כריש אכל לי את הזיכרונות
כריש טורף את זיכרונות גיבור ספרו של סטיבן הול, והוא יוצא לקרב על חייו. "כולנו פוחדים מהשכחה", הוא אומר, "ובעיקר אני, כי יש לי זיכרון נוראי". כדי להתגבר על הפחד הוא מעדכן את הרומן באינטרנט
סטיבן הול. צילום: יח''צ
זו, בתמצות מתבקש, עלילת ספרו החדש והמטורף של סטיבן הול, בן 33, "כריש זיכרון", שהחליט להשתגע על פני 442 עמודים (בתרגום העברי של יעל אכמון, בהוצאת כנרת-זמורה-ביתן). "הרבה ביטויים שעוסקים בזהות, בזיכרון ובשפה קשורים למים. לא הבנתי למה זה כך, וככה נולד הכריש", מספר הול. "נוסף על כך, אני מפחד מאד ממים עמוקים. אני אמנם צולל, אבל תוך כדי הצלילה אני חושש מזה. כך שבספר הכנסתי את ההתלהבות ואת הפחד מפני מים עמוקים ומפני מה שמסתתר בהם".
כמו כולם, גם הול הוא קורבן של הסרטים והספרים שעוסקים באובדן זיכרון. "כולנו מפחדים מהשכחה", הוא אומר, "ובעיקר אני, כי יש לי זיכרון רע, ואני שוכח הכל. כשאני חושב על זה, הספר הוא פחות או יותר על כך שיש לי זיכרון
רע. שכחתי הרבה דברים מהתקופה שבה כתבתי את הספר, לפני שלוש שנים, כיוון שהספר מורכב ודרש ממני הרבה מחשבה ועיסוק. יש דברים שאני לא מעז לשכוח, למשל, את יום ההולדת של חברתי".
אחד האלמנטים המרכזיים שסוקר הספר הוא החשש מפני עולם שבו אפשר לאתר כל אדם ובכל מקום. "את כולנו אפשר לאתר היום בסלולרי או במחשב, כולנו חלק מהחור הגדול הזה", הוא אומר בספק פרנויה ספק התלהבות. "אני מנסה לבחון את הרע והטוב שבכך. הרי זה נהדר שאני מטייל בעולם, ועדיין יכול לתקשר בקלות עם היומיום שהשארתי בבריטניה, אבל גם יש לזה צדדים רעים, ובספר אני מבטא את החששות הנלווים לכך".
הול , מעצב גרפי בעל דמיון מפותח, כלל בספר לא מעט אלמנטים גרפיים-ציורים, חידות ודוגמאות מוחשיות. דמות הכריש, למשל, מקבלת ממד גרפי באיור המורכב מאותיות וממילים שמופיע בכל כמה עמודים, כך שהדפדוף בספר יוצר תנועה של החיה. "ככל שמתקדמים בספר הכריש מתקרב", הוא מסביר, "זו עוד צורה, עוד מדיום, שמאפשר לקורא להתקרב אל הנעשה בסיפור".
בזבזת כ-30 דפים על ציור קטן של כריש, זה לא אקולוגי במיוחד.
"באמת חששתי מתגובת הארגונים הירוקים, ואני מבטיח שאטע ביוזמתי עצים כדי להשיב לכדור הארץ את אלה שנטלתי ממנו".
להול תהיה הרבה עבודת כפיים, כיוון שספרו יצא לאור ביותר מ-30 מדינות, וברבות מהן הפך לרב מכר. כדי לשמר את העניין, הגה הול עוד תעלול גרפי-מילולי בדמות תשלילים, קטעי סיפור הכתובים לבן על גבי עמוד שחור, ומוסיפים עוד פרטים עלילתיים שהול ממשיך לכתוב אחרי שהספר כבר יצא.
בכל שפה שבה יוצא הספר יש תשליל שונה, כך שהקוראים בעברית הם היחידים שהקטע הזה מופיע בספר שבידיהם. "הרי הרומן הוא על אובדן של מידע, זיכרון וכיוון", הוא מסביר, "והקורא שרוי כל הזמן בחשש שיש משהו שנסתר ממנו. רציתי להעצים את התחושה הזאת שהספר למעשה אף פעם לא שלם, ותמיד יהיה עוד משהו שאפשר להוסיף. עד כה כתבתי 12 תשלילים, ואני מתכוון להמשיך לכתוב עד שיהיו 36 כאלה".
בכל זאת, כדי לאפשר לקוראים בכל השפות להשלים את כל המידע שאפשר בתשלילים, הול מעדכן את התפתחות המפעל הזה באתר אינטרנט שמיועד לשם כך.
נא להמתין לטעינת התגובות
