מתחזקת: ראיון עם סרוגה
שרון פאוסטר, התגלית המרעננת של "סרוגים", מסתובבת בימים אלה עם חיוך גדול על הפנים. ככה זה כשהתפקיד הגדול הראשון שלך בטלוויזיה קשור לאוהד קנולר, טלי שרון ובורא עולם כמובן. ראיון על אמונה, אהבה וסיגרים קובניים
מה היתה פרשת השבוע?
"אוי. התקלת אותי. לייזי יהרוג אותי עכשיו".
מבין חמשת האפיקורסים שמככבים בדרמת הדוסים "סרוגים" - טלי שרון, יעל שרוני, אוהד קנולר, עמוס תמם ופאוסטר - האחרונה היא התגלית החמימה של השנה. בסדרה היא משתחלת לחצאיתה של רעות, רואת חשבון לוחמנית שמתעופפת על כולם בטורנדו של עוקצנות ומתעקשת לקדש בעצמה על היין כי גברים זה פויה. אז אולי פאוסטר לא זוכרת את פרשת השבוע, אבל היא יודעת איך עושים קידוש עוד מהבית. "אני מאמינה באלוהים", היא אומרת. "יש לנו מסורת בבית ואני מאמינה בה. גם בגלל שסבא שלי דתי וגם בלי קשר לאם אתה דתי או לא, אני חושבת שמסורת של חגים למשל זה חשוב. ביום כיפור אני תמיד בבית הכנסת. זה דברים שחונכתי עליהם ועם השנים גם הבנתי למה אני עושה אותם. זה התאים לי, אז שמרתי את זה לעצמי".
את שומרת שבת?
"אני לא שומרת שבת, אבל לפעמים מדליקה נרות. אצל סבא וסבתא שלי מדליקים נרות בשבת, ועד היום אנחנו בערבי שבת בקידוש אצלם. יש לי נגיעה לעניין הזה. לכן זה כל כך מרגש אותי, העובדה שהדבר הראשון הגדול שאני עושה, 'סרוגים', זה משהו שקשור לדת".
כן, "סרוגים" היא האביר הגואל של בני המגזר הדתי, שתמיד שיוועו לראות את עצמם על המסך כאנשים נורמלים עם ניואנסים של חיי יומיום ודרמות קטנות, לעתים קטנות מדי, אבל תמיד אמינות. ידידיי הסרוגים מתקבצים יחדיו לצפות בשכונת קטמון המוכרת כל כך מונפת לתחייה על המסך, צועקים "היי, זה כמו אצלנו" ומוחים דמעת הזדהות סוררת. החילוניים אולי אינם מודעים לגודל השוס, אבל נסו לתאר לעצמכם סדרת דרמה עתירת סלבז שמתארת את המתרחש במקום העבודה שלכם, כשאוהד קנולר מגלם אתכם. קסום, נכון? הביצה הדתית אכן רוחשת חיים אי שם בירושלים ומייצגת את אורח החיים של חלק עצום מהמגזר הדתי-לאומי-מודרני. לשם בדיוק נקלעה פאוסטר.
"כל הביצה הזאת, כל מה שקורה שם, זה משהו שאנשים בכלל לא יודעים", היא אומרת. "החברים שלי הם חילוניים והם לא יודעים בכלל שיש דתיים כאלה. יש המון סטיגמות, אני לא אומרת שלי היו, אבל יש. אנשים שומעים 'דתיים', אז הם ישר חושבים שזה אומר כיפה, ציצית ובזה זה נגמר. כאילו אין אנשים מאחורי זה. ויש. יש אנשים כמוני, שהם פשוט עם הרגלים אחרים - ללכת לבית כנסת, להתפלל, לאכול כשר. זה הרגל שבא מתוך אמונה, יש לו מנוע. זה כיף להראות לאנשים שזה לא משהו מפחיד, מה שזה נראה להם בראש".
איך הכנת את עצמך לסדרה?
"כמי שגרה במרכז הארץ ולא ממש מכירה את ירושלים לעומקה, נסעתי עם אבא ואמא שלי באחת השבתות, קצת אחרי שהודיעו לי שהתקבלתי לסדרה, לשכונת קטמון. התיישבתי ופשוט הסתכלתי על הצעירים שחיים בשכונה. ראיתי איך הם מתלבשים, אפילו ניסיתי להקשיב לשיחות ביניהם - ממש כמו מרגלת קטנה. הצצתי לבתי הכנסת ופשוט הוקסמתי מהסמטאות הצרות ומהאווירה שהיתה שם".
כל צוות הסדרה בילה שבת אותנטית בקטמון, נכון?
"כן, זה ממש כיף לטייל שם, אין את זה בתל אביב. זה לא כמו לטייל בדיזנגוף או בבן יהודה. זו אווירה כזאת שקטה, אנשים שהולכים עם שקיות לארוחה שהם הוזמנו אליה. גם אנחנו הוזמנו לארוחה כזו. ישבנו בארוחת שבת עם המון אנשים. הארוחה, או הקידוש למשל, זה לא זר לי, כי אני מכירה את זה פחות או יותר מהבית. אבל אני חושבת שהישיבה הזאת סביב השולחן, עם הנרות, יש בזה משהו פשוט קסום, באמת".
ואחר כך עשיתם בונדינג כשהלכתם לישון בדירה של בנות דתיות.
"כן, זה היה מאוד מצחיק. ישנו אחת על הרצפה, אחת על הספה, אבל היה מאוד כיף. מתי כבר עושים כזה דבר, מתי הולכים לישון אצל מישהו בשישי? וחוץ מזה, אני גם חושבת שהיה מאוד חשוב להבין, להכיר אותם, מה התחביבים שלהם, מה הם עושים. כי
היא נולדה באילת לפני 26 שנים וגדלה בפתח תקווה. הטוויסט אירע בתום השירות הצבאי, כשהיא שבה לאילת והתפקדה לעבודה במלון. "הייתי צ'קרית, שזה אומר לעמוד בארוחות בוקר ולשאול 'כמה אתם?', כאלה", היא נזכרת בייעוד המסעיר שבחרה לעצמה בהתחלה, "זה היה בתקופה שהדחקתי את הרצון שלי להיות על במה, חשבתי שזה לא בי. אבל כל הזמן הסתכלתי על צוות הבידור במלון וקינאתי בהם, הצטערתי על שלא בחרתי ללכת להופיע איתם במקום מה שעשיתי בסופו של דבר. אז אחרי חודשיים החלטתי שאני הולכת על זה. פשוט ראיתי שברגע שאני עושה משהו שאני לא אוהבת ויש מולי משהו שאני אוהבת, אין שום סיבה שאני לא אעשה את זה. עזבתי את אילת ונרשמתי לבית צבי".
שנתיים לאחר תום הלימודים עוד התגלגלה פאוסטר ביקום האודישנים האינסופי עד שהקב"ה הטוב שלח אותה להיבחן לתפקיד רעות ב"סרוגים". ביום שבו חזרה מטיול בתאילנד קיבלה את ההודעה שהיא בפנים. "שמחתי שבחרו בה, כי משמח אותי שמביאים פרצוף חדש", נזכר לייזי שפירא במאורע הגורלי, "למרות שבהתחלה קצת התנגדתי לליהוק. היא שחקנית מעולה אבל נראתה לי צעירה מדי. לא רק יחסית לשחקנים האחרים, שנראים מבוגרים יותר. היא נראית אפילו צעירה לגילה, היא נראית ממש בתיכון. אבל בסופו של דבר למרות שרואים שהיא צעירה, יש לה נוכחות חזקה מאוד על המסך".
לא רק שפאוסטר היתה הרכש הצעיר בקאסט, היא גם היתה הכי חסרת ניסיון. "בהתחלה היינו עושים להם חזרות בצמדים, שניים שניים", מתאר שפירא. "היא עבדה מול השחקן של יוחאי (מוטי ברכר - ר.ר) ונראתה קצת מנותקת. בפעם הראשונה שעבדנו על סצנה של כל הקאסט יחד, יצא לי הלב עליה. הכי צעירה, הכי לא מנוסה. ראו שהיא קצת פוחדת, אבל היא השתלבה נורא יפה וקיבלו אותה נורא יפה. כולם אהבו אותה. היא שחקנית רצינית, אין לה מאניירות של שחקן, אין תלונות ואין משברים אצלה, פשוט כיף לעבוד איתה".
גם פאוסטר זוכרת את הימים הראשונים שבהם הגיעה לסט, שם פגשה את שאר חבריה לסדרה. לאחר ההתנסות הראשונית עם תום אבני, המעבר למשחק מול אוהד קנולר ושאר החברים יכול לעשות משהו לאגו, בעיקר לגרום לך להרגיש כמה אתה קטן. "ברור שהיו חששות, כל דבר חדש שמתחילים אתה חושב: מה יהיה, איך זה יהיה, איך זה ירגיש?", היא מספרת. "היו חששות אבל הם נמחקו מהר מאוד. זה אנשים שמאוד הערכתי ושרציתי לעבוד איתם, אבל אלה בני אדם, לא משהו שאמור להפחיד או להרתיע. הם כמוני במקצוע, פשוט עם יותר ניסיון ועשו יותר דברים".
היו אנשים שנקשרת אליהם במיוחד?
"תראי, היינו חמישייה והיו לנו הרבה סצנות משותפות. עוד לפני שהתחלנו לצלם את הסדרה, וגם בזמן הצילומים, היינו נפגשים הרבה ויוצאים לארוחות ערב יחד. היו לי יותר סצנות עם עמוס תמם והיתה לי כימיה מצוינת איתו. אני גם מאוד אוהבת את מערכת היחסים של אמיר ורעות. טלי ויעל פרגנו לי מאוד למרות שלא עבדנו יחד קודם. התחברנו והפכנו לחברות. עם אוהד לא היו לי כמעט סצנות, אבל אני מאוד אוהבת אותו בתור בן אדם ומקווה שייצא לנו לעבוד עוד יחד".
איך היה לעבוד מול לייזי שפירא? גם בשבילו זה פרויקט ראשון שמציג אותו לקהל.
"הוא איש מיוחד במינו. הוא תמיד פתוח לשמוע ולהקשיב ויש לו חיוך כזה שווה. יש המון לחצים על סט, כל אחד רוצה דברים שונים, אבל לייזי תמיד שמר על נועם כזה. בכלל, אני חושבת שלא יכולתי לבחור משהו יותר טוב בתור עבודה גדולה ראשונה. לקבל בחירה כזאת. בגלל הנושא, בגלל הצניעות שיש על הסט, זה משהו אחר, שונה".
בימים אלה פאוסטר מצטלמת לתפקידון ב"חשופים", ולפני כן בצבצה גם ב"המקום". "יש לי הרבה רצונות ושאיפות - קולנוע, תיאטרון. הכי הייתי רוצה לשחק ב'שבתות וחגים', אבל זה כבר לא קיים, אז מה זה עוזר". אך ביתר הזמן, כך גורל השחקנים, היא ממשיכה לפקוד חדרי אודישנים וגם עובדת מפעם לפעם כמוכרת בחנות לסיגרים בדיזנגוף. השלמת הכנסה. "זה לא משהו קבוע", היא אומרת.
"אני יודעת הכל על סיגרים, באמת, אבל לא מעשנת. לסיגריות יש התמכרות קלה אבל זה יעבור".
פאוסטר עדיין מסוגלת להתהלך לה ברחובות תל אביב או למיין סיגרים על המדף בחנות בלי שצבא עוללים ירדוף אחריה בשאגות "רעות, תחתמי לי". היא אמנם מגלמת דמות אהודה בסדרה חמודה, אבל עוד לא מזהים אותה כשהיא חוצה את הכביש. "או שכן מזהים אותי ואני לא יודעת. לא ניגשים אליי ברחוב ולא יושב צלם מתחת לשולחן שלי ולא מתקיף אותי פפראצי", היא מודה. "קשה להתקיף אותי כל כך מהר, אני לא מותקפת. הכל בנעים, הכל בסדר, אין היסטריה. כשאהיה שם אגיד לך. בינתיים אני לוקחת הכל בכיף".
הדמות של רעות קצת פחות רגועה ממך, היא די לוחמנית.
"כן. היא לא מתביישת להגיד מה שהיא חושבת, היא גם לא שולטת בזה. היא קשה, אבל זה בא ממקום הכי חסר ביטחון והכי רך ואבוד ורוצה תשובות. אבל אני מבינה למה את אומרת שהיא קשה. כל אחד ואיך שהוא מתמודד עם החיים. זאת רעות. אני חושבת שיש אפילו דברים מרעות שהייתי רוצה שיהיו אצל שרון. היא יותר מסודרת, יודעת מה היא רוצה. יש לה את כל הקטע של משרד, היא רואת חשבון, זה לא סתם. היא משתמשת בכוח, זו הדרך שהיא מכירה".
יש משהו שמשותף לכן?
"שתינו חולות שליטה, אנחנו פשוט מתנהגות אחרת. גם אני תמיד אוהבת לדעת הכל. עובדים על זה".
היית צריכה לעשות משהו מיוחד לקראת התפקיד?
"אחרי שהתקבלתי לסדרה שאלו אותי אם יש לי רישיון על אופנוע, בגלל שלרעות יש אופנוע ונדרשתי להצטלם נוסעת עליו. לא היה לי, אז נשלחתי לכמה שיעורים וטסט. אבל מכיוון שבקושי על אופניים אני יודעת לרכוב, לקח לי יותר מטסט אחד או שניים או שלושה. ברביעי עברתי את המבחן בהצלחה, זה היה מורט עצבים. בירושלים היה אפילו יותר קשה, כי בנוסף לכישרון ה'טבעי' שלי מלידה על אופנוע, יש שם הרבה זינוק בעלייה. אבל לא לדאוג, אף אחד לא נפגע ולא תמצאו אותי נוסעת ברחבי תל אביב".
בטח היו גם דברים של דתיים שצריך ללמוד לעשות.
"כן, לקראת הצילומים הייתי צריכה ללמוד לקרוא הפטרה, אז לייזי הביא לי דיסק והקשבתי לו. אחר כך גם אני ומוטי ברכר עברנו שיעור ב'טעמים'. היה לי כיף לקרוא הפטרה כי זה כמו לשיר, דבר שאני אוהבת לעשות".
את מודעת לכך שהציבור הדתי עוקב בדקדקנות אחרי הפרטים הקטנים האלה בסדרה.
"כן, ובאמת המון אנשים על הסט כל הזמן שמו לב שלא יהיו טעויות. הפרטים הקטנים נמצאים באלוהים. זה הקסם של הסדרה".
וגם את, כמו רעות, מחפשת אהבה בעיר הגדולה?
"כן, מחפשת אהבה. בדיוק כמו רעות - בצורות אחרות אמנם, בעיר אחרת ובאישיות טיפה שונה, אבל מחפשת. מי לא רוצה אהבה. אבל אני חושבת שלגברים שרעות יוצאת איתם יש משהו מגביל בדרך כלל. בפרק הראשון היה אפשר לראות שבאיזשהו מקום הקידום של החבר שהיא היתה איתו הפריע לה. היא בדרך כלל יוצאת עם אנשים יותר חלשים ממנה. בזה למשל אנחנו שונות. אני לא מחפשת משהו מסוים, מחפשת מישהו שיגרום לי להרגיש טוב".
בדייטים?
"אני לא יוצאת לדייטים. אני פוגשת, זה קורה. קשה בדייט, את יודעת. היו דייטים מזמן, היו לי בתיכון. אני זוכרת שפעם הציעו לי מישהו ולא ידעתי איך הוא נראה, לא ידעתי כלום. ואני זוכרת שבדייט הרגשתי לא נוח. אתה צריך לספר על עצמך, מי אתה, איך אתה, והרי אי אפשר להגיד מי אתה, צריך להכיר אחד את השני".
ואצל הדתיים המפגש גם מאוד לחוץ לכיוון של חתונה וטווח ארוך.
"גם אני לא אוהבת לצאת סתם. זה לא שאני יוצאת לדייט ואומרת בוא נראה, אתה יכול להיות בעלי? בא לי ילד עם עיניים כחולות, יש לך עיניים כחולות? זה לא ככה, אבל כן, בא לי כבר באיזשהו מקום להתמסד".
בגילך?
"למה, אני קטנה? אני מרגישה נורא זקנה. אני לא בלחץ כמו הדמויות ב'סרוגים', זה פשוט סוג של מוכנות או רצון לחיות בשניים. וכשזה יגיע אז זה יגיע. בינתיים אני כאן, וזה בסדר גמור".
היה לך חבר?
"היו לי. בסך הכל אני בן אדם של מערכות יחסים, היו לי מערכות יחסים של שנתיים, שלוש שנים, חצי שנה. אני מחפשת, זה כל הסיפור. אני מאמינה שזה יגיע כשזה צריך להגיע. אני מאמינה בו", היא מצביעה למעלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
