאדם צריך לדאוג לבריאות שלו. אם הצבא פוגע לך בבריאות הגופנית או הנפשית זה בסדר גמור לוותר על זה".
ומה זה אומר לגביך?
"אני אמור להתגייס בנובמבר הקרוב לתותחנים. אין לי מושג מה מחכה לי, אבל שמעתי שזה לא ישאיר לי הרבה זמן פנוי למוזיקה, אז אני מקווה מאוד שבסוף לא אגיע לשם".
העתיד אכן מבהיל, אבל מתוקף הנסיבות המיוחדות, צה"ל הוא עדיין ממשולם והלאה, לפחות עד לתום השירות ב"כוכב נולד".
עכשיו עליו להפנות את מלוא תשומת לבו לטובת ביסוס מעמדו לצד ליבי בירן וישראל בר און. עם הראשון הוא מסתחבק בינתיים בכיף. "ליבי יהיה הקול הבא במוזיקה הישראלית, אני בטוח בזה", הוא מפרגן. "ואגב, הוא הכי לא אימו בעולם. הכי לא". גם עם ישראל, הבעייתי יותר, הוא מצליח איכשהו לתקשר, אם כי פחות בקטע של חיבור אמיתי. "ישראל ואני זה שני עולמות שונים לגמרי", הוא אומר. "אנשים שאוהבים אותו לא אוהבים אותי ולהפך - מה שדי ברור מאליו, אני חושב - אבל אני דווקא כן מצליח לדבר איתו פה ושם".
יפה לך. טענו שרוב המתמודדים האחרים לא זוכים ממנו לכבוד הזה.
"ברור שיכתבו את זה עליו, כי זה מתיישב טוב עם התדמית שלו, אבל זה לא נכון. אני, בכל אופן, מצליח לתקשר איתו. נראה לי שפשוט הצלחתי להבין שהדברים זזים אצלו בקצב אחר. לא אכפת לו אם אתה ממהר או רוצה להגיד משהו. הוא תמיד יעשה את הכל בזמן שלו. אבל ברגע שאתה קולט אותו, אין בעיה".
או.קיי, אבל זה לא שהוא מהווה מודל להערצה עבורך או משהו כזה, אם הבנתי אותך נכון.
"המודל שלי להערצה הוא ג'ים מוריסון. הוא המציא את הדבר ההרסני הזה שנקרא רוקנ'רול. אתה יודע, נורא מצחיק אותי שהשופטים בתוכנית אומרים 'זה היה ביצוע רוקיסטי'. רוקנ'רול ב'כוכב נולד' זה לעלות על הבמה ולהגיד 'זין, אני לא שר את השיר הזה!'. הייתי עושה את זה, אבל אני מכבד את האנשים שעובדים שם, אז אתאפק".
גם את הביצועים שלך שם לא היית מגדיר רוקיסטיים?
"בקטע של הגדרות מוזיקליות אני תמיד מתבלבל - אבל בגדול לא, אני לא אוהב שקוראים לי רוקר. רוב החומרים המקוריים שלי הרבה יותר דומים ל'אי שם מעבר לקשת' מאשר לרוקנ'רול. אני פשוט רוצה שיקבלו אותי בלי תגיות בכלל, אתה מבין?
כל מה שאני יודע לגבי הביצועים שלי בתוכנית זה שהם הכי מהבטן. הם לא קאברים בשבילי. הם יוצאים לי מהנשמה, ואני יודע שהם גם חודרים לנשמה של אחרים. אנשים כתבו לי שהוצאתי אותם מהתקופה הכי קשה בחיים שלהם. קשה לי להאמין להם, כי אני לא הייתי מקבל את זה ככה, אבל זה מה שהם מספרים, אז זה כנראה נכון. הרבה אנשים גם אמרו לי שהם רוצים ממני ילד".
אתה מתכוון לבחורות, אני מניח.
"ברור שבחורות, הרבה. אבל אף פעם לא חשבתי לנצל את זה כדי להתחיל עם מישהי. אני לא מסוגל לזרום עם בחורה שמתחילה איתי בגלל שאני ב'כוכב נולד'. גם אם זו הבחורה הכי אטרקטיבית בעולם, זה פשוט לא נראה לי כיף".
אבל כשהן שואלות אותך במה אתה חופף, אתה עונה להן?
"זה כן, אין לי בעיה: אני חופף רק עם שמפו, בלי קונדישנר, וכשאני קם בבוקר אני רק מרים קצת את השיער, שלא יהיה מעוך - וזהו. העניין הוא שזה לא רק בחורות. משום מה אני מקבל הרבה מאוד מיילים גם מבחורים. נורא אוהבים אותי, הבנים. לא יודע למה".
מה זה משנה למה, העיקר שישלחו אס.אם.אס, לא?
"כן, אה?".
נא להמתין לטעינת התגובות
