משחק הצללים: על "צללים בראי" של חנה בת שחר
"צללים בראי" משנה את עורו מסיפור חסר פוקוס ומהורהר לסיפור ממוקד עם טאץ' סנסציוני. למרות המעבר הלא חלק, מתחשק להמשיך לקרוא בו
חנה בת שחר צילום: פלאש 90
הרומן מגלה כשרון התבוננות חושני במציאות (הדוממת, הצומחת, החיה והאנושית), השפה העברית מתגייסת ואוספת את שובלי גלימותיה על מנת לכסות כהלכה את מה שחשף אותו כשרון ההתבוננות. אבל במבט מקיף, בזום אאוט, המוקד של הסיפור אינו ברור, וכשהוא מתגלה סוף סוף, הוא מעט מאכזב.
הגיבורה של הרומן, המסופר בגוף שלישי, היא בלה, אישה חרדית בשנות החמישים של חייה שלא מכבר התאלמנה מבעלה, חצקל. מנקודת הפתיחה הזו נע הרומן בקפיצות אחורנית ואחורנית מאוד ושוב אחורנית וחוזר חלילה (חוץ מבסופו, בו הוא נע קדימה) על פני נתיב חייה של גיבורתו.
החרדים של בת שחר חומקים בהצלחה מתונה מקלישאתיות. בלה, למשל, לומדת היסטוריה וספרות באוניברסיטה העברית. חצקל היה עורך דין. בלה היא ילידת ארצות הברית ושנות ההתבגרות שלה-ואחד החלקים היפים ברומן-כוללות גם התאהבות נעורים בבן דודה הנאה, יקי.
לבלה וחצקל שתי בנות, יוכי ורותה. יוכי נישאה כדת וכדין לבחור מוצלח, עזרא שמו, ואילו רותה, אנחנו מגלים עד מהרה, פרשה מאורח החיים של הוריה והתנתקה מהם.
מה בין כל אלה הוא מוקד הסיפור: האם פרישת הביוגרפיה של בלה? תיאור יחסיה עם בעלה? תיאור יחסיה עם בנותיה? רק בעיצומה ממש של הקריאה הדבר מתברר, כשמתגלית הסיבה להתרחקותה של רותה ממשפחתה, הנעוצה בהטרדה מינית מצד אחד הגברים שבסביבתה. לאירוע המערער הזה נלווה ניסיון התערבות
כושל של בלה במצוקת בתה.
הסטייה המינית, הסנסציונית משהו, שמוצנחת למרכזו של הרומן אמנם מצליחה למקד אותו, אך בה בעת היא נחווית כעוינת את האיפוק והדקויות שהתגלו לכל אורכו. בת שחר מצליחה לגעת בעדינות בניכור שחשה בלה כלפי חייה, בניתוק הרגשי שלה, שבגינו מגעיה עם הקרובים לה ביותר נעשים כמו מבעד לסדין (ליבה של בלה נחמץ, באחד הקטעים החזקים בספר, מכך שבתה יוכי משתפת את דודתה בהריונה שנתגלה ולא קודם כל אותה; בקטע חזק אחר מבחינה בלה בנימת זיוף בקולו של חתנה, המכריז על אהבתו לבתה דווקא מפני ש"בנישואיה התמחתה בהעמדת פנים").
בת שחר גם קשובה באופן יפה לניואנסים שבמציאות. כך, למשל, מתוארת הקפטריה בהר הצופים: "בשעה זו שלפני סגירה אולם המסעדה כמעט ריק. המולתו הדוחה וריח הטוגנים הדביק העומד בחללו, מתפוגגים. בחלון הרחב נשקפה רחבת המרפסת הגדולה.
נראו צמחי הלנטנה הסגולים זוחלים באדניות, ואד ערפל רך מיתמר מפסגת הר הצופים ומשוטט בשולי השקיעה הוורודה. . . השמשיות הלבנות שמעל לשולחנות ניצבו זקופות וסגורות, כמו תורני אונייה בטרם הפלגה". הרומן , לפיכך, כמו מחליף מוד באמצעו, מסיפור איטי, מהורהר, לא ממוקד אבל אמיד ניואנסים, לסיפור מהיר, ממוקד אך נגוע באבק סנסציה.
התחלופה הזו מאכזבת, אך בחשבון אחרון השאלה היא האם מתחשק לך להמשיך לקרוא ב"צללים בראי", להמשיך להתוודע לגורלן של הדמויות. והתשובה לכך חיובית. המעבר שהוזכר, אחר קרטוע קצר, עולה בסוף בידה של הסופרת. אותה היטפלות לבת הקטנה ותוצאותיה מתגלות כטעונות בדרמה, לא רק בסנסציה. והדרמה הזו מחזיקה את הקורא סקרן עד לסיום הרומן.
חנה בת שחר, צללים בראי, זמורה ביתן 232 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
